המפץ הגדול של ה-NBA
מעברו המתבשל של כריס בוש לליקרס עשוי להוליד זיווג בין לברון ודווין וויד. בלוגר אמריקאי קובע: אם הדראפט היה נערך היום, כספי היה בעשירייה הראשונה. השבוע ב-NBA

גלקטיקוס נוסח ה-NBA >>>
כולם הכינו אותנו לחגיגת ההעברות הגדולה של קיץ 2010, אבל שמועה אחת שהתפרסמה השבוע מאיימת לטרוף את הקלפים מוקדם מהצפוי. על פי "הניו-יורק פוסט", הלייקרס וטורונטו גיששו האחת אצל השנייה בנוגע לטרייד בפגרת האולסטאר הקרובה, שישלח את כריס בוש לעיר המאכים תמורת אנדרו ביינום. המהלך צפוי אמנם להיתקל בלא מעט מכשולים כלכליים, שיאלצו להכניס שחקנים נוספים לעסקה שכזו, אבל חשוב מכל - הוא אפשרי.
הראפטורס הבינו מזמן שהסיכוי שבוש, שיהפוך לשחקן חופשי הקיץ, ישאר בקנדה בעונה הבאה קלוש, ולכן הם בוחנים את האפשרות להשיג עליו רווחים במועד ההעברות הקרוב, במהלך רב משמעויות לעתיד הליגה כולה. מעבר של סנטר הדרים-טים ללייקרס יהפוך את האלופה לגלקטיקוס הרשמית של ה-NBA. חמישייה הכוללת את קובי בריאנט, פאו גאסול ובוש לא תהיה רק עוד מכשול בדרכן של קבוצות אחרות בדרך לתואר, אלא תהווה פוטנציאל לאחד ההרכבים המוכשרים בהיסטוריה של הכדורסל.
התשובה למהלך שכזה, טוענים חובבי הספקולציות בארצות הברית, הוא איחוד בלתי נמנע של לברון ג'יימס ודווין וויד תחת קבוצה אחת בקיץ, בתרחיש שירכז חלק ניכר מהכישרון בליגה בשתי קבוצות בלבד. פרסומים שונים טוענים על תיאום שכבר נעשה בין השניים, גם במחיר של חוזים נמוכים יותר ממה ששני הכוכבים עשויים לקבל אם ישארו בקבוצותיהם. הכדור נמצא עכשיו בידיים של בריאן קולאנג'לו, המנהל המקצועי של טורונטו, שיצטרך להחליט בקרוב עד כמה שווה ההשקעה בביינום. האם ה-NBA יעבור מהפך מקצועי חסר תקדים בחודש פברואר?
דטרויט בגדה בשורשים >>>
כשגו' דומארס התמנה למנהל המקצועי של דטרויט בשנת 2000, הוא הבטיח שלעולם לא ישלם חוזה מקסימום לאף שחקן. בתוך שנתיים הוא יצר את האלטרנטיבה המושלמת לתרבות הכוכבים שהשתלטה על הליגה: קבוצתיות נדירה, לב ענק וקצת מכות הצליחו להביא ל-NBA ב-2004 את אחת האלופות הבודדות בהיסטוריה שעשתה זאת בלי סופרסטאר. קונספט "הקבוצה מעל לכל" הפך לסימן ההיכר של הפיסטונס.
מה שנותר כיום מאותו עקרון מנחה אלו בעיקר זיכרונות. השבוע רשמה דטרויט את אחד מרגעי השפל שלה, כאשר קטעה רצף של 13 הפסדים - הארוך ביותר של המועדון מזה 15 שנה. אובדן הזהות של הפיסטונס החל כבר בראשית העונה שעברה, כאשר דומארס ויתר על צ'ונסי בילאפס, הפנים של הקבוצה בעשור הקודם, עבור האגו המנופח של אלן אייברסון. בקיץ האחרון הוא נפרד גם מראשיד וואלאס ואנטוניו מקדייס הוותיקים. בן גורדון וצ'ארלי וילאנואבה, שני כוכבים שמהווים אנטיתזה לכדורסל הקבוצתי שהציג המועדון בשנים האחרונות, הוחתמו על חוזים שמנים וארוכי טווח.
בתוך זמן קצר ירדו לטמיון כל אותם הערכים שייצגו את דומארס ודטרויט במשך שנים. אם זה לא מספיק, בתחילת העונה הגיעו גם הפציעות של ריפ המילטון וטיישון פרינס, שרידי האליפות מה-2004. הודות למזרח החלש, פלייאוף היא עדיין לא מילה גסה. אבל אוהדי הפיסטונס כבר החלו להפנים שעם הסגל הנוכחי, בשנים הקרובות הם יזכו להתרגשות אמיתית רק בשידורים חוזרים של משחקי נוסטלגיה.
