האח הגדול

אל תתנו לתוצאת המשחק בין מכבי תל אביב לגליל/גלבוע להטעות אתכם. ה-70:89 רק העלה עוד כמה שאלות בנוסף לאלה שכבר צפו מתחילת ההכנה, אבל סיפק לפחות תשובה ברורה אחת. זו שקשורה לסוגיית הרוח המכביסטית.

שגיא ניר על הבנייה הלקויה של מכבי, שעדיין חייבת חיזוק

סימני השאלה ממשיכים להיות סביב הזרים. קרלוס ארויו הוא כשרון ענק, וסביר להניח שיחד עם הקהל שמגיע למשחקי היורוליג הוא עוד ימצא את עצמו בהתקפה, השלשות יכנסו והמסירות יגיעו ליעדן. בהגנה הסיפור אחר. אי שם ברבע השני גל מקל עבר אותו בכדרור באופן מביך למדי, וגל של דאגה עבר בהיכל. הזר היקר בתולדות הצהובים משחק כאילו הוא עולה לכמה דקות וצריך להרשים, ועד שלא יבין שהכול בעצם עליו מכבי תראה מבולבלת ונטולת בעל בית.

ד'אור פישר הוא שחקן מצוין ואפילו הברקה של מכבי, אבל בטח שלא לדקות הסיום במשחקי יורוליג. טרה סימונס וג'ייסון וויליאמס, לפחות נכון לעכשיו, הם אותם השחקנים ששיחקו בבני השרון ובהפועל חולון. מי שחשב שהנס של הצהובים עם טרנס מוריס יחזור על עצמו - טעה. פארקר, באסטון או שאראס הם לא, וזה לא מפתיע במיוחד. כשההישענות המוגזמת של אפי בירנבוים על וויליאמס נרגעה מול הגליל, המשחק של מכבי שטף הרבה יותר.

מרכוס בראון עוד יעשה הרבה נקודות השנה, אבל עדיין לא מחובר לקבוצה. את החצי הראשון של המשחק הוא שיחק עם הגופיה של רגב פנאן, ורק במחצית מישהו שם לב. תבינו מזה מה שתרצו, אבל מרוב זרים חדשים לא רואים במכבי את השם על החולצה.

את סימני השאלה כולם מכירים, אבל המשחק מול הקבוצה הנמוכה של עודד קטש סיפק גם תשובה, וקוראים לה עומרי כספי. מכבי מודל 2008 היא סוג של תכנית ריאליטי מופרעת במיוחד. קחו ערימה של שחקנים שלא שיחקו יחד מעולם, הוסיפו כסף, טונות של לחץ ומצלמות בכל מקום, וקבלו בלאגן מוחלט ואנשים שהולכים עם הראש בקיר (ג'ייסון וויליאמס, קרלוס ארויו) או אל הלא נודע (טרה סימונס). מי שאמור לעזור להם למצוא את הדרך זה אחד שהיה שם קודם, וראה במו עיניו איך מהלחץ העצום יוצאים גביעי אירופה ואליפויות. המישהו הזה צריך להיות כוכב מקומי, שיודע איך לגרום למשחק להיראות מהנה, גם שהפרצוף המודאג של שמעון מזרחי מנקר בגב, ואילן "השועל" עומד לאבד בעוד רגע את ההכרה.

את דמות "הישראלי הבכיר" כולנו למדנו להכיר עם השנים. את מיקי ברקוביץ' החליף דורון ג'מצ'י, שהעביר את הלפיד לנדב הנפלד. אחרי נדב הגיעו עודד קטש ודורון שפר, ואחריהם גור שלף, טל בורשטיין, ודרק שארפ. דווקא העונה, כשהזרים החדשים צריכים את האחד שיראה להם איך שומרים על פאסון ומדליקים את ההיכל, מכבי מוצאת את עצמה עם ליאור אליהו המאותגר הגנתית, טל בורשטיין שלא ממש התאושש מהפציעה, ודרק שארפ המזדקן.

לכן, את המושכות חייב לקבל עומרי כספי, שמול הגליל שוב הוכיח שהוא יודע בדיוק מה הקהל ביד אליהו רוצה לראות, ושהוא, נכון לעכשיו, השחקן הכי רגוע במכבי. כדי שהזרים החדשים יתחברו למלחמה של כספי ולא להגנה של ליאור אליהו, אפי חייב להשאיר את הילד על המגרש כמה שיותר, גם ביורוליג. ג'ייסון וויליאמס וטרה סימונס הם זרים עם פוטנציאל, אבל הרוח של מכבי חייבת לבוא לידי ביטוי על המגרש. ועד שטל בורשטיין ימצא את עצמו, הרוח נושבת דרך כספי.