ביום ג'ורג' קארל נאבק בסרטן, בלילה מאמן כדורסל

המאבק לחיים של ג'ורג' קארל >>>

באחד מהבקרים בשבוע שעבר ישב מאמן דנבר, ג'ורג' קארל, וצפה בקטע וידאו נוסף של מינסוטה, יריבתו בערב שלמחרת. אבל קארל בן ה-58, המאמן עם כמות הניצחונות השביעית בטיבה בהיסטוריה של ה-NBA, לא היה במשרד או בבית. הוא עשה זאת במעבדה בבית החולים בדנבר, מנצל את הזמן הפנוי שיש לו בין הטיפולים הכימותרפיים שהוא עובר בחודשים האחרונים, מאז התגלה אצלו סרטן בגרון.

השבוע החמיץ קארל ארבעה משחקים. עבורו, זה היה יותר מדי. "הכדורסל הוא הבריחה שלי", הסביר. רופאיו ממש לא מתלהבים מהרצון שלו לתמרן בין הטיפולים לפרקט. "אתה לא הולך להרגיש כמו אחד שיכול לעבוד", הם אמרו לו. אבל לקארל, בוגר מאבק מוצלח נגד סרטן הערמונית לפני חמש שנים, זה כבר לא משנה. ביום רביעי הוא חזר אל הקווים כדי להוביל את הנאגטס לניצחון על וושינגטון. "זה הטיפול הטוב ביותר שאני מכיר", אמר בסיום המשחק.

העונה של דנבר, שממוקמת במקום השני במערב בצוותא עם דאלאס, כבר לא תהיה אותו הדבר. שחקנים שהוגדרו לאורך השנים ככאלה עם בעיות של גישה, כמו כרמלו אנטוני וקניון מרטין, זוכים לשיעור אחר. "כשאנחנו רואים אותו נותן את הלב בשבילנו במצב הזה, אין לנו ברירה אלא להחזיר על המגרש", סיפר צ'אנסי בילאפס על המציאות החדשה של הקבוצה.

"אני מפחד כל הזמן, אין חוזים מובטחים בסיפור הזה", אמר קארל. יכול להיות שבעונה הבאה או אפילו בפלייאוף הקרוב כבר לא נראה אותו על הספסל של דנבר. אבל זה סימן השאלה המשני בסיפור הזה. את המאבק האמיתי יצטרך לנצח הפעם מחוץ לפרקט.

בבוסטון נופלים מהרגליים >>>

משקה האנרגיה הכתום שאיתו קילחו שחקני הסלטיקס את מאמנם דוק ריברס, במהלך חגיגות האליפות ביוני 2008, שטף את כל בוסטון בגלים של אופטימיות. בעיר בה כדורסל תמיד היה יותר מסתם בידור, הרגישו שפרק מפואר נוסף מתחיל להיכתב בהיסטוריה של המועדון.

אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. שנתיים חלפו, ובוסטון מודל 2007/8 נראית היום כמי שהיתה להקה של להיט אחד ונעלמה. הפרויקט של הג'נרל מנג'ר דני איינג' לא רק שמדשדש, אלא גם מראה סימני קריסה. מי שהתחילה את העונה הנוכחית כאחת משלוש המועמדות הבכירות לתואר, ממוקמת היום כבר במקום הרביעי במזרח עם המאזן השמיני בטיבו בליגה. ככה לא לוקחים אליפות.

נפנוף בלעדי בדגל הפציעות של קווין גארנט ופול פירס, שאכן הטרידו רבות העונה את הקבוצה, לא יציג את התמונה המלאה. ההידרדרות נמשכת גם כאשר הכוכבים משחקים: פירס קולע העונה 17.5 נקודות בממוצע - המספר הנמוך ביותר שלו מאז עונת הרוקי שלו - גארנט מחקה את "ההישג" גם בנקודות וגם בריבאונדים (14.2 ו-7.5) וריי אלן מציג את אחוז הקליעה הנמוך ביותר בקריירה שלו מחוץ לקשת, 35 בלבד. אבל את תחרות "השחקן שמעבר לשיא" לוקח בקלות ראשיד וואלאס, שהיה אמור להיות האקס פקטור של הירוקים, אבל עסוק העונה בעיקר בהטחת שלשות ב-28%.

"נגיע לפלייאוף מוכנים", אמר וואלאס השבוע. כך עדיין חושבים גם לא מעט פרשנים בארצות הברית. רק שמאזן מזוויע של 12:3 מול שש הגדולות בליגה הוא הרבה יותר מעוד סימן שאלה בנוגע לסיכויי בוסטון לעבור את חצי הגמר במזרח. כשחמישה שחקני רוטציה הם בני 32 ומעלה, וכששמותיהם של גארנט, אלן ופירס מופיעים לאחרונה בחלון ההעברות, יכול להיות שגם השלב הזה יהיה בקרוב זיכרון רחוק.

