חיזוק מדרום: בראיינט הוא מה שמכבי צריכה?
האם הרכש יהיה שדרוג לעומת רול? ספוילר: כן. האוזמן מנתח
עם החתמתו של אלייז'ה בראיינט בשורותיה, מסמנת מכבי תל אביב וי כבר על שישה זרים לשנה הבאה (בהנחה שטאריק בלאק לא עושה ויברח בשנייה האחרונה ומתאדה לו): סקוטי ווילבקין, נייט וולטרס, אלייז'ה בראיינט, אנג'לו קאלויארו, טאריק בלאק ואותלו האנטר. בהנחה סבירה לפיה יובל זוסמן יישאר בצהוב-כחול בעונה הבאה, אפשר לסמן כבר סגל בן עשרה שחקנים תמימים (כלומר, כולל הישראלים זוסמן, דני אבדיה, ג'ייק כהן וג'ון דיברתולומיאו).
אז קודם כל וכמנהגנו, הבה ונביט בתצורה משוערת של הקו האחורי שבו אוחזת כרגע אלופת ישראל:
לפני שתתחילו לצעוק, רשמנו לכם שהעמדות כאן רחוקות מלהיות בטון יצוק, מאחר שיש כאן מספר שחקנים שיכולים לשרת את הצהובים, בצורה כזו או אחרת, גם בעמדות אחרות. כולל ההחתמה החדשה בראיינט, ובמיוחד קאלויארו.
אז לפני שנהלל, נקלס ונבקר את האיש שמגיע כעת מאילת, אולי כדאי להתחיל דווקא מענייני מאקרו. אז קודם כל, ועם כל הכבוד המגיע לאלה שכבר חתמו, מכבי תל אביב נותרה, בשלב זה, ללא 2-3 ההחתמות הכי חשובות שלה. כלומר, צוות מסייע (ברובו) כבר יש, אבל עמדות המפתח עדיין פתוחות. עמדת הרכז הקריטית עדיין נראית כרגע ככזו שמאוישת רק בשחקני המשנה; עמדה מספר 4, שהיא ככל הנראה החשובה ביותר בכדורסל הנוכחי, נותרת כרגע רק עם אופציה לקאלויארו וג'ייק כהן; ועמדת הקומבו-פורוורד, זאת שחסרה לצהובים בעונה שעברה, חסרה לה גם כעת. אלא אם מחליט מי שמחליט שדני אבדיה מיועד לנישה הזאת, אך מסופקני.
עניין אחר נוגע להמשכיות. יאניס ספרופולוס הטיף, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים, הן אוף דה רקורד והן בפומבי, לשמירה על גרעין גדול ככל האפשר מהעונה שעברה. ויש במחשבה הזאת לא מעט היגיון. אם מכבי לא מסוגלת להתמודד מבחינה תקציבית עם יריבותיה ליורוליג, לא מצליחה לגייס לשורותיה את השחקנים שממוקמים ראשונים בפנקסים שלה ולא יכולה לנצח את יריבותיה באיכות או ברזומה האינדבידואלי של כל שחקן בנפרד, הרי שהיתרון התאורטי שלה יכול להגיע בדמות המשכיות. כלומר, לתת לקבוצה שניצחה ב-9 מתוך 15 משחקי הסיבוב השני בעונת היורוליג החולפת להמשיך לאחת נוספת, פלוס חיזוק נקודתי כאן או שם, ובכך להקנות לעצמה יתרון מוחלט על פני לא מעט קבוצות אחרות.
נו, אז זה כבר כנראה שלא יקרה. נכון לעכשיו אפשר לסמן ברשימת העוזבים את אלכס טיוס, מייקל רול, ג'וני אובראיינט (כנראה), דיאנדרה קיין (אולי) וג'רמי פארגו. ארבעה מהם שחקני רוטציה משמעותיים. במילים אחרות, גם אם יצליחו בסופו של יום להלחים קבוצה משודרגת ביד אליהו הישן, הרי שזו תצטרך לחזור אחורה ולהתחיל לחבר עצמה מחדש. בטח ובטח אם צפויים להגיע עוד שלושה שחקני חמישיה.
מאחר שאלייז'ה בראיינט מגיע על חשבונו של מייקל רול, מתבקשת קודם כל השוואה ראשונית בין השניים. קודם כל וחשוב מכל, נדרשת כאן מחשבה לעניין הכסף. על פי פרסומים זרים, אמור בראיינט לעלות למכבי, כלומר שכר + באיי אאוט שהיא משלמת לאילת, סדר גודל של 150-200 אלף דולר פחות מאשר רול. וזה חשוב. כזכור, מכבי תל אביב צריכה עדיין למצוא דרך לקזז את השדרוגים הכספיים למי משחקניה, ובמיוחד לטאריק בלאק. ואם אפשר לקבל לפחות את אותה התרומה המקצועית משחקן שעולה פחות, אז למה לא?
ברור שהשוואה בין נתונים של שחקן שמשחק במכבי תל אביב לבין כזה שמשחק בהפועל אילת, מעוותת בהגדרה. גם מבחינת דקות המשחק, גם בכל הקשור למעמדו ומיקומו בהיררכיה וכו'. ועדיין, ראוי לשים לב כבר בשלב זה לשני נתונים שאמורים להיות משמעותיים במיוחד ליכולתו של בראיינט להיכנס לנעליו של הטוניסאי ולהתעלות עליו.
הנתון הראשון נוגע ליכולת של בראיינט לקלוע מבחוץ. 35.9% לשלוש נקודות זה נתון נחמד, ולא הרבה יותר מכך. כקלע, בראיינט יידרש בראש ובראשונה לעשות בדיוק את זה. לקלוע. מבחוץ. בעונה שעברה, הראשונה שלו כמקצוען, זה הלך – כאמור – לא רע. בליגת הקיץ שהסתיימה לא מזמן, לא הצליח המורמוני החביב להתבלט בתחום הזה באחד ממשחקיו. ולכן, הבה ונביטה בכמה שלשות של בראיינט, במדי מילווקי, נגד קבוצת ליגת הקיץ של מינסוטה.
השלשה הזאת כאן אמורה להיות החשובה ביותר מבחינתו של בראיינט, לקראת עונתו הקרובה. מאחר שאנחנו מכירים היטב את שיטת ספרופולוס, אמור הגארד החדש (מס' 19 בשחור) לבלות חלקים משמעותיים ממשחק ההתקפה העומד כשהוא, ובכן, עומד בפינה, להיות מוכן לכדור ולקלוע כשזה מגיע.
אלמנטים יפים אחרים שמובילים לזריקה מבחוץ, לדוגמא, שלשה ממצב של כדרור או פיק אנד רול, אמורים להיות בונוס שיתקבל בברכה גדולה. כמו במהלך הזה למשל:
אלמנט חשוב נוסף שמופיע לכם בהשוואה בין השניים נוגע לאחוזים לשתי נקודות, ושם עשוי להתחבא נתון מרכזי שבו יכול בראיינט לתרום לקבוצתו החדשה יותר מאשר קודמו. 65% האחוזים של בראיינט בזריקות ל-2, בעזרתו האדיבה של רכז בדמות אבי בן שימול, נוצרו בעיקר מתנועה שלו ללא כדור. כאשר מביטים בטבלאות הסטטיסטיקה המתקדמות, מגלים חיש קל שזהו הפרמטר ההתקפי הבולט ביותר במשחק של הגארד החדש, שזרק יותר משתי זריקות בממוצע למשחק לאחר חיתוכים, וזה הרבה. וקלע אותם בכ- 82% מהשדה, כי זה קל. וזה בערך פי 5.5 מאשר הפעמים שבהם זרק רול כתוצאה מחיתוכים ללא כדור.
מעבר לנתון שהבאנו כרגע, ואם נתעלם בשלב זה מפוטנציאל הגדילה והשיפור של בראיינט בן ה-24 (לעומת רול בן ה -32), הרי שאין לחדש יתרון אבוסולוטי על פני הישן בחלק לא קטן מהקטגוריות.
למשל בהגנה, שהיא ללא ספק עקב האכילס של הקלע של הצהובים בשנתיים האחרונות. מייקל רול הוא שומר לא טוב, למרות שהמדד (רייטינג) ההגנתי שלו מהעונה החולפת מצביע דווקא על נתון לא רע (82.9). את הנתון, יש לומר, צריך לייחס במיוחד לעוצמתם של חברם לקבוצה ולחולשתם של השחקנים היריבים. אז למרות שגם בראיינט מציג לראווה מדד הגנתי מרשים למדי (מספרית) בשיעור 84.6, קשה לומר שהאיש מצטיין בצד שבו אמורים לשמור. הוא לא הצטיין בכך בקולג', וגם כיום זאת לא נחשבת לנקודת החוזקה שלו.
והדברים הללו בלטו דווקא במפגשים מול מכבי תל אביב. למשל כאן, כשנדרש להסתדר לבדו מול סקוטי ווילבקין.
או כאן, כשניסה להסתדר מול ג'וני אובראיינט, לאחר חילוף הגנתי.
או כאן, כאשר חוסר ריכוז מנע ממנו להניח לרגע לדיאנדרה קיין ולשים לב לזוסמן שנע לעבר הסל.
התקפית, לא הראה לנו בראיינט יכולות מרשימות מספיק ביכולת לקלוע ביציאה מחסימות, אלמנט שבו מייקל רול מצטיין. אז אומנם קיבלנו מהלכים כמו זה, שבו מנצל בראיינט שתי אפשרויות חסימה כדי לבחור בזו של זלמנסון, בדרך למסירה לזלי הגדול:
ועדיין, בכלל לא בטוח שיש כאן שדרוג לעומת מייקל רול.
ואם נוסיף על כל אלה גם את הנתונים המאכזבים של בראיינט בסדרת הפלייאוף מול נס ציונה, שבה ירדו המספרים שלו ברוב הקטגוריות, כולל 2/14 נוראיים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, אפשר לכאורה לתהות היכן באמת כאן השדרוג המקצועי, לא?
אה, האמת שלא. לעניות דעתנו, ודעה זאת השמענו (גור שלף ואנוכי) לא מעט גם במהלך העונה, בראיינט יכול לעזור למכבי יותר מאשר מייקל רול. גם, כאמור, בשל הפוטנציאל הגדול שלו לשיפור, אבל לא רק.
בראיינט יכול להיות ריבאונדר טוב יותר מאשר קודמו. אלו לא רק הנתונים היבשים מהעונה החולפת, אלא גם הדרך שלו להתחרות על הכדור בשני צידי המגרש.
ובראיינט, אם לרגע ישחררו אותו בהתקפה מעמדת השמירה בפינת המגרש, הפגין בעונה שעברה ניצוצות של יכולת לקבל החלטות ממהלכים של בין שני שחקנים, כלומר פיק אנד רול או מהלכי הנד אוף. למען הסר ספק, לא מדובר ביכולות הובלת כדור, אלא יצירה כשהוא משחק לצידו של רכז דומיננטי. וכך, מול מכבי תל אביב, הצליח לייצר כמה מהלכים נהדרים דווקא מהנד אוף עם ג'יי פי טוקוטו.
למשל כאן:
וכאן:
תחזיקו מעמד בבקשה, כי כבר מסיימים. באמת.
גם בכל הקשור ליכולת וברצון של בראיינט לייצר מגע, לסחוט עבירות וללכת אל הקו, ניתן היה להבחין כבר בעונה שעברה בפוטנציאל הקיים. ובמיוחד במשחקי הפלייאוף: כאמור, בראיינט קלע באחוזים רעים מאוד מול נס ציונה לשלוש. אבל הלך הרבה מאוד פעמים לקו. 39 פעמים, ליתר דיוק, בחמישה משחקים בלבד.
ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך לציין גם את האמת. בראיינט מצטרף לרשימת שחקנים ארוכה ומפוארת שקיבלה את החוזה במכבי בזכות הצטיינות מולה. כי בראיינט, וזה יאמר לזכותו, ידע בדיוק מול מי להיות טוב. לא מאמינים? תבדקו בעצמכם:
וההצטיינות הזאת, חייבים לומר גם לשם ההגינות, מגיעה כחלק מהצטיינות קבוצתית כוללת, כזאת ששדרגה את מרבית שחקני המפתח ששיחקו בעונה שעברה עבור שרון דרוקר, כולל בריימו, זלמנסון וטוקוטו.
זמן סיכום עכשיו: מכבי תל אביב ממשיכה להצטיין עד כה בבחירת שחקנים. משלימים. היא חיזקה עד עכשיו את עמדה מספר 5, שהייתה לא רעה בכלל גם בעונה שעברה, כשהחתימה את אלוף היורוליג אותלו האנטר. אך מדובר בעמדה שנחשבת לאחת הפחות חשובות בכדורסל העדכני. היא שיפרה ללא ספק את היכולות שלה בהובלת הכדור ובעמדת הרכז המחליף, עת צירפה אליה את נייט וולטרס. היא בהחלט עשויה לשדרג גם את עמדת הקלע שעולה מהספסל, ויכול להיכנס גם לעמדה מספר 3.
אה, ועל הדרך, היא גם הצליחה להחזיר לפרטיזן בלגרד, שהעזה לגבור עליה בקרב הקודם ביניהן על שחקן (ראשון תומאס).
כל אלו דברים חשובים מאוד. ועדיין, גורלה של עונת המשחקים הקרובה תלויה רבות בשחקנים שעדיין צריכים להגיע – והם אלו שאמורים לעשות את ההבדל בין עונות כושלות, חוזרות ונשנות, לבין עונה שבה ניתן יהיה לרשום סוף סוף הצלחות.
Follow @shay_hausmann