צל של עצמו

כבר בתחילת העונה שעברה היה נראה כי מכבי תל אביב מצאה סנטר אמיתי, יהלום של ממש עם פוטנציאל להמשיך את השושלת של נייט האפמן וניקולה וויצ'יץ'. דיאור פישר הגיע לסגל שבנה אפי בירנבוים היישר מברי הבלגית, ובין כל הסימונסים, וויליאמסים והרודני וויטים, הפך למניה הבטוחה של הצהובים בצבע, אולי למניה הכי בטוחה באופן כללי. מכבי של אפי, ואחר כך של פיני גרשון, לא התרוממה לגבהים שרצתה והחליפה שחקנים בסיטונות, אבל אבן הפינה, לצד ליאור אליהו ועמרי כספי, היה האיש הגבוה בעל מוטת הידיים הענקית המתפזרת לכל עבר מבסיסה מתחת לסלים. במכבי ידעו אז לספר כי הרעיון בהבאת פישר היה מציאת עוגן הגנתי משופר אחרי עזיבת טרנס מוריס. הקרובים לאפי הסבירו שהוא מחפש שחקן ציר א-לה עוסמאן סיסה שפרח אצלו בעמדה 5 בבני השרון למרות כשרון התקפי מוגבל. "חיפשנו בחור צעיר ורעב שיכול להשתלב ולהיבנות עם הקבוצה לאורך זמן", אמר לי בעונה שעברה גורם במועדון. "אבל דיאור הפך בין רגע לאטרקציה".

סיפר הנפילה הכואבת מתחיל במועדון המנדיס בת"א בחודש מרץ אשתקד אז הותקף פישר בקטטה על ידי מספר אנשים, נדקר בפניו והחמיץ את שלב הטופ 16. מאז לא מדובר באותו שחקן. הביטחון העצמי שניסה לשדר כלפי חוץ לאורך כל הפרשה לא תאם לביטחון שאבד על הפרקט. משחקן שמוצא כל דרך אפשרית לעשות נקודות ולחפות בחוסר הליטוש בתנועות עם הגב לסל, מגופיה בצהוב שלא הפסיקה לתקוף את הטבעת ולהטביע על יריבים, פישר הפך פאסיבי. זה התאים לאופיו, טיפוס אקסצנטרי המתלבש בצורה מוזרה במכוון ודי מופנם. "זאב בודד" אמר עליו שחקן מכבי בעונה שעברה. דבר אחד נותר כשהיה: הילדותיות. אפילו לאחר הדקירה, פישר ניסה למזער את מימדי התקרית, בה התנהגותו הייתה רחוקה מלהיות נקיה מרבב. התייחסותו לדברים הייתה בהומור כלפי חוץ ובבקשה להוריד את הנושא מהפרק ולהדחיקו. הבשלות שהפגין עד מרץ 2009 לא שינתה במאומה את פישר האדם. הילד הלא בוגר.

זו הסיבה שסטפון לאזמה ומאצ'יי לאמפה סומנו מלכתחילה כשחקני חמישייה בעוד שפישר הורד ממעמד כוכב הקבוצה לשחקן ספסל שכמעט ואינו מורגש, לא זוכה להכנסת כדורים פנימה, ועיקר עבודתו ההתקפית היא בחסימות לגארדים שנעים להשתחרר לזריקות בהיי פוסט. שחקן יורוליג? לא בבית ספרנו. הנתון השני שעובד לרעת פישר הוא שהראייה של פיני בתחילת העונה הייתה לתת לטריו איידסון-אנדרסון-ויזנייבסקי להכתיב את הקצב, את ההחלטות, להיות פניה של מכבי ת"א המגרש ומחוצה לו. הגבוהים, באופן גורף, הפכו לשחקנים משלימים בלבד.

שני מחזורים לסיום שלב הבתים, ורגע לפני שהמיקום של מכבי בו יבטיח לה מפגשים עתידיים עם סוללת גבוהים אירופיים, שמשלבים לשם שינוי כשרון אמיתי ומוכח עם יכולות פיזיות ואתלטיות שמזכירות במשהו את החבר'ה שמשחקים שם מעבר לאוקיינוס, זוהי אולי ההזדמנות האחרונה של פישר להפוך עורו ולהיכנס בכוחניות ובאגרסיביות לנישה הבולטת שתפס בעונה שעברה. למזלו או לצערו, רגעי האמת של מכבי העונה יצטלבו עם הרגעים בהם גורל חוזהו הבא עומד על הפרק, וזה הזמן שלו להפגין שייכות ורלוונטיות – הן לקבוצה שבה הוא משחק והן לרמות היורוליג בכלל. אחרת הוא ייזכר בתודעה הקולקטיבית בדיוק כמו השחקן שגרשון רואה בו – אטרקטיבי, אבל בעיקר ברירת מחדל.