הפאדיחות של גרשון

מילים כמו מעמד, כבוד או אחווה לא מרגשות את פיני גרשון. מאמן מכבי תל אביב, שפוצץ בעונה החולפת בהינף יד משחק אימון מול פרנקפורט הגרמנית, לא היה רחוק מלעשות את אותו הדבר אמש (ראשון), על הבמה המרכזית, במשחק ראווה אירופי-אמריקאי שאמור היה לחזק את הכבוד ושיתוף הפעולה בין הכדורסל האירופי לזה של הליגה הטובה בעולם.

אבל גרשון, שכבר לפני שני עשורים לא היסס לתקוף את שליטתה המוחלטת של מכבי תל אביב בכדורסל הישראלי ולהפוך בין לילה לסממן הכי בוטה שלה, פשוט לא סופר מושגים כמו נהלים, חוקים או היגיון בריא. אצלו האגו זה מה שסופרים במדרגות. לא ברור עדיין מה היו המילים שאמר גרשון לשופט, שבעטיין נשלח החוצה מן הפרקט, אבל סביר שהאיש שלא שמע מעולם על פוליטיקלי קורקט לא חסך שבטו גם מהאמריקאי התמים, שחשב שהוא מגיע לערב קהילה יהודי, עם כמה אמריקאים שמשחקים כדורסל, ומצא עצמו במרכזה של סערה. אבל אנחנו מכירים אותך פיני, ולאלה שלא, מוקדשת הכתבה הבאה, עם תזכורת למה מסוגל פיני גרשון לייצר כשמרגיזים אותו. זהירות, זה מתחיל.

נובמבר 2000, נאום המוקה >>>

בנובמבר 2000, בעודו משמש כמאמן מכבי תל אביב, העביר גרשון הרצאה בפני פורום של קצינים בצה"ל, וזה מה שהיה לו לספר להם על מנהיגות: "השחקנים הזרים בוחנים אותך בכל דקה. גם בין השחורים יש צבעים: יש שחור כהה ויש מוקה. המוקה הם יותר חכמים. בדרך-כלל השחורים הכהים הם מהרחוב. אני לא צוחק - אלה שטיפה יותר מעורבים, כמו אנדרו קנדי למשל (שחקנו של גרשון בגליל בעונת האליפות של 1992/3, ש.נ.), אתה רואה את המעמד שלו, את האישיות שלו. הוא בודק אותך והוא חכם. השחורים האחרים הם באמת טמבלים. מה שתגיד להם הם כמו עבדים. תגיד להם לעשות ככה, הם יעשו ככה".

דצמבר 2005, יהודי במדינה מוסלמית >>>

פיני גרשון אף פעם לא היה דמות אהובה במיוחד ביציעי מלחה, למרות שהיה המאמן שהביא להפועל ירושלים את התואר הראשון שלה – גביע המדינה של עונת 1995/6. בחודש מאי 2004, מיד לאחר ניצחון על האדומים שזכו קודם לכן בגביע יול"ב, עקץ גרשון כשאמר: "פה זה יורוליג, לא יול"ב קאפ או צ'מפיונס קאפ שמוכרים כרטיסים ב-20 דולר".

שנה ומשהו מאוחר יותר, כשמכבי הגיעה למשחק במלחה מול הפועל ירושלים מפוצצת הציפיות מראשית תקופת גאידמק, הוא זכה ליחס לוהט במיוחד מהקהל האדום, לא לפני שניצח 98:100. בבוקר המחרת, גרשון שוב שלף סכינים: "הבעיה שלי היא שאני צריך לבוא למלחה עם יס"מ, כשמאחורי יושבים אוהדים שמקללים 40 דקות ומאחלים לי את כל המחלות האפשריות. התפאורה היא חלק מהמשחק אבל אנחנו מרגישים מאוימים. הרגשתי כמו יהודי במדינה מוסלמית".

מאי 2006, פיני וגנבי האליפות >>>

במכבי תל אביב לא אהבו מעולם את שיטת הפיינל פור, שלשיטתם נועדה לגזול מהם את התואר ולפגוע ביתרון הספורטיבי שלהם לאורך העונה כולה. באחד ממחזורי הליגה האחרונים שלפני הפיינל פור הראשון ב-2006, מיד אחרי ניצחון 72:96 על עירוני רמת גן, אמר גרשון: "הליגה כבר היתה צריכה להיגמר, אבל אנחנו מחכים לגנבים שיגנבו לנו את האליפות. בימים האחרונים אנחנו מנסים לחלק מנוחה בין השחקנים, נשתדל להגיע לפיינל פור על שתי הרגליים ולעשות את העבודה כמו שאנחנו יודעים". בגמר הפיינל פור, מול היריבה הגדולה הפועל ירושלים, ניצחה מכבי תל אביב בקלות - 66:96.

מאי 2006, פיני נגד המוגבלים והאומללים >>>

לקראת סוף הקדנציה השניה שלו במכבי תל אביב, ואחרי שבע שנים שהפכו אותו לסמל המועדון הצהוב, הסתכסך פיני גרשון עם אחד הבעלים, רענן כץ. שיאו של העימות הגיע לאחר ראיון רדיו בו ביקר אותו כץ, וגרשון לא נשאר חייב: "מאחר שאני יותר צעיר, חינכו אותי לא להתעלל, לא במוגבלים ולא באומללים", אמר. "בגיל שלי, במעמד שלי, בתקופה שאני מאמן, יש לי זכות לקבוע מי יהיה המעביד שלי. פשוט אמרתי שאני לא רוצה לעבוד איתו. למה קבוצה יכולה לפטר מאמן ולמאמן אסור לא לרצות לעבוד עם מעביד מסוים? במכבי תל אביב יש לא מעט מנהלים, ולרמה הזו זה אף פעם לא הגיע. לא היו הדלפות, אף פעם לא הגיבו ולא דיברו ברמה הזו. לא שמעון מזרחי, לא דיוויד פדרמן, לא אודי רקנאטי, לא מוני פנאן. אני כבר 25 שנה מדבר, לא אמרתי אף פעם דברים אחרים. אני אומר מה שבלב, לא תקפתי את הבן אדם אישית. אם אמרתי דבר לא נכון, הוא יכול לפטר אותי מחר, אם הוא כזה בעל בית גדול. מבחינתי הוא יכול מחר להגיד לי ללכת הביתה. יש עוד שבועיים-שלושה, אני יכול ללכת קצת קודם".

באותו קיץ עזב גרשון את מכבי תל אביב, לפני שחזר אליה בסוף 2008 על אפו ועל חמתו של כץ, שנזרק בינתיים ממכבי בקיץ האחרון. גרשון, הפה הגדול שלו והביטחון שלו בכך שהוא גדול מכולם, עדיין שם.