בואי אהבה: מופע השקת האלבום של שי המבר בערב ט"ו באב הוא התגשמות כל החלומות שלנו

"זהו יום האהבה הכי שמח שהיה לי בחיים - על אף שמרבית משיריי בכלל לא שמחים": כך סיכמה אמש (שלישי) שי המבר את מופע השקת האלבום שלה "כל החלומות", מול מאות מעריצים נלהבים במועדון הבארבי בתל אביב. סליחה על הקיטשיות, אבל גם עבורנו זה היה יום אהבה שמח במיוחד - והכול, ובכן, בזכות שי. אנחנו מאוהבים.

היא פרצה לחיינו ב"בית הספר למוזיקה" וכעבור כמה שנים חזרה לקדמת הבמה עת השתתפה ב"הכוכב הבא". מאז, היא שחררה כמה סינגלים ובהם "אלי את לי פריז" ו"נתתי אותי אל העיר" שכבשו את תחנות הרדיו והמצעדים. בניגוד לדור הצעיר שמאופיין במוזיקה הנוטה לסאונד מעובד וטכני, המבר מחזירה אותנו לימים של הגיטרה הנעימה עם המון חן, רוך, חיוך שובה וכמובן מתיקות, צניעות, הומור ושנינות. אמש הגענו לבארבי קצת משוחדים, אבל כבר ברגע הראשון שעלתה לבמה עם "רציתי הכול" הבנו: בתום הערב הזה נצא מכאן כשאנחנו אוהבים אותה שבעתיים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• 30 שנה אחרי שידור הפרק הראשון - קופיקו חוזר בעונה חדשה
• ההופעה של אוזונה הייתה חגיגה שהחזירה אותי לדרום אמריקה
• השחקן אנגוס קלאוד ("אופוריה") הלך לעולמו בגיל 25

אחרי פתיחה אקוסטית, כשהיא פורטת על הגיטרה ובלי הרבה פירוטכניקה או גרנדיוזיות של תפאורה ותלבושות, התלוו להמבר הנגנים שלה על פסנתר, כינור, תופים ובוזוקי, ולאורך הערב העבירו אותנו כמו מעין רכבת הרים של רגשות: מכאב ואכזבה דרך התבגרות, ועד לבשלות ואהבה עצמית. "דרך נפלאה להירפא היא לכתוב על כאב או געגוע לאדם מסוים", אמרה אתמול המבר. ואכן, בשירים שלה היא מדברת על געגועים שלא מרפים ("קח אותי אל סוף געגועיי" ב"נגן לי"), על אהבה ולב שבור ("מישהו פעם אהב אותי" ב"נתתי אותי אל העיר") וגם - כיאה לשם האלבום - על חלומות ("הזמן לא נוגע במי שחולם").

איך אמרו פעם? לפעמים חלומות מתגשמים. עבור המבר, הילדה בת ה-13 שבאה לריאליטי וחלמה להצליח, ואז חזרה שוב לריאליטי רק בשביל לסיים במקום השלישי - נראה שהחלום התגשם: כיום, אף אחד לא יכול לערער על היותה מוזיקאית בעלת כישרון עצום בכתיבה, הלחנה ושירה. לפעמים חלומות מתגשמים.

אחרי ביצועים של "חייאתי", "הלכתי מהעיר הזאת" ו"אלי את לי פריז" הנוגים (שהצליחו להזיז את הקהל חרף המקצב השקט), המופע תפס קצב עם האורחת הראשונה: אפרת גוש. זו בתורה העלתה בנו געגועים לרוק של תחילת שנות ה-2000, עם ביצועים מפוצצים ללהיטיה "תמיד כשאתה בא" ו"קרב איגרוף". הביצוע הרוקיסטי ל"לא היה מי שיציל אותי" לצד המבר, היה רגע מזוקק של גירל-פאוור על הבמה, עם נשים חזקות שלא מתנצלות. אין על מה להתנצל.

האורח השני היה תמיר גרינברג הפנומנאל, שכזכור ניצח את עונת "הכוכב הבא" שבה גם היא לקחה חלק. השניים ביצעו את השיר שלו "Better", ואז את "יונתן" שלה, אותו היא כתבה עוד כשהייתה נערה תמימה ומאוהבת. מלבד העובדה ששניהם מוזיקאים נדירים, ניכר כי ערך החברות ביניהם חזק ונטול קנאה - ובעיקר מלא בפרגון ואהבה (על אף שהמבר הפסידה לגרינברג מיליון שקלים וכו').

שיא הערב הגיע בדמות האורחת השלישית וה"מסתורית" שהובטח לקהל. חרף מעטה החשאיות, לא היה קשה לנחש שמדובר בקרן פלס - המנטורית של המבר אותה היא מלווה מוזיקלית. הן מכירות עוד מימי בית הספר למוזיקה, כשהאחת הייתה מורה והשנייה תלמידה. בהמשך הן נפגשו שוב ב"הכוכב הבא" ומאז הכול היסטוריה.

אם כך, מין הסתם שפלס לא תרשה לעצמה לפספס את המופע הכי חשוב של המבר, ולמרות שהיא רק נחתה מחופשה בחו"ל כמה שעות קודם לכן, אמש היא עלתה איתה לבמה לביצוע "בואי אהבה" אותו כתבו יחד. בהמשך, היה גם ביצוע ל"באת לי פתאום" של פלס שהוא כמו כפפה ליד בסיפור האהבה בין שתיהן, ולבסוף הן גם שרו את "מבול" שרק הדגיש לנו עד כמה הן דומות בסגנון הכתיבה והשירה. שתיהן שרות מחד על אכזבות מאנשים ומאהבה ומאידך יוצאות מזה מחוזקות. "אני אהיה לי אש מאנשים קרים" אצל פלס, מול "נתתי לך עיניים שתבכי מאושר או כאב, נתתי לו שפתיים שילחש אותך אני אוהב", אצל המבר ב"הבלי העולם הזה". לא בכדי יש המכנים את שי בתור "הדור הבא של קרן פלס".

לאורך הערב המבר ביצעה גם קאברים ל"ימים לבנים" של לאה גולדברג והבלדה לחדווה ושלומיק של מירי אלוני; כמו כן, היה שרה גם את "שיר ליואל" שכתבה על רצח הנער יואל להנגהל, שיר הפריצה "פעם את לי לילה" וכן את "הבלי העולם הזה" שחתם את המופע. "כל החלומות" אמנם יצא רק לפני פחות מחודש, אבל הקהל שגדש אמש את הבארבי ידע לדקלם כל מילה בו.

כפי שכבר ציינתי, ניכר כי החיים של שי המבר הם בהחלט "רכבת הרים" של רגשות: סיפורים טובים ורעים, פעם לילה חשוך ופעם יום בהיר. הקהל התחבר למוזיקה, לאינטרפטציה שהיא נתנה לשיריה על הבמה – וגם הסיפורים שסיפרה בין שיר אחד למשנהו תרמו לחיבור בינה לבין הקהל. היא לא תשכח את יום האהבה הזה, וכנראה שגם אנחנו לא. לחיי האהבה וכל החלומות.