היפה נגד המפתיעה

אבל סלובניה הפסידה לסרביה בחצי הגמר ולכן ארזאם לורבק האדיר (איזו עבירה חמישית מטופשת 5 דקות לסיום חצי הגמר, זו שלמעשה העלתה את סרביה) והמאמן המעולה יורי זדובץ' ייאלצו להמתין לפעם הבאה. זה גמר צודק. ספרד וסרביה הן שתי הנבחרות שנתנו את הטורניר הטוב ביותר כאשר רק סלובניה מסוגלת לקרוא תיגר על הטיעון הזה. סרביה היא נבחרת מוזרה. צעירה מאד, לא מבושלת, יותר מדי שחקנים לא מספיק טובים, אבל עדיין העפילה לגמר. היא עשתה זאת בעיקר באמצעות טורניר כביר של הרכז המוכשר מילוש תיאודוסיץ'.

תיאודוסיץ' זה, אולי היחיד בנבחרתו שנראה כמו מי שבעתיד יוכל להימנות בשורה אחת עם גדולי העבר של המעצמה הסרבית שהצמיחה אייקונים כראדיבוי קוראץ', דראגן דליפגיץ', אלכסנדר ג'ורג'רביץ', פרדראג דנילוביץ', ולאדה דיבאץ, זרקו פספלי ופג'ה סטויאקוביץ'. הוא אמנם לא הגיע עדיין למעמדם, וספק אם יגיע, אך הוא נראה בדרך הנכונה.

איזו יכולת כבירה מפגין הרכז בן ה-22 בטורניר. אלו לא רק הממוצעים המעולים (15.3 נק', 5.6 אס'), אלא גם האופן בו הוא מנהיג את נבחרתו. והאסתטיקה שבה הוא מבצע את הפעולות. חותך הגנות כמו סכין ואז משגר מסירת סוכריה. או פשוט עולה לשלשה אי שם מעבר לקשת וקובר אותה בקלילות. היכן הוא היה עד עכשיו? על הספסל של אולימפיאקוס. כעת יש סיכוי כי יקבל הצעה לעבור באופן מיידי ל-NBA שהרי הוא נצפה על ידי עשרות סקאוטים וג'נרל מנג'רים. ויש לו מקום ב-NBA.

בסגל חסר

זאת הייתה אליפות שחסרה 20 שחקני NBA והיעדרותם בהחלט הורגשה. מרבית המשחקים היו חלשים למדי ואפילו הנבחרות שאמורות היו להיות טובות, לא היו מספיק טובות. יתר על כן, אפילו כוכב NBA כמו הידו טורקוגלו או שחקנים אפקטיביים כמו ננאד קרסטיץ' ובוריס דיאו לא הפגינו יכולת די גבוהה. טוני פארקר היה בסך הכל מצוין וכמוהו פאו גאסול, אך היינו מצפים לראות יכולת הרבה יותר גבוהה משחקנים כמו רודי פרננדס, מרק גאסול, מרצ'ין גורטאט, ועוד כמה פרחי NBA שאמורים להיות בדרכם למעלה.

עובדה זו חשובה פחות מעצם היעדרותם של דירק נוביצקי, אנדריי קירילנקו, מהמט אוקור, פג'ה סטויאקוביץ', חוסה קלדרון, לואול דנג, מיקל פייטרוס, זידרונאס אילגאוסקאס, ובנו אודריך. אליפות אירופה ראויה לא יכולה להתקיים ללא תוצרי NBA כל כך חשובים. אם מוסיפים לכך את היעדרותם של כוכבים אירופאים כמו שישקאוסקאס, שאראס, דיאמאנטידיס, פפאלוקאס, חריאפה, הולדן, ראקוצ'ביץ' ופראן ואסקז ניתן אולי להבין מדוע הייתה לנו אליפות כל כך מאכזבת מבחינת איכות כדורסל.

חולמים בספרדית

באליפות שכזו, ספרד היא רמה בפני עצמה. גם ללא פראן ואסקס וחוסה קלדרון המצוינים. ספרד לא שיחקה טוב במשך מרבית האליפות הזו. רודי פרננדס הגיע די פצוע. לחואן קרלוס נבארו לקח הרבה יותר מדי זמן להיכנס לעניינים. ריקי רוביו עדיין לא נכנס אליהם. מרק גאסול לא התקרב לשחזר את היכולת הטובה מעונת הרוקי בממפיס (12 נק', 7.4 ריב'). גם היעדרותו של הווטראן המחבר קרלוס חימנס מאוד הורגשה. אולם, למרות שמרבית הכלים של ספרד לא היו במיטבם, הם עדיין כלים טובים יותר ממה שיש לכל נבחרת אחרת להציע. וכלי ספרדי אחד כן עבד. והכלי הזה הוא השחקן הכי טוב באליפות הזו (לצדו של טוני פארקר). הכי טוב במובן הכללי.

גאסול (18.8 נק', 8 ריב') גם יכול לטעון כי הוא הטוב באליפות עצמה למרות שפרס ה-MVP, לפחות לפני משחק הגמר, מגיע לתיאודוסיץ'. פאו גאסול תמיד עובד. בין אם זה בממפיס גריזליס, בלוס אנג'לס לייקרס, או בנבחרת ספרד. השחקן הזה כל כך איכותי וכל כך מחויב שקשה מאד לגבור עליו ביבשת הישנה. לפני שנתיים זה קרה בדרך נס (או אסון, אם אתם אוהדי ספרד) בגמר נגד רוסיה. ספק גדול אם האסון הזה יחזור על עצמו הלילה מול סרביה.

פאו גאסול והחבר'ה המוכשרים לצדו יהיו אלופי אירופה. ואם לא, אז נבחרת סרביה של תיאודוסיץ' הנפלא תהיה אחת מאלופות אירופה החלשות או לפחות הבלתי מבושלות בכל הזמנים. שזה לא כל כך יפה. אבל לאליפות הזו די מתאים.