כך תנצחו את קובי

לגרום לקובי לחשוב

לכל מי שצפה באורלנדו במשחק מספר 1 בפעם הראשונה העונה, חשוב להדגיש: המג'יק היא בדר"כ קבוצת הגנה טובה מאוד. היא הוכיחה את זה גם בפלייאוף. אלא שהיכולות ההגנתיות של אורלנדו, טובות ככל שיהיו, לא מתקרבות למפגן ההגנתי הכמעט מושלם שראינו מבוסטון של השנה שעברה באותו מעמד. קו אחורי מאיים ותיאום הגנתי מדהים איפשרו לסלטיקס לזרוק על קובי את ריי אלן, שומר ממוצע ביותר, ולהסתמך על כל מה שנמצא מאחוריו. לדוויט הווארד וחבריו אין את הפריווילגיה הזו: הרוקי קורטני לילא אמור לשמור על בריאנט יותר מ-8 דקות במשחק, כי הוא פשוט לא יכול. הבעיה היא שגם מיקאל פייטרוס הצרפתי, שהיה עד עכשיו העוצר ההגנתי של אורלנדו, לא בדיוק הצליח במשימה.

אורלנדו לא עשתה במשחק הראשון גם את מה שהיא מסוגלת לעשות בהגנה. פעם אחר פעם ניצל בריאנט את הרכות ההגנתית של המג'יק בפיק-אנד-רול, והגיע למצבי זריקה חופשיים מחצי מרחק. אפילו פעם אחת לא זכינו לראות את אחד הגבוהים של ואן גנדי יוצא בצורה אגרסיבית מחסימה כדי להלחיץ את קובי, ואולי ללכוד אותו במלכודת הגנתית. זה לא יהיה אסון אם המג'יק ינסו להביא על קובי שמירה כפולה במשחק העומד, רק כדי להוציא ממנו את הכדור ולגרום לו לחשוב. ואן גנדי צריך להבין שבשביל לחזור לסדרה הזו, צריך לקחת הימורים. אחרת, קובי ימשיך להרגיש כאילו הוא משחק בחצר האחורית שלו.

לתת את הכדור להווארד

כאשר הסנטר הטוב ביותר בעולם לא מקבל מספיק את הכדור, יש כאן בעיה. דוויט הווארד לא היה טוב במשחק הראשון גם כשהוא כן קיבל את החפץ העגול, אבל יתכן שראינו את המשחק החלש ביותר שלו בסדרה. אני לא מקבל את הטענה שהקו האחורי של הלייקרס כל כך מוכשר הגנתית. זה היה יותר יום רע של הווארד מאשר יום טוב שלהם. אנדרו ביינום הוא לא בדיוק השומר הכי אינטילגנטי שיש, ופאו גאסול אמנם השתפר בחלק הזה של המגרש, אבל הוא עדיין סובל מרכות מסוימת. הווארד צריך לקבל את הכדור יותר, וכשהוא יציג יכולת טובה, גם חבריו חובבי הזריקה מחוץ לקשת יהנו כאשר השמירה הכפולה שתגיע עליו תשחרר אותם לזריקות חופשיות.

לרוץ, השלשות כבר יכנסו

הקושיה "איזו הגנה של אורלנדו נראה במשחק הבא?" היא עדיין שאלה פתוחה, אבל דבר אחד בטוח: מבחינת האחוזים מהשדה, באמת שלא יכול להיות גרוע יותר. המג'יק קלעו במשחק הראשון ב-29.9 אחוז, ו-23 הסלים שקלעו היו קרובים מאוד לשיא השלילי למשחק גמר, 21, שנקבע ע"י יוטה בגמר 98. ג'אמיר נלסון (45 אחוזים ל-3 במהלך העונה), רשארד לואיס (40), קורטני לי (40), מיקאל פייטרוס (36) והידו טורקוגולו (36) "הובילו" את המג'יק ל-8 מ-24 בלבד מחוץ לקשת.

