גם הלייקרס יודעים שהפעם הגודל כן קובע. השבוע ב-NBA

הפעם, הגודל כן קובע >>>

זה כבר הפך להרגל. הפלייאוף במרחק של שלושה שבועות ובלייקרס, בדיוק כמו בתקופה המקבילה בשנתיים האחרונות, מנסים לענות על השאלה הקבועה: "מתי אנדרו ביינום יחזור לשחק כדורסל?". הסנטר בן ה-22 נפצע בסוף השבוע שעבר, ובלוס אנג'לס מקווים להכשירו עוד בטרם תסתיים העונה הסדירה, מה שהצליחו לעשות בעונה שעברה. מי שלא ממש הצליח להידמות אז לשחקן כשיר היה ביינום עצמו, שסיים פלייאוף רע ביותר. כזכור, זה לא שינה את התוצאה הסופית – אליפות צהובה סגולה. אז למה שזה יפריע גם השנה?

עם כל הכבוד ללייקרס, העובדה שהיא הצליחה לזכות בתואר בשנה שעברה גם ללא תרומה אמיתית מהסנטר הפותח שלה, קשורה בראש ובראשונה ליריבותיה בפלייאוף, שלא הצליחו להתמודד עם המאסה והגודל של האלופה. קו הפנים "הנמוך" של פיל ג'קסון, עם לאמר אודום ופאו גאסול הספיק אז.

המסר הזה ליווה בקיץ ובתקופת ההעברות האחרונה לא מעט מועמדות לאליפות, שהחליטו להוסיף בשר מתחת לסל. שאקיל אוניל ואנטואן ג'יימסון בקליבלנד, אנטוניו מקדייס בסן אנטוניו, ראשיד וואלאס בבוסטון וברנדון היווד בדאלאס. התואר, הן הבינו, עובר דרך הקו הקדמי של הלייקרס.

לא רק התנאים מסביב לאלופה השתנו השנה, אלא גם התלות שלה בבינום עצמו. 15 נקודות ו-8.3 ריבאונדים למשחק הפכו אותו העונה, יחד עם גאסול וקובי בריאנט, לאחד משלושת השחקנים החשובים בקבוצה. ובעונה בה הכדורסל של הלייקרס פחות קבוצתי ושוטף, התלות ביכולות אישיות גדולה מבעבר. אם בעיר המלאכים רוצים "ריפיט", ביינום צריך לחזור אותו ביינום.

זו שוב תהיה אורלנדו >>>

אוטיס סמית', הג'נרל מנג'ר של אורלנדו, לא זכה לנחת בקיץ האחרון. בזמן שמהלכי הפגרה של קליבלנד, הלייקרס, סן אנטוניו ודאלאס נהנו מבאז תקשורתי גדול, הבאתו של וינס קרטר על חשבונו של הידו טורקוגולו תויגה כמהלך שנועד לכישלון. עבור רבים, אורלנדו עברה על החוק הבלתי כתוב לפיו לא משנים הרכב מנצח, בטח שלא בגלל שחקן שבגיל 33 הפך ל"פאסה".

אבל אוטיס סמית' לא מכיר חוקים כאלה. הוא הבין שהמג'יק לא יזכו באליפות בלי מישהו שמסוגל ליצור מהלכים בעצמו, ואת זה קרטר עושה טוב יותר מטורקוגולו. לקח לאורלנדו החדשה יותר מחצי עונה להתחבר, וזה מחיר שסמית' היה מוכן לשלם. כרגע לפחות, הקבוצה שלו הבטיחה כמעט סופית את המקום השני במזרח, ומשחקת את הכדורסל הטוב בליגה.

בזמן שקבוצות אחרות מספקות כותרות, אורלנדו מתרכזת במספרים. מאז פגרת האולסטאר הקבוצה ממוקמת במקום השני בליגה במדד היעילות ההתקפית, וברביעי במדד היעילות ההגנתית. בשתי הקטגוריות הסטטיסטיות האלה היא מסתכלת על הלייקרס וקליבלנד מלמעלה. גם על הפרקט הספיקו שתיהן לרשום הפסד למג'יק בחודש האחרון.

החודשיים האחרונים הטובים של קרטר לא ימנעו ממנו לסיים את העונה עם ממוצע הנקודות הנמוך בקריירה שלו (כרגע עומד על 17 למשחק), אבל וינס לא הגיע לפלורידה כדי לשפר ממוצעים – מה שהיה העיסוק המרכזי שלו בארבע וחצי עונת בניו ג'רזי. התפקיד האמיתי של מי שחתום על 69 סלי ניצחון בקריירה (שני רק לקובי בריאנט מאז שנת 2000) יתחיל כשהעונה הסדירה תיגמר. לדיוויד סטרן יש מספיק סיבות טובת לפחד - המג'יק עוד עלולים לחזור ולהרוס לו את הגמר.

סימני שאלה לשלושת השבועות האחרונים של העונה >>>

* סן אנטוניו, כרגע שביעית במערב, קרובה היום רק חצי משחק מנפילה אל המקום השמיני, שיבטיח מפגש מול הלייקרס. האם שתי הענקיות של העשור הקודם יפגשו כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף?

* בשנתיים האחרונות הרכיבו קליבלנד, אורלנדו ובוסטון את שלוש הגדולות של המזרח. מאזנן של בוסטון ואטלנטה זהה כרגע. האם אטלנטה הוקס יכולים להפר עד סוף העונה את "השילוש הקדוש" של החוף המזרחי?

* האם ניו ג'רזי תצליח להשיג שני ניצחונות ב-11 המשחקים האחרונים שלה כדי להימנע משבירת או השוואת המאזן הגרוע ביותר בהיסטוריה של הליגה?

* דנבר, שבילתה רוב העונה במקום השני במערב, המשיכה השבוע לאבד גובה עם שלושה הפסדים רצופים, כשבהמשך מחכים לה מפגשים קשים עם הלייקרס, אורלנדו ודאלאס. האם הנאגטס יגיע לפלייאוף ללא יתרון ביתיות?

* ארבע קבוצות באזור המקומות 6 עד 9 במזרח - שארלוט, מיאמי, טורונטו ושיקגו - נלחמות על שלושה כרטיסים לפלייאוף. מי תהיה פחות גרועה בשביל להיכנס לשם?

כוכב ברשת: ג'וש סמית >>>

אורלנדו כבר חשבה ביום רביעי האחרון באטלנטה על ניצחון מספר 12 ב-13 המשחקים האחרונים. אבל אז הגיע ג'וש סמית.

דו"ח כספי: כבר לא כל כך אטרקציה >>>

המפגש של סקרמנטו מול ניו ג'רזי ביום רביעי סיפר במובנים רבים את הסיפור של עומרי כספי והתקשורת בארצות הברית בחודשים האחרונים. הנטס הלכו בעקבות האחות הגדולה ניו יורק, וניצלו את הביקור של הישראלי הראשון ב-NBA על מנת לארח "ערב מסורת יהודית" משלהם. במדיסון סקוור גארדן, לפני חודש וחצי, זה נגמר בניצחון הקינגס עם 18 נקודות של הישראלי, דאנק בלתי נשכח על דנילו גלינרי ובעיקר אזכורים אינסופיים בתקשורת האמריקנית. שלשום זה הסתיים בהפסד מביך של הקינגס לניו ג'רזי, שתי נקודות בלבד ב-1 מ-8 מהשדה לכספי, והתעלמות כמעט מוחלטת מקיומו של הערב המיוחד. אפילו ליהודים כבר נמאס.

הסטטיסטיקה של כספי בחודש מרץ – 5.1 נקודות, 2.8 ריבאונדים ו-0.8 אסיסטים למשחק - לא מזכירה שורה של שחקן רוטציה לגיטימי. בשבוע האחרון הוא סיים לראשונה העונה שני משחקים רצופים בלי לקלוע כלל. צריך להשלים עם העובדה שכספי כבר לא יחדור העונה את "חומת הרוקי", בה נתקל מאז פגרת האולסטאר. גם המאמן פול ווסטפהול לא מאמין שזה יקרה. הדקות של הפורוורד הישראלי קוצצו משמעותית מ-29 עד 30 בחודשים דצמבר עד פברואר, ל-15 בלבד בחודש מרץ. וכשזו המציאות, עדיף מבחינתנו שהעונה של סקרמנטו תיגמר. ההזדמנות של כספי לתקן את הרושם של התקופה האחרונה תגיע כנראה רק בעונה הבאה.