חמשת המשחקים הגדולים בהיסטוריה של גמר ה-NBA

משחק 6 בגמר 1998: יוטה - שיקאגו 87:86 >>>

המשחק הזה לא היה מגיע כה גבוה בדירוג אלמלא רגע אחד של האיש בגופיה מספר 23, שאולי הגדיר את הקריירה של מייקל ג'ורדן. הג'אז, שהפסידו לאותה בולס בגמר של העונה שלפני כן, הגיעו למשחק השישי בפיגור 3:2, ואחרי ניצחון במשחק 5 בשיקגו. שני ניצחונות ביתיים בסולט-לייק סיטי, וסטוקטון את מאלון יכולים סוף סוף לסמן לעצמם אליפות ראשונה. הג'אז הוליכו כר ב-3 פחות מדקה לסיום, אבל למייקל היו תוכניות אחרות. שתי נקודות שלו, מתוך 45 שקלע באותו ערב, צימצמו את ההפרש לנקודה בלבד, יוטה הלכה למאלון, אבל ג'ורדן הגיח מאחור וחטף, וכשהכדור האחרון בידיים שלו, עשה ג'ורדן צעד קדימה, ראה את ביירון ראסל מועד ועלה לג'אמפ שוט מנצח. אליפות שישית בהיסטוריה של הבולס, מסל שהביא לעולם את המשפט המפורסם של שדר רשת ה-NBC: "זו היתה אולי הזריקה האחרונה של מייקל ג'ורדן ב-NBA". היום אנחנו יודעים שזריקה אחרונה זו לא הייתה, אבל הגדולה מכולם היא היתה לבטח.

משחק 7 בגמר 1970: ניו יורק ניקס – לוס אנג'לס לייקרס 99:113 >>>

ספק אם יהיה רגע הירואי כמו הסיפור האנושי המדהים בו חזו אוהדי הניו-יורק ניקס במשחק המכריע של סדרת הגמר לפני 39 שנה. וויליס ריד, סנטר הניקס וה-MVP של העונה, היה מוכן להביא את האליפות לתפוח הגדול. מולו ניצבו הלייקרס, חמושים בווילט צ'מברליין וג'רי ווסט. 20,000 יושבי הגארדן בניו-יורק חטפו התקף לב כאשר ריד נפצע ונטש במהלך הרבע הראשון של המשחק החמישי. הניקס אמנם הצליחו בקושי לנצח את אותו משחק, ולעלות ל-2:3, אבל סימני השאלה בנוגע לפציעה של ריד היו גדולים מאוד. במשחק השישי בלוס אנג'לס, הניקס חטפו בראש ללא ריד, בדרך למשחק שביעי ומכריע בגארדן. כשירותו של ריד עמדה בספק עד לדקות ספורות לפני תחילת המשחק, והקהל בגארדן כמעט ולא האמין כאשר ראה אותו עולה לחימום. הסנטר של הניקס שיחק צולע, מה שלא מנע ממנו לעצור את צ'מברליין הגדול על 2 מ-9 מהשדה. ריד עצמו עמד על 2 מ-5, אבל חבריו לקבוצה קיבלו את ההשארה, ושלטו במשחק. 36 נקודות ו-19 אסיסטים של וולט פרייזר הובילו את הניקס לניצחון 99:113 בדרך לאליפות ראשונה בהיסטוריה.

משחק 6 בגמר 1980: פילדלפיה – לוס אנג'לס לייקרס 123:107 >>>

הקריירה בת 13 השנים של מג'יק ג'ונסון היתה עשירה ברגעים גדולים, אבל הרגע הגדול מכולם הגיע כבר בעונתו הראשונה בליגה, במה שהפך לאחד המשחקים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הגמרים. הלייקרס של אותה תקופה התבססה בעיקר על הסנטר האגדי, קארים עבדול-ג'באר, שלא הצליח עד אותה שנה להחזיר את התואר לעיר המלאכים. ג'באר נפצע בקרסול במהלך המשחק החמישי בסדרה, בו הלייקרס עלו ליתרון 2:3, והקבוצה יצאה למשחק השישי בפילדלפיה כאשר ג'באר נשאר בלוס-אנג'לס, נערך לאפשרות של משחק שביעי ומכריע. פילדלפיה של דוקטור ג'יי היתה אמורה לנצל את חסרונו של הסנטר ולהשוות את הסדרה ל-3:3, העוד מג'יק ג'ונסון, רכז בגובה 2.06 מ', נשלח ע"י מאמן הלייקרס פול ווסטד לאייש את עמדת הסנטר. מג'יק הדהים את יושבי הספקטורם בפילדלפיה כאשר שיחק כאילו נולד בעמדה הזו, עבר כמעט בכל עמדה על הפרקט, וסיים עם מאזן מדהים של 42 נקודות, 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. פחות מ-5 דקות לסיום, כשהפער לטובת הלייקרס עמד על 2 בלבד, הגיעו 9 רצופות של מג'יק שלא איפשרו לסיקסרס להתקרב. הליקרס זכו באליפות ראשונה אחרי שמונה שנים שחונות.

