גם בחגיגות ה-30 לאלבומה הקלאסי, רוקפור הראתה איך עושים רוק אמיתי

30 שנה עברו מאז שיצא "האיש שכבר ראה הכל", האלבום שאותו חגגה אמש (שלישי) רוקפור באמפי קיסריה. בימינו, לחגוג 30 שנה לאלבום זה עניין גדול למדי. בכלל, לחגוג את הניינטיז נהייה עניין עכשיו. להקת קאברים בשם הניינטיז באנד ממלאת מתחמים, מוניקה סקס נתנו בקיסריה את ה-30 שלהם לאלבום "פצעים ונשיקות", ארקדי דוכין ומיכה שטרית מופיעים ביחד. בני ה-50 פלוס מתגעגעים לימים שגיטרות מנסרות אשכרה היו החלק המוביל בטרק, ולא רקע מסונתז בשיר פופ עם ביט ממוחשב. שזה לא יישמע כמו איזה וייב בומרי של "אוי, אוי, אוי, מה הנוער שומע היום", אבל רוק זה משהו אחר. רוק זה כאסח וזעם ומכות עם הראש.

כשהלהקה שרה את שיר הנושא של אלבומם האלמותי, אפשר להבין את הגעגוע לזה. האזנה לאלבום בדיסק (ייתכן שכמה קוראים לא יידעו בכלל במה מדובר), באמצעות אוזניות, מחדדת עד כמה הוא נע בים ערוצים, ככה שאפשר לשמוע חלק ממנו באוזן ימין וחלק אחר באוזן שמאל. כי רוקפור אוהבים מוזיקה. בישראל פחות אוהבים מוזיקה. הרוב הגדול של השירים בישראל תמיד הרגישו כאילו הגיטרה נותנת ארבעה אקורדים, ומה שחשוב זה הזמר והמילים שלו, אבל אצל רוקפור האהבה למוזיקה נמצאת כבר בשם של הלהקה. חבריה לא קרויים על שם גבינה, הם ארבעה אנשים שעושים רוק. אם לא ידעתם, תנו לזה רגע לשקוע, זה גילוי מהנה, ואז תתבאסו לרגע כי הם אמנם התחילו ארבעה, אבל כיום הם כבר חמישה: אלי לולאי, ברוך בן יצחק, מרק לזר, יקי גני ויוני טננבאום.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• ליהי טולדנו פותחת פרק חדש: "אני בעיצומו של תהליך בלקבל את הטוב"

• גיבורי על, שוטרים או רומנטיקה: 10 סרטים ששווה לשים אליהם לב הקיץ

• "זה נשמע גרוע יותר מאיך שזה מרגיש": הזמר האגדי מעדכן על מצבו הבריאותי

כבר כשההופעה התחילה, קל לקלוט שהמוזיקה פה היא עניין. הם לא להקה של גיטרה-בס-תופים. על הבמה יש גם שלושה כנרים (אחת מהם כנרת), צ'לנית וסקסופון. השיר הראשון שנוגן הוא בכלל אינסטרומנטלי. הסינגל הראשון שהם שלחו לרדיו היה אינסטרומנטלי. בהמון שירים של רוקפור יש ברייק שכולו סולו גיטרה, לפעמים מלווה בכינורות, צ'לו וסקסופון. זה לא סתם רוק, זה רוק אמריקאי, עם קצת קאנטרי ופסיכדלי, אבל הכול מרגיש גם מאוד ישראלי. כמו שעשו פה בסיקסטיז, כמו שאריק איינשטיין וחבורתו רצו לעשות, רק על ספידים ועם טונות של כישרון שמושפע מאותם ענקים.

כעת, עם כל הכבוד לרוקפורים, השיא של ההופעה מגיע כששני ענקי רוק אחרים מצטרפים אליהם – רמי פורטיס וברי סחרוף, שלמרות גילם הם עדיין כל כך רוקנ'רול. סחרוף קופץ על הבמה משל הוא בן 30 מקסימום, פורטיס צועק מילים כאילו רק אתמול מישהו התחיל לצעוק לו "פורטיס משוגע" – והם נהנים, ומודים ללהקה הזו שעושה רוק אמיתי. כשהם מבצעים יחד את "חור בלבנה", הקהל כולו מתרגש ועף באוויר. ואז יש הדרן, ומיד אחריו כולם רצים החוצה כי יש בייביסיטר לשחרר. אני קולט בין האנשים כמה בני 30, ושמח על גילוי שעושה טוב על הלב – גם אחרי כל השנים הללו, הרוקנ'רול עדיין נמצא בלב.