לעולם אל תספידו את סן אנטוניו >>>
הצפייה בטים דאנקן חופר בצבע בדרך לשלוש אליפויות בעשור האחרון עשתה רע לרבים מאוהדי ה-NBA. כבר כמה שנים ששונאי סן אנטוניו מצפים בשקיקה להתגשמות התסריטים השליליים שפרשנים רבים נוטים לחזות לספרס בשנים האחרונות. שישה הפסדים בעשרת המשחקים הראשונים של העונה הנוכחית, בנוסף ליכולת בינונית מצד דאנקן, עוררה אצלם שוב את התקווה שהחבורה של גרג פופוביץ' באמת כבר זקנה מדי.
אבל בליגה קיים חוק אחד שאי אפשר לשנות - לעולם אל תספידו את סן אנטוניו. מאז אותה פתיחה צולעת, הספרס לא מפסיקים לנצח. השבוע העבירו מסר חשוב בניצחון ביתי על הלייקרס, וכעת הם רחוקים רק חצי משחק מהמקום השני במערב.
דאנקן כבר בן 33, ופחות מאיים ממה שהיה בעבר, אבל כאשר מביטים בסטטיסטיקה רואים שהוא עדיין קולע יותר מ-20 נקודות ומוריד יותר מ-10 ריבאונדים לערב. "יש לנו עוד הרבה מה ללמוד", אמר השבוע אחרי הניצחון מול הלייקרס. בדרך כלל אמירה כזו מתפרשת כעוד קלישאה, אבל במקרה של הספרס זוהי המציאות שמכתיב גרג פופוביץ' כבר שנים. פרט לדאנקן, בתפקיד הלומדים היו בעבר גם טוני פארקר ומנו ג'ינובילי. העונה הגיע תורו של ריצ'ארד ג'פרסון, אחת ההחתמות החמות של הקיץ, שאיכזב עם פתיחת עונה בינונית למדי. ההיסטוריה לימדה אותנו שתהליכי החינוך של פופוביץ' בדרך כלל מסתיימים בהצלחה. ועם רזומה כזה, באמת שאף אחד כבר לא יופתע אם סן אנטוניו תשחק העונה כדורסל גם בחודש יוני.
כוכב ברשת: טורקוגולו באסיסט מדהים >>>
הידו טורקוגולו, כוכב טורונטו, במסירה של פעם בחיים לאלי-הופ של דמאר דרוזן. אל תחמיצו.
דוח כספי: "מאיפה הוא צץ לעזאזל?" >>>
כשאומרים שעומרי כספי משתפר מיום ליום, זוהי לא סתם הצהרה נטולת משמעות. מעקב סטטיסטי אחר הממוצעים של הילד בכל אחד משלושת החודשים הראשונים שלו בליגה מוכיח את קצב ההתקדמות המהיר: בחודש נובמבר הוא העמיד ממוצעים של 10.7 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים. הסיכום של חודש דצמבר הראה 14.1 נקודות, 5 ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים. בששת המשחקים של ינואר עומד כספי על מאזן חלומי של 16.7 נקודות, 8.2 ו-2.5 אסיסטים למשחק. גם דקות המשחק של הישראלי הראשון ב-NBA בעליה מתמדת: החודש הוא שיחק 39 דקות בממוצע למשחק, בהשוואה ל-29 ו-25 דקות בחודשיים הראשונים שלו בליגה.
מעבר להתקדמות המשמעותית בתקופה האחרונה בתחום הריבאונדים, שאפשרה לכספי להגיע כבר לארבעה דאבל-דאבלים העונה, הפורוורד הישראלי הצליח לצמצמם משמעותית את החטאות העונשין, כשעלה מ-50% במשחקי חודש נובמבר ל-83% במשחקי החודש האחרון.
למגזין "דיים" אין ספק מיהו הכוח הבינלאומי העולה של הליגה: "כששחקנים כמו מנו ג'ינובילי וטוני פארקר הגיעו ל-NBA, עצרנו לשאול 'מאיפה לעזאזל הם צצו?'. את השאלה הזאת אנו שואלים השנה על עומרי כספי", נכתב. גם בבלוג האוהדים של סקרמנטו עדיין מתקשים לעכל את הגניבה של הדראפט. השבוע הם הציגו בגאווה את הפער בין המילים "הוא עדיין לא קלע", שנכתבו עליו בקיץ האחרון, ל-44% שלו מחוץ לקשת העונה (מקום שביעי בליגה). "אם הדראפט היה נערך עכשיו", קובע הבלוגר דיוויד פורד, "אתם יכולים להיות בטוחים שכספי לא היה נופל מתחת לעשרת המקומות הראשונים".