משחק 4 בגמר 1987: בוסטון סלטיקס – לוס אנג'לס לייקרס 107:106 >>>

גמר 1987 הפגיש את הסלטיקס והלייקרס בפעם השלישית בתוך ארבע שנים, במה שהפך ליריבות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הספורט האמריקני. הלייקרס של מג'יק, ג'באר, וורתי ושות' הגיעו למשחק הרביעי בסדרה עם יתרון 1:2, וקיוו לגנוב משחק חוץ בבוסטון. הסלטיקס של בירד, מקהייל, פאריש וחבריהם קיוו לחזור בדרך לאליפות שניה ברציפות. הגארדן בבוסטון סחף את הקבוצה המקומית ליכולת שיא ויתרון 16 במחצית, ו-8 קצת יותר מ-3 דקות לסיום. הלייקרס נגסו בהפרש והצליחו לעלות ליתרון פחות מ-40 שניות לסיום, לפני שהסלטיקס הגיבו בשלשה מבית היוצר של לארי בירד, שנתנה לבוסטון יתרון 2. קארים קלע רק אחת מהקו, בוסטון לא הצליחה להשתלט על הריבאונד והלייקרס קיבלו כדור אחרון מתחת לסל בפיגור נקודה. מג'יק, שקיבל את הכדור בפינה, חדר לכיוון הסל, ולמרות ששלושה לבנים-ירוקים עטו אליו, הוא הצליח לשחרר "סקיי-הוק" מדויק שנתן לליקרס ניצחון גדול ו-1:3 בסדרה, בדרך ל-2:4 בסיום.

משחק 5 בגמר 1976: בוסטון סלטיקס – פיניקס סאנס 126:128 (לאחר 3 הארכות) >>>

חוץ ממלכת יופי ישראלית, שנת 1976 הביאה לעולם את המשחק המשוגע ביותר. תסריט כמעט בדיוני התממש עם סיום כמעט אינסופי. שתי הקבוצות הגיעו למשחק בשוויון 2:2. פיניקס של פול ווסטפול הצליחה לכפות הארכה לאחר שחזרה מפיגור של 22 נקודות לשוויון 95:95, ההארכה הראשונה הסתיימה בשיוויון 101:101, ובהארכה השניה הסלטיקס הובילו 106:109, 15 שניות לסיום, וזאת בעידן שלפני שלוש הנקודות. בעשר השניות הבאות הסאנס הצליחו לקלוע, לחטוף את הכדור, להחטיא, לקחת את הריבאונד ושוב לקלוע כדי לעלות ליתרון 109:110, 5 שניות לסיום. הסלטיקס הלכו לג'ון האבליצ'ק הותיק, שבזריקה תוך כדי נפילה הצליח להחזיר את בוסטון ליתרון 110:111. כולם היו משוכנעים שהזמן נגמר, שחקני הסלטיקס כבר הלכו לכיוון חדר ההלבשה כאשר הקהל פורץ אל הפרקט, אבל השופטים טענו שיש עוד שניה לשחק. בינתיים, פול ווסטפהול מפיניקס הבריק עם רעיון אסטרטגי: הסאנס ידעו שאין להם שום סיכוי לעשות משהו אם יוציאו את הכדור מתחת לסל שלהם, לכן פיניקס ביקשה פסק זמן שלא היה לה, נענשה אמנם בקליעת עונשין מדויקת של בוסטון אבל אז קיבלה את הכדור מחצי המגרש. הכדור הלך אל גרפילד הרד, שבזריקה מחצי מרחק, תוך כדי סיבוב, הדהים את כולם ולקח את המשחק להארכה שלישית עם שוויון 112:112. בסופו של דבר, לסאנס נגמרו הכוחות ובוסטון הצליחה לעלות ליתרון 6 בדרך לניצחון. הסלטיקס המשיכו לאליפות אחרונה של ג'ון האבליצ'ק, אבל השנה הזו תיזכר יותר מכל בזכות אותם רגעים בקלאסיקה הזו – עליה עוד יגידו שנים שהיתה משחק הכדורסל הטוב ביותר ששוחק אי פעם.