קו מנחה: מה עומד מאחורי הבנייה של י-ם?

בחינה ראשונית של הסגל שעודד קטש בונה בבירה, מגלה כמה עקרונות מנחים שבאו אחרי הפקת לקחים מהשורה הארוכה של הכשלים בעונה הקודמת: כרגע זו מסתמנת כקבוצה יותר צעירה ופחות פציעה, בחירת השחקנים מרמזת על רצון לקחת כמה שפחות סיכונים מקצועיים, ואפשר לראות נחישות לפתור את סוגיית קליעות העונשין שבמובן מסוים הפסידה לירושלים תארים בעונות האחרונות, ויש מענה גם לבעיית האינטנסיביות.

זה כן הגיל
הפועל ירושלים היתה בעונה שעברה הקבוצה המבוגרת ביותר בליגה, עם גיל ממוצע של 30.6. אבל זה לא רק הגיל: שחקנים מבוגרים סוחבים איתם גיליון פציעות ארוך והשלכות נוספות שבאות עם הוותק. וכך יצא שטרנס קינזי החמיץ כמעט חצי עונה בגלל הבעיות בגב, יותם הלפרין התקשה להתמודד הגנתית וליאור אליהו נראה כמו שחקן שבע ששיאו כבר מאחוריו.

הכוונה בירושלים היא שלמעט מקרה אמארה סטודמאייר, לא יוחתמו שחקנים חדשים מעל גיל 30, או כאלה שסוחבים פציעות כרוניות. בעבר ירושלים העלימה עין עם דרווין קיצ'ן, עם קינסי וגם עם רונלד רוברטס, שקטש היה דווקא שמח לראות אותו ממשיך, אך הוא סובל מבעיה כרונית בברכיים למרות שהוא רק בן 27.

מבט מהיר על הרכש שהגיע, מגלה שטיישון תומאס רק בן 25 עם גיליון פציעות נקי, כריס ג'ונסון בן 28 ללא פציעות מיוחדות בעברו, ג'ייקובן בראון בן 28 ואולי נוטה להיפצע, אבל לא משהו שחורג מהנורמה ותמיר בלאט בסך הכל בן 21. בשקלול השחקנים שנשארים - בר טימור, יוגב אוחיון וליאור אליהו - ממוצע הגיל בירושלים כרגע יורד ל-27.4, מה שצפוי, לפחות על הנייר, לתת בסיס צעיר ובטוח יותר, ותור קצר יותר לחדר הפיזיותרפיסטים.

לסיכום, ניתן להצביע על כיוונים מעניינים בבנייה של ירושלים עד כה, אבל ראוי להזכיר: גם בעונה שעברה ירושלים העלתה את רף הציפיות בקיץ, וקצרה מחמאות רבות, כולל מכותב שורות אלה, על הבנייה הנכונה. בפועל, זה הסתיים בעונה הגרועה ביותר מאז שהבעלות החדשה השתלטה על הקבוצה לפני חמש שנים.