חלק מהותי בשיפור אחוזי הקליעה של אורלנדו מהשדה קשור למשחק הריצה שלה. המג'יק, שמיעטו לרוץ במשחק הראשון, היו רגילים לקבל בדרך כלל לא מעט נקודות, ובינהן גם שלשות, ממשחק מעבר מהיר ויעיל. במשחק העומד, ההגנה של הלייקרס הצליחה למנוע מהם זריקות חופשיות. אז נכון שהלייקרס היא לא בדיוק היריבה המושלמת לרוץ מולה, אבל לפחות במקרה הזה, אורלנדו צריכה לדבוק במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב.

לרדת בגדול

מאז הצטרפותם של גאסול וביינום, החמישייה הפותחת של הלייקרס נהנית מיתרון גודל שיש למעט מאוד חמישיות פותחות בליגה. מול המג'יק זה מקבל משנה תוקף נוסף: קו הגארדים של אורלנדו מתקשה להסתדר עם בריאנט, וגם רשארד לואיס, שחקן מצוין אבל רך לעיתים בעמדה מספר 4, לא מצא את עצמו במשחק הראשון בין ביינום, גאסול ואודום. כשדוויט הווארד מצליח לספח לעצמו את אזור הצבע אז הכל טוב ויפה, אבל כשהוא נתקל בבעיות, נשאלת השאלה איפה העזרה משחקן הפנים הנוסף?. 8 הנקודות ו-5 הריבאונדים של לואיס במשחק הראשון הם כמובן לא תשובה מספקת עבור אורלנדו.

הפאוור-פורוורד הפותח של המג'יק יצטרך להיות אגרסיבי יותר מול הגבוהים של הלייקרס, ולא לברוח כל הזמן לזריקה מ-3. מנגד, יתכן שואן-גנדי יצטרך לבחון את רעיון החמישייה הגבוהה, לפחות לחלקים מסוימים במשחק. בסיטואציה כזו, לואיס יקבל פטור זמני ממאבקי הכוח ויוסט לעמדה מספר 3, בעוד טורקוגלו (שכבר הוכיח שהוא יכול לרכז אם הוא רוצה) ופייטרוס (שחייב להיות שם בשביל לשמור על קובי) ירכיבו את הקו האחורי. את מקומו של לואיס בעמדה מספר 4 צריך לתפוס טוני באטי הותיק, בטח לא שחקן שאמור לקבל מספר דקות גדול בגמר NBA אבל אחד שיכול להשאיר כמה שריטות על הגוף של ביינום וגאסול, לקחת ריבאונדים ולאפשר ללואיס להיכנס למשחק מול שומרים נוחים יותר מבחינת הגודל. באטי אמנם יכול לתקוע את משחק ההתקפה של המג'יק, אבל זה לא שלואיס תרם יותר מדי בתחום הזה במשחק הראשון.

ללכת על הכל

מבחינת אורלנדו, נורא כיף להגיע לסדרת הגמר כשאף אחד לא מצפה ממך ליותר מדי. אם תפסיד, לא תחטוף יותר מדי ביקורות. אם תנצח, אתה ענק. הבעיה היא שלפחות ע"פ המשחק הראשון, לא בטוח שהמג'יק הפנימו שאכן מדובר בגמר ה-NBA. פייבוריטים או אנדרדוג, יש פה ענייני כבוד שמונחים על הכף. "ניסיתי לעשות את המיטב, אבל כולם יודעים שקובי הוא אגדה. מה אני יכול לעשות?", אמר פייטרוס ביום המשחק הראשון. זה ציטוט שלגיטימי לשמוע משחקן יריב בהסתכלות נוסטלגית על סדרה, אבל כאשר שחקן ההגנה הטוב ביותר שלך מרים ידיים כבר אחרי משחק אחד, יש כאן בעיה בהבנת המעמד. את הפער הזה, ועוד רבים אחרים, יצטרך סטן ואן-גנדי לסגור כבר הלילה (בין ראשון לשני). אחרת, באורלנדו ישכחו את הסוויפ הראשון שקיבלו בסדרת גמר, מיוסטון ב-1995.