"אני מופיע בפני חיילים פצועים, ומקבל מהם הרבה יותר ממה שאני נותן"

דוד שאול מוכר בציבור הישראלי כשחקן שכיכב בכמה מהפרויקטים הכי מדוברים של השנים האחרונות, מתמד סרטי "לשחרר את שולי" דרך הצגות בולטות ועד סדרת הלהיט "חוליגנים", שאף חודשה לעונה שנייה. מה שייתכן שרבים לא יודעים הוא שנוסף על כך, מדובר במוזיקאי מוכשר שאפילו שחרר לאחרונה את האי.פי. החדש "מיינדפולנס".

מאז אותה שבת שחורה, שאול הופיע מאות פעמים בפני מילואימניקים, פצועים, מפונים ובבתי אבות, כשכל הרגשות שליוו אותו מאז אותו יום הובילו אותו ליצירת השירים שהתאגדו ליצירת הפרויקט המוזיקלי החדש שלו. " האי.פי. נולד מתוך תחושת דחיפות. היו לי כמה שירים חזקים, כאלה שלא נתנו לי מנוח, והרגשתי שהם חייבים לצאת עכשיו, בלי לחכות למסגרת של אלבום מלא", הוא מספר בריאיון שהעניק לרשת 13 לרגל צאתו של "מיינדפולנס", הכולל את הסינגל "יומן מלחמה", אותו הקדיש ליהב וינר ז"ל, חברו הטוב שנרצח בכפר עזה ב-7 באוקטובר בזמן שהגן על אשתו, הזמרת-שחקנית שי-לי עטרי, ועל ביתם התינוקת, שיה. "לפעמים השירים עצמם מכתיבים את הפורמט. דווקא האינטימיות של האי.פי. מאפשרת לי למקד את הקשב של המאזין במסע מאוד אישי, חד ומדויק. זה כמו יומן פתוח, פחות 'פרויקט גדול', אלא יותר מין מכתבים קצרים ולב אל לב, כשכל שיר הוא דרך אל נוף אחר".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "השיר שלך יתנגן לנצח": שלומי שבת מנציח את החללים בפרויקט מרגש

• "אני בת מזל שהתפקיד הגיע אליי דווקא בתקופה הזו בחיים שלי"

• "הרגשתי שאם ניתן למילים ניגון, הן יעופו למעלה": האלבום והמופע שנולדו מכאב המפונים

אחד הרגעים הקסומים ביותר בשיר הוא השילוב בו של "שיירת הרוכבים" של הדודאים, שנכתב על ידי נעמי שמר, הולחן על ידי שמעון ישראלי ובוצע בידי עמליה סמול. כשנשאל מהיכן הגיע הרעיון לשלב את השיר, שאול אמר כי הדודאים תמיד היוו בשבילו סמל של ישראליות שורשית. "שירים באי.פי. נכתבו מתוך כאב ורגעים של מציאות מתפרקת, ולכן היה לי חשוב לחבר את זה למסורת של השירה הישראלית, כאילו להגיד, 'אנחנו לא הראשונים ולא האחרונים ששרים את המקום הזה'", סיפר. הוא שיתף כי בתו של ישראלי סיפרה לו שאביה הופיע עם השיר בפני חיילים במהלך מלחמת יום הכיפור, מבלי שאי פעם דיבר על מה שעבר שם. "הרגע הזה גרם לי להבין שאנחנו מספרים שוב ושוב את אותו סיפור, את המעגליות של גורל המדינה שלנו. זה חיבור שנעשה כמעט מעצמו, בין דור לדור, בין זמרי העבר לשירים שנכתבים היום. זה הרגיש כמו מתנה משמיים, כאילו החיבור היה חייב לקרות".

לדעתך, "יומן מלחמה" מהווה סוג של טיפול עבורך בהתמודדות עם האובדן של יהב וינר? עם המלחמה?
"לגמרי. המוזיקה תמיד הייתה בשבילי מקום לברוח אליו, אבל הפעם זה גם היה מקום להתייצב מול הדברים הכי כואבים. יהב היה חבר יקר, והכתיבה על הסיפור שלו ועל מה שעבר על כולנו מאז 7 באוקטובר. היא הייתה כמו נשימה בתוך מציאות שלא נתנה לנשום. זה לא פותר את הכאב, אבל זה נותן לו צורה, מאפשר להחזיק אותו, וגם כאן יש תחושה של מעגליות, כאילו אנחנו ממשיכים את אותו סיפור שמלווה את הדורות במדינה הזו. בכל פעם הוא מתלבש על נסיבות חדשות, אבל השורש נשאר אותו שורש".

"מקבל מהם יותר ממה שאני נותן"

כמו אמנים אחרים שמופיעים רבות בפני פצועי המלחמה, גם להופעות הללו יש השפעה על חייו. "אתה נכנס לבית חולים או לבסיס, לפעמים מול אנשים ששעה לפני כן היