חזרה אחורה: מכבי לא מקבלת תרומה מפארגו
האוזמן על הפספוס הצהוב והאחראים במקרה של אי העפלה
1. עונת היורוליג של מכבי תל אביב לא הסתיימה אמש (חמישי), עם ההפסד במילאנו. ניתוח הטבלה ולוח המשחקים הצפוי לכל הקבוצות אשר נאבקות על כרטיס כניסה לשלב הפלייאוף מלמד שמכבי עדיין במשחק ושטרם הגיע השלב הקבוע שבו מסכמים עוד עונה אירופאית כושלת.
גם היום וגם בהתחשב בתוצאות שהושגו במשחקי יום ה', אפשר עדיין לסמן את רף 15 הנצחונות כרף שעשוי ויכול להוביל את הצהובים אל ההצלבה המיוחלת. ואם 15 נצחונות הם היעד – כלומר חמישה נצחונות לאלופת ישראל מתוך שבעת המשחקים אשר נותרו, אז הסיפור כאן רחוק מלהסתיים.
שילוב של ארבעה נצחונות ביתיים (מתוכם שניים קלים, על הנייר, מול גראן קנריה ודרושפאקה) + נצחון חוץ אחד (חימקי? באיירן? פנרבחצ'ה במחזור האחרון? לישתיק, אבל יתכן שלמשחק הזה יגיעו הטורקים עם כפכפים) עשוי להספיק, גם בהתחשב במאזן הפנימי שיש לקבוצה של ספרופולוס בקרבות ראש בראש פוטנציאליים מול מילאנו, בסקוניה ואולימפיאקוס מצד אחד, או באיירן ופנתינאיקוס מהצד האחר.
2. שתי רעות חולות, אך מוכרות להפליא, פגעו בסיכוייה של מכבי תל אביב להשיג נצחון חוץ חשוב מול הקבוצה הממש לא מרשימה של פיאניג'יאני. הראשונה נוגעת לבחירת הזריקות. השניה לדומיננטיות של דיאנדרה קיין. ואלוהים שישמור – כמה פעמים שדיברנו על הפרמטרים הבעייתיים הללו לאחר הפסדים צהובים העונה.
נתחיל מדיאנדרה קיין. אין ולא יכול להיות ספק האיש הקשוח מהקו האחורי של ספרופולוס חסר למכבי כאשר סבל מפציעה. ואין ולא יכול להיות כל ספק שמכבי תל אביב טובה כשהיא מקבלת את קיין במינונים המתאימים. ואתמול הוא שוב קיבל יותר דקות פרקט מכל שחקן אחר (כ-24 דקות וחצי), למרות שהסטטיסטיקה שלו מלמדת שזה היה משחקו הגרוע ביותר מאז שהצטרף למכבי בקיץ שעבר. עם מדד יעילות שלילי של מינוס 8, שכולל אחוזים נוראיים מהשדה (1/9) בכלל והחטאה קריטית בחלק הקובע של המשחק בפרט + במשחק שבו תרומתו ההגנתית הייתה מרשימה הרבה פחות מהסטנדרט, הרי שקיין של מילאנו היה נטל ועול על הקבוצה. ועדיין – כמתוך הרגל ורפלקס – נשלח לשחק כמות דקות בלתי סבירה, אשר כללה את הדקות שבהן המשחק הוכרע.
נמשיך בוויסות הזריקה מהשדה. האחוזים של מכבי תל אביב אמש מחוץ לקשת שלוש הנקודות היו סבירים בהחלט. 12 שלשות מוצלחות מתוך 34 הטלות מרחוק שווים 35% מכובדים בהחלט, אך מלמדים שוב על הבעיות שיש לצהובים במשחק ההתקפה המסודר. על חוסר היכולת להגיע למצבי זריקה טובים בצבע עם או בלי יתרון מספרי. עם או בלי קצב משחק גבוה. במיוחד כשמשווים את מספר הטריצות למספר הזריקות ל-2 נקודות (43) ולמספר הזעום של זריקות העונשין (11 בלבד). ועם כל הרצון המוכר להפיל את הנושא הזה על כתפיו של המאמן אשר על הקווים (אליו נגיע עוד מעט), הרי שהאחריות הראשית לחוסר הבאלאנס הזה מונחת לפתחם של מקבלי ההחלטות בקו האחורי, סקוטי ווילבקין וג'רמי פארגו.
מכבי תל אביב, ואת זה כבר יודע כל אחד, נבנתה העונה מתוך מחשבה וכוונה לעבות את הקו האחורי, קו הגארדים, עם שחקנים ברמת איכות של צמרת יורוליג. וזאת, להבדיל מעונות קודמות בהן הנחיתות הצהובה בקטגוריה הזאת הייתה מובנית. ואתמול היה מקרה מבחן מעניין, מול קבוצה שנבנתה באופן די דומה מהבחינה הזאת. שגם היא, בדומה למכבי, סבלה העונה מפציעה, או ליתר דיוק פציעות – של אחד משני הגארדים הדומיננטיים שלה, נמניה נדוביץ'. ועדיין, גולשות וגולשים יקרים, מי מבין שתי הקבוצות, לדעתכם, אוחז בגארדים איכותיים יותר? יתכן בהחלט שבין הפותרים נכונה יוגרל מקום לשלב הבא בליגה השניה בטיבה בעולם.
אז בואו נדבר על ג'רמי פארגו עד כה. ונתמקד שוב, ברשותכם, בקטגוריית מדד היעילות. במשחק הבכורה שלו העונה באירופה, מול פנתינאיקוס, שיחק פארגו 17 דקות וסיים עם מדד יעילות של פלוס 2. מול בסקוניה שיחק פארגו כמעט 21 דקות וסיים עם מדד יעילות של מינוס אחת. מול אולימפיאקוס המצב די דומה: כמעט 23 דקות ומדד יעילות מינוס אחת. ואתמול מול מילאנו? אמנם רק 14 דקות, אבל מדד יעילות 0.
שורה תחתונה: מדד יעילות מצטבר עד כה, ב-4 משחקים תמימים = 0 עגול וחד משמעי. אחוזים רעים מכל הטווחים, יחס אסיסטים איבודים שלילי והרבה יותר עבירות שביצע מאשר שסחט.
והבעיות של פארגו בולטות בשני הצדדים של המגרש.
היידה, זמן הדגמות – ונתחיל בהגנה.
הנה לפניכם כאן רצף הגנתי רע מאוד של ג'רמי פארגו. זה מתחיל עם אבדן שיווי משקל/קשר עין עם ג'רלס לאחר שזה משחרר את הכדור לראשונה לאומיץ'. אח"כ ממשיך בטיפול לא אגרסיבי מספיק מול הפיק אנד רול של מילאנו ומסתיים בחילוף הגנתי משולש איטי מדי + ניתור על ההטעיה של מיצוב, בדרך לסל קל של הסרבי.
ועכשיו התקפה. התחושה היא שפארגו פשוט לא חד מספיק עדיין. וזה בהחלט הגיוני, צריך וחשוב לומר, שלשחקן בכלל ובגילו של פארגו בפרט יקח הרבה מאוד זמן לשוב כמו שצריך מפציעה ממושכת. השאלה היא מי משלם את המחיר על כך.
מכבי תל אביב מריצה כאן פיק אנד רול ועוד פיק אנד רול של פארגו וטיוס. עכשיו הכל תלוי בעיתוי המסירה וברמת הדיוק שלה. וזהו, שהכל כאן פשוט ליד. וזה מספיק לג'רלס לזהות את המהלך ולהכניס יד שתקטע את המסירה פנימה.
או כאן בהתקפה המתפרצת. תוך כדי שפארגו מכדרר וחודר ביד שמאל שלו, הוא עסוק יותר מדי בהישרדות ופחות מדי בזיהוי מהלכי המשחק, למשל המסירה הנכונה לזוסמן בסביבות 1:23 לסיום הרבע. ובהחלט יכול אמנם להיות שכהן יכול היה לסדר לפארגו זווית מסירה נוחה יותר ולמנוע איבוד כדור, אבל כשהרכז המוביל שלך מתחייב ומנתר כשהוא על קו הבסיס, בלי לדעת לאן הוא רוצה ללכת מכאן, זה בד"כ סימן לא טוב.
ומה באשר לסקוטי ווילבקין? טוב ששאלתם. ווילבקין רשם אמש משחק טוב מאוד, בטח ובטח ככל שהדבר נוגע לדף הסטטיסטיקה. 20 נקודות באחוזים טובים. יותר אסיסטים מאשר איבודים (אוקיי אוקיי, שלושה אסיסטים מול שני איבודים). ובמרבית השלבים של המשחק לא היה שמץ של ספק מיהו הגארד הטוב והדומיננטי ביותר על הפרקט אמש במילאנו. וזה לא היה סקוטי ווילבקין, אלא מייק ג'יימס. כן כן, אותו ג'יימס רווי המניאריות והדאווינים. אותו ג'יימס שמכלה מרבית זמנו במריבות טוויטר. אותו ג'יימס שעשה כל מה שצריך – בדקות הקובעות – כדי לנצח את המשחק. אה, ואותו ג'יימס שמכבי יכולה הייתה להחתים בקיץ האחרון.
ואגב, זהו אותו מייק ג'יימס שגם הצליח לבצע כמה התאמות הגנתיות שעזרו לפיאניג'יאני לעבור את מכבי תל אביב, בטבלה העכשווית של היורוליג, בשני משחקים וחצי.
נדגים, ברשותכם: בתחילת המחצית השניה הצליחה מכבי תל אביב לייצר שלשה מהירה של ווילבקין שהגיע ממהלך פוסטאפ פליי, כלומר תרגיל מתוכנן ברגע שהכדור נכנס פנימה. שימו לב כאן, מרגע שהכדור נמסר לבלאק פנימה, לחסימה של אובריאנט לקיין ואז לחסימה נוספת של אובריאנט לווילבקין. ג'יימס נאלץ לנסות ולעקוץ את החסימה ו-ווילבקין מוצא עצמו חופשי ומאושר.
אלא מה? כשתי דקות לאחר מכן מנסה מכבי תל אביב את מזלה שוב באותו המצב. שוב כדור פנימה לבלאק. שוב חסימה ראשונית של אובריאנט לקיין ושוב חסימה נוספת של אובריאנט לווילבקין. העניין הוא שהפעם ג'יימס מוכן למהלך מתחילתו. שימו לב כבר כשהכדור אצל קיין לעמידה של ג'יימס, שמכין עצמו למניעת הכדור מווילבקין. והפעם (תצטרכו להאמין לי), המהלך מסתיים בזריקה הרבה יותר קשה והרבה פחות מוצלחת.
עכשיו זמן ספרופולוס. שני גורמים זכו אמש לביקורת מגורמים עלומים במכבי תל אביב. השופטים (במידה לא מועטה של צדק) והמאמן היווני. או ליתר דיוק, אותו חילוף משולש שערך ספרופולוס כארבע דקות לסיום המשחק, כאשר בלאק, אובריאנט ו-ווילבקין נכנסו והצטרפו לדיאנדרה קיין, בעוד שטיוס, אובריאנט ובמיוחד דיברתולומיאו נשלחו אל הספסל. וזאת כשמכבי תל אביב בפיגור של שתי נקודות (75:73). אז ככה: עובדתית, ספרופולוס טעה בחילופים הללו, כי הפרמטר היחידי שחשוב ושעל פיו שופטים חילופים נקבע לפי התוצאה. ואין ספק שמכבי תל אביב הפסידה את המשחק ברגע שהחמישיה החדשה הזאת דרכה על הפרקט. ומאמן, בנוסף לכל הדרישות (המופרכות) ממנו, אמור גם לנחש ולהרגיש מראש מה יעבוד ומה לא. ספרופולוס בהחלט טעה – והטעות הזאת היוותה גורם משמעותי בהפסד הכפול של מכבי אתמול (גם במשחק וגם בהפרש) והיא עלולה להתברר כקריטית בעוד שבעה מחזורים בדיוק.
ועדיין, אפשר להבין מה עמד מאחורי החילופים. ובמיוחד בכל הנוגע להחלטה לספסל את דיברתולומיאו. ספרופולוס, בדומה לקודמו על הקווים, פשוט לא סומך עליו. או ליתר דיוק, לא סומך על שיקול הדעת והיכולת שלו לקבל החלטות מושכלות. וכנראה שגם לא סומך על היכולת ההגנתית שלו מול יריבים ברמה שמציבה מילאנו על הפרקט.
הנה דוגמא: במהלך כאן שומר דיברתולומיאו על קרטיס ג'רלס, שקורא למהלך של פיק אנד רול בצד את הגבוה טרזוסקי. הפתרון ההגנתי של מכבי הוא הגנת טופ סייד, כלומר דיברתולומיאו מנסה למנוע מג'רלס לכדרר לכיוון אמצע המגרש, תוך שהוא מפנה אותו אל טיוס שמחכה. העניין הוא שדווקא ג'רלס הוא הסבלני מכולם במקרה הזה. מרגע שטיוס נאלץ לסגת מהעמדה וליישר קו עם טרזוסקי, מתחיל ג'רלס את החדירה לטבעת. ושימו לב לדיברתולומיאו, שאמנם מנסה לכוון את ג'רלס הפעם ימינה – אל היד החלשה שלו – אבל טועה עם הרגליים, או שמה פשוט קופא לשניה אחת יותר מדי.
ועכשיו, ברשותכם, נלך למהלך שהוביל לספסול של דיברתולומיאו. כי מיד לאחר הטעות שנראה כעת התקבלה ההחלטה לשלוח את הגארד התזזיתי למנוחה. בתחילת המהלך כאן שומר דיברתולומיאו על ג'רלס, כאשר מיצוב מסדר לו חסימה. דיברתולומיאו טועה בפתרון ההגנתי עם מייקל רול, נתקע לשניה ואז מחפש עצמו (ולא מוצא) בתוך הרוטציה ההגנתית. בהיעדר ברירה אחרת, עוזב ג'ייק כהן את ברוקס בפינה הקרובה – ומכבי חוטפת שלשה כואבת במיוחד. וג'ון די משלם את המחיר.
3. נחזור על הדברים עימם פתחנו. עונת היורוליג של מכבי תל אביב עודנה רחוקה מלהסתיים. היכולת שלה לסיים בין שמונה הקבוצות הבכירות במפעל עדיין קיימת. אבל אם – חלילה וחס – תמצא עצמה אלופת המדינה שוב בחלק התחתון של הטבלה בסיום העונה, זה לא יהיה פספוס וזה לא יהיה בבחינת כמעט אבל.
הקבוצות מולם מתחרה מכבי תל אביב על הפלייאוף, כולל אולימפיאקוס, בסקוניה הנוכחית, באיירן, פנתינאיקוס וגם מילאנו אינן קבוצות מרשימות. לו הייתה מכבי משכילה לקבל החלטות טובות יותר בקיץ האחרון או במהלך העונה, ניתן היה לדבר עכשיו לא רק על הצלבה אלא גם על מיקום גבוה יחסית. ולכן, אם יסתיים הקמפיין הזה בעוד שבעה מחזורים בדיוק, הרי שעונת 2018/19 תיחשב ככושלת כקודמותיה, ואפילו יותר מהן. והאחריות על כך לא תהיה של יאניס ספרופולוס.
Follow @shay_hausmann