כשאין הווה, בניו יורק חוזרים אל העבר >>>

בני יורק המשיכו השבוע לייצר עניין, אבל לא חלילה במשהו שקשור לכדורסל נטו. את זה הם הרי כבר שכחו מזמן. פנטזיות העתיד הקבועות בהן לברון ג'יימס לובש את מדי הניקס פינו השבוע זמנית את מקומן לטובת זיכרונות העבר, הודות לסרט הדוקומנטרי "Winning Time", שהפיקה רשת ESPN וחוזר אל סיפור היריבות בין רג'י מילר ואינדיאנה לניו יורק במהלך שנות ה-90. שלל התגובות שהציף את הרשת על ידי אוהדי הניקס, עיתונאים ובלוגרים חובבניים כאחד, אומר הכל: לאותם אנשים לא רק שאין היום קבוצה, גם לא נותר להם את מי לשנוא. בתפוח הגדול שכחו מזמן יריבות מהי.

מספיקה תמונה אחת של רג'י מילר על מנת להזכיר להם. במשחק החמישי של גמר המזרח ב-1994 הוא הפך לאויב העיר: 25 נקודות שלו ברבע האחרון, במהלכו ניהל דיאלוג צפוף עם האוהד-במאי ספייק לי וסימן לו את סימן החניקה המפורסם, אפשרו לפייסרס לחזור מפיגור 15 מול הניקס הנחנקים. שנה לאחר מכן היכה מילר באותו אולם עם 8 נקודות בתשע שניות במשחק הראשון של חצי הגמר האזורי, סדרה שבניגוד לקודמתה אינדיאנה גם ניצחה בסופו של דבר. "את ג'ורדן שנאנו", נכתב השבוע באחד מהבלוגים של אוהדי הקבוצה, "לרג'י כבר איחלנו מוות בתאונת דרכים".

אין סמלי מזה שאוהדי הניקס נזכרים בערגה דווקא בחוויות טראומתיות מהעבר. בתקופה בה לא היה צורך לשווק יריבויות, אלא הן פשוט היו נוצרות לבד. עוד שנה ככל הנראה כבר תהיה להם קבוצת כדורסל. סוף סוף הם יוכלו לחזור לסבול ברמות הגבוהות באמת.

כוכב ברשת: נזכרים ברג'י >>>

כשאומרים שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר, מתכוונים לרגעים כאלה. צפו ברג'י מילר קולע 8 נקודות ב-9 שניות בסדרת חצי גמר המזרח של 1995. אוהדי הניקס מוזמנים לדלג לקטע הבא.

דוח כספי: מחשבות ראשונות על העונה הבאה >>>

10 נקודות בהפסד מול הלייקרס ביום שלישי האחרון, משחק ראשון מזה חמישה בו קלע עומרי כספי במספרים כפולים, הספיק לתקשורת המקומית בסקרמנטו כדי להוציא את הישראלי מהמשבר. "כספי נראה כמי שחזר להתחרות", כתב ג'ייסון ג'ונס מה"סקרמנטו בי".

ההצהרה מוגזמת ובעיקר עדיין מוקדמת, אבל מה שמעניין בסיפור הזה היא השאלה שמרחפת באויר מאז שהמספרים של כספי החלו לרדת: עד כמה הוא מהווה חלק אינטגרלי מהשלד שאמור להיבנות בסקרמנטו בשנים הבאות?

השאלה הזו תלווה את הסיקור התקשורתי של הקינגס ככל שאווירת סוף העונה תתפשט בקבוצות חסרות הסיכוי להעפיל לפלייאוף כמו סקרמנטו. הפרשנים בארצות הברית כבר החלו באותן תחזיות, ולפחות לפי מה שנכתב עד עכשיו, נראה שלמרות המשבר האחרון, המצב של הפורוורד הישראלי טוב. "אי אפשר להתעלם מההישגים של כספי בעונה הזאת", כתב סת' לנדמן ב-ESPN, "הוא הימור טוב למי שעשוי להשתפר רבות בעונה הבאה". שון פאוול מ-NBA.COM, כתב: "כספי, טייריק אוואנס וקארל לאנדרי מרכיבים את השלד של הקינגס".

גם הפיכתו של כספי ל"מגנט יהודים", שהקשר בינם לבין כדורסל עד לעונה האחרונה היה בהרבה מקרים מינימלי, לא ממש יזיק לביסוס מעמדו העתידי בקבוצה. "יש לו הכי הרבה אוהדים, יותר ממני. זה טירוף", אמר השבוע טירייק אוואנס ל-Jewish Week, העיתון היהודי הגדול ביותר בארצות הברית. כספי מצידו יצטרך לדאוג שלטירוף הזה תהיה הצדקה גם על הפרקט.