לא קל פטריוט

עומרי כספי עוד לא יודע מה מחכה לו. בתרחיש אופטימי בו יקבל דקות NBA של ממש, הוא יחזור לכאן בעוד שנה, לפני מוקדמות אליפות אירופה הבאה, עם אותה דילמה. אבל אז, בלי חגיגות הבחירה בדראפט ועם הרבה פחות סבלנות של מדינה בה מתייחסים לכל אירוע ספורט כמשימה לאומית של ממש. אז הקיץ צביקה שרף לא ממש כועס, והתקשורת מלטפת, אבל אוי לו לישראלי הראשון ב-NBA אם לא יתייצב ליום הפקודה הבא.

כאב הראש הזה הוא לא נחלתו הבודדת של עומרי כספי, נציג מדינת היהודים בליגה הטובה בעולם. עם העליה המשמעותית בעשור האחרון של נציגות בינלאומית ב-NBA, יותר ויותר אירופאים ניצבים מדי קיץ בפני אותה דילמה: מדינת הלאום קוראת להם להתגייס לדגל, הקבוצה שמשלמת את המשכורת ממליצה על מנוחה או עבודה בחדר הכושר.

לפני שנמהר לשפוט שחקן כזה או אחר, חשוב להבין משהו: נאמנות של שחקן NBA לנבחרתו הלאומית שקולה להתעללות בגוף, ששנה אחר שנה עובר עונה מתישה ביותר. אם ניקח את דירק נוביצקי למשל, הרי מאז הצטרף לליגה הטובה בעולם בשנת 1998, הזיע הגרמני במדי נבחרתו בשמונה מתוך עשרה קיצים, אם זה במסגרת אליפות אירופה, אליפות העולם או הטורניר האולימפי. וכשהעומס עלול להוריד עוד ועוד מהמקסימום שהגוף מסוגל לסחוב והמשך הקריירה בסכנה, שיקולים לאומיים לא תמיד נמצאים בראש סדר העדיפויות.

העייפות היא ממש לא השיקול המרכזי במקרה של כספי. הפורוורד הישראלי, שכנראה לא יצטרף לנבחרת באליפות הקרובה, זקוק להכנה האופטימלית ביותר לקראת עונת ה-NBA הראשונה שלו. לגטימי? כן. צעד פופולרי בקרב שחקני רוקי? לא בטוח. טוני פרקר מצרפת, האחים גאסול ורודי פרננדז מספרד ומנו ג'ינובילי ולואיס סקולה מארגנטינה מובילים רשימה מכובדת של שחקנים שבחרו כן לבצע את השירות הלאומי בקיץ שקדם לעונת הבכורה שלהם ב-NBA.

המבריזים הלאומיים: הלאומנים של סרביה

מבין הנבחרות ששלחו בעשור האחרון כמות מכובדת של נציגים אל מעבר לים, דווקא סרביה, שידועה כמדינה עם מודעות לאומית לא קטנה, הפכה בשנים האחרונות את היצוג הלאומי להמלצה בלבד.פז'ה סטויאקוביץ', ולדמיר רדמנוביץ', ננאד קרסטיץ', מרקו יאריץ' ואלכסנדר פבלוביץ' הם רק חלק מרשימה של סרבים שהבריזו לנבחרת לפחות פעמיים בארבעת הטורנירים הגדולים האחרונים. גם בתקופות הטובות יותר של הנבחרת, לפני למעלה מעשור, היה ולאדה דיבאץ' מופיע במדים הלאומיים בקצב של טורניר כן, שניים לא. ומדובר פה על הכוכב הסרבי הגדול ביותר ששיחק ב-NBA.

בבלגרד עדיין מהדהדים צעקותיו של מאמן הנבחרת לשעבר, ז'ליקו אובראדוביץ', שאחרי אליפות אירופה הכושלת ב-2005, אותה אירחה סרביה ונכשלה, תקף את שחקניו בנאום חוצב להבות. "התפקוד היה קטסטרופה. האגואים של השחקנים הביאו לסוף המביש הזה. אני מצטער שלא ניפיתי את רובם לאחר שהתנהגו באנוכיות ולא הראו שום רוח קבוצתית" אמר אז. האירוע ההוא הוביל לסוג של פרשת דרכים בכדורסל הסרבי, ועושה רושם שהרומן בין השחקנים למדים הלאומיים עדיין לא התאושש לחלוטין מאז. גם באליפות הקרובה מצעד הנעדרים יהיה מכובד. בסגל של המאמן דושאן איבקוביץ' נוכל למצוא רק צדיק אחד שמגיע מה-NBA, ננאד קרסטיץ'. אפילו דרקו מיליצ'יץ', רק בן 24, מעז לדפוק ברז. טיטו היה מתהפך בקברו.

בראש מדד ההתייצבות: ספרד וארגנטינה

הספרדים והארגנטינאים, שנהוג להתייחס אליהם כאל מקשה אחת בשל כמות הארגנטינאים שהתפתחו בספרד, הם המובילים ב"מדד הנאמנות". מנו ג'ינובילי היה נתון בסוף העונה הקודמת ללחצים כבדים מצד סן אנטוניו, שהתרתה בו שלא להשתתף בטורניר האולימפי בבייג'ינג בשל הפציעות שספג במהלך העונה. אבל הכוכב בן ה-31 היה נחוש, ובסופו של דבר גם נפצע בטורניר בו השיגה ארגנטינה את מדליית הארד. גם באליפות אמריקה, המתקיימת במקביל לאירופית, ההתייצבות של כוכבי ה-NBA מארגנטינה מרשימה במיוחד.

גם בקרב הכדורסלנים יוצאי ספרד הנאמנות לנבחרת יוצאת דופן ביחס למדינות אחרות. פאו גאסול כבר שיחרר רמזים כי הוא מתכוון לנצל סוף סוף את הקיץ הקרוב למנוחה לאחר עונה של 100 משחקים בלייקרס, אבל לפני מספר שבועות הרגיע את האומה והודיע שגם הקיץ ילבש את המדים הלאומיים. עבור גאסול יהיה זה הקיץ השביעי מתוך שמונה, מאז הצטרף ל-NBA, בו הוא יעבוד שעות נוספות. גם אחיו מארק, חוזה קלדרון, חורחה גרבחוסה, סרג'יו רודריגז ואחרים מוכיחים כי השפה הספרדית אמנם עשירה, אבל 'הברזה' לא נמצאת באוצר המילים שלה. הלוואי עלינו.