חוזרים לבונקר בצהוב
איך משפיעה עזיבת רענן כץ, מה המשמעות של בניית הסגל במהירות, האם העובדה שאין ישראלים משמעותיים תשפיע, ולמה מכבי ת"א שיחקה בקיץ נגד קבוצות קיקיוניות ולא מול האריות. מכבי ת"א פותחת עונה (חי בערוץ 10 וב-nana10 משעה 20:40)
שוטפת פנים, רענן
בסוף עוד יגידו שזו היתה קונספירציה של פיני גרשון, על מנת להסיט את הפוקוס התקשורתי מהליך בניית הסגל, אבל דבר אחד בטוח: בקיץ שבו דמויות מפתח בהנהלת מכבי תל אביב, כנראה אחד הגופים החשאים ביותר בספורט העולמי, מתכסחים על גבי כל אמצעי מדיה אפשרי, בלתי אפשרי שלא להעניק לסאגת רענן כץ את תואר האירוע המרכזי ביותר שעברה הקבוצה בפגרה האחרונה. בתוך זמן קצר הצליח רענן כץ לשבור את הוותיק של ההנהלה המכביסטית שמציגה קו אחיד וגאה. אבל כנראה שמעבר לשלל ההתבטאויות והאירועים שליוו את "הסכם הגירושים" הזה, דמותו של הטייקון ממיאמי, מעוררת מחלוקת ככל שהיא, היא לא העניין המרכזי כאן, אלא העובדה שיש מאפיינים של המועדון הצהוב שפשוט בלתי ניתנים לשינוי.
העברת הבעלים מחדר ההלבשה ליציע? פתיחות תקשורתית? תפיסה פרופורציונלית יותר של העסק? הרעיונות האלה כנראה חזרו עם כץ למיאמי ובהנהלת מכבי יוכלו שוב להציג כלפי חוץ קו אחיד ומגובש. מאבקי השליטה יעלמו? ממש לא. דיוויד פדרמן המשיך הקיץ את תהליך ההתחזקות שלו במועדון ובעבר כבר דווח על סדקים בינו לבין שמעון מזרחי. אבל בעידן שאחרי כץ, מאבקים כאלה יוחזרו להיות מוחבאים מתחת לפני השטח והתקשורת תיאלץ שוב להסתפק ב"מקורביו של מקורביו" על מנת להוציא פיסת אינפורמציה מהבונקר הצהוב.
מהפך בזק
בכל מה שקשור לפן המקצועי, יכול להיות שההחלטה החשובה ביותר התקבלה כבר במהלך העונה האחרונה. בקבוצה היה ברור כי הסכומים הגבוהים שפוזרו בקיץ הקודם לא יחזרו על עצמם ועל מנת לנסות ולצמצם את ההבדלים התקציביים בין הצהובים לאריות אירופאים שיכולים להציע סכומים דמיוניים, במכבי החליטו לעבוד מוקדם ומהר. ההחלטה יצרה מציאות שבה שחקנים פעילים שמעו מהתקשורת על שחקנים בעמדה שלהם שאיתם מכבי הגיעה להבנות. "אם היינו הקבוצה הכי עשירה באירופה היינו יכולים לשבת רגל על רגל ולהגיד לסוכנים שיחכו לנו", אמר לא מזמן עוזר המאמן שרון דרוקר.
ואכן, פרט לדורון פרקינס שצורף לאחרונה, מכבי השלימה את סגל הזרים שלה כבר לפני כמה חודשים. בתרחיש ריאלי לחלוטין יכול צ'אק איידסון לקבל את תואר "הגניבה של השנה", בהתחשב בעובדה שהיה מועמד בעבר לריאל מדריד וייתכן שהיה זוכה לעוד כמה מאות אלפי דולרים בחשבון אם לא היה מתחייב למכבי. ההחלטה להתחיל את תהליך הבניה כל כך מוקדם, אולי לא הנחיתה בנוקיה שמות מפוצצים ומניות בטוחות אבל בהחלט אפשרה לקבוצה, במסגרת המגבלות התקציביות, להעמיד כאן סגל זרים אתלטי ומהיר שמתאים לסגנון המשחק של פיני גרשון. יצליח או לא, מה שבטוח, רכבת הזרים שעברה כאן בעונה שעברה לא תשוחזר.
סימני שאלה ישראלים
בואו נגיד את האמת: מאז ימי קטשפר אי שם בשנות ה-90, הסגל הישראלי של מכבי לא באמת משחק תפקיד מכריע בזהות הקבוצה, לפחות לא כפי שחלק נוטים לפעמים להציג. ההתעסקות התקופתית בסוגיית הישראלים של מכבי נעשית בעיקר כדי להזכיר לנו לעיתים שמדובר בכל זאת בקבוצה שרבים עדיין מכנים "הקבוצה של המדינה". החלק הישראלי בעשור האחרון המוצלח מאוד של הצהובים לא היה גדול מיוחד (ויסלח לנו גור שלף שפרט לאותה מסירה מפורסמת ב"נס ז'לגיריס" לא ממש עשה משהו באותה עונה). אבל כנראה שאפילו בהשוואה לשנים האחרונות, מכבי פותחת את העונה הקרובה עם סגל הישראלים הכי פחות נוצץ שלה מזה הרבה זמן.
כל עוד הקבוצה תצליח, לאף אחד זה לא ממש ישנה, אבל הנקודה הזאת בהחלט תרחף שם באוויר במקרה של כשלון. הבעיה היא שזה לא נגמר רק כאן. החוק הרוסי בארץ יחייב את פיני גרשון, לא בדיוק אחד שנתן בעבר יותר מדי אמון לשחקנים כמו יניב גרין ורביב לימונד, להרבה מאוד מחשבה. מי שאמור להוות חלק מהפתרון כאן הוא דיוויד בלות'נטאל, ישראלי כשר, אבל לא בדיוק אחד שהנבחרת הלאומית יכולה לבנות עליו. חלק גדול מסימני השאלה הנוגעים למכבי תל אביב של 2009/10 כתובים בעיקר בכחול ולבן.
מי פנוי בעמדה מספר 1?
כבר היינו קרובים לסגירתו של קיץ בו ההתנהלות המקצועית של הקבוצה לא ממש השאירה מקום ליותר מדי ביקורת, בהתחשב בעובדה שהצהובים הצליחו להרכיב די מוקדם סגל זרים מרשים בהתבסס על המגבלות התקציביות. אבל אז הגיעה החתמתו המאוחרת של דורון פרקינס ופתחה דיון לגיטימי על נחיצותו וכדאיותו של המהלך. אין ספק שמקצועית, ה-MVP של הליגה בעונה שעברה הוא תוספת מעניינת לסגל של מכבי. השאלה היא האם המהלך היה שווה את המחיר של הרחבת הסגל ל-13 שחקנים, שכל אחד מהם צמא לדקות משחק.
לא היה חסר הרבה בשביל שמחיר נוסף של המהלך יהיה עזיבתו של גל מקל, שציפה לקבל בלעדיות על עמדת הרכז המחליף של אנדרו וישנייבסקי. לא צריך להיות מומחה גדול על מנת להבין שאחד מהשניים, מקל או פרקינס, יצא כאן מתוסכל במהלך העונה. במובן מסוים, במכבי ניסו לחתוך את העוגה ולהשאיר אותה שלמה בכך שהתעקשו שגם מקל ישאר בקבוצה. הרכז הצעיר אולי יזכה לדקות בליגה, בחסותו של החוק הרוסי, אבל סימני שאלה גדול מרחף באשר למעמדו במסגרת היורוליג. ובמציאות בה הכדורסל הישראלי לא בדיוק נמצא בתקופה בה שחקנים מסוגו של מקל גדלים כאן כל יום, זה לא בדיוק האינטרס שלו שהכשרון בן ה-21 יחמם שם את הספסל.
להשתפשף מול הגדולות? יותר חשוב לנצח
בסוף השבוע האחרון התקיים במוסקבה טורניר גומלסקי המסורתי. במשתתפות היינו מוצאים שמות חזקים כמו שתי פינאליסטיות היורוליג בעונה שעברה, צסק"א מוסקבה ופנאתיניאקוס. את מכבי תל אביב, שלקחה חלק בטורניר בעונה שעברה לא היינו מוצאים שם. בזמן הזה היא הייתה עסוקה במפגשי אימון מול קבוצות כמו פרנקפורט או שולה. אז לא ברור אם זה חלק ממגמה מתוכננת או לא, אבל כנראה שזיכרון ההפסדים מול יריבות קשות בטורניר גומלסקי הקודם, ובסך הכל שישה הפסדים באותו קיץ תחת הדרכתו של אפי בירנבוים, עדיין יושב טוב מאוד במערכת.
במציאות התקשורתית שבה מכבי חיה, בה גם משחקי הכנה זניחים יחסית משודרים בארץ, משחק אימון הוא כנראה כבר מזמן לא "עוד משחק אימון". גם אם אף אחד לא יודה בכך, רצף ההפסדים של הקבוצה במשחקי ההכנה בקיץ הקודם גרמו לפתיחת עונה מהוססת ביותר וחסרת ביטחון. לרבע גמר גביע ווינר של אשתקד מול גליל/ גלבוע הגיעה מכבי עם שישה הפסדים, לפני שהפסידה את אותו משחק. לרבע הגמר הנוכחי מול עירוני אשקלון היא מגיעה עם חמישה ניצחונות. לפחות בשלב הזה, כנראה שניצחון לא מרשים על במברג הגרמנית עדיף על הפסד בהארכה לפנתיניקוס.
מבחינה מקצועית, אין ספק שפרקינס, ה-MVP של הליגה בעונה שעברה, הוא תוספת מעניינת לסגל של מכבי. השאלה היא האם המהלך היה שווה את המחיר של הרחבת הסגל ל-13 שחקנים, שכל אחד מהם צמא לדקות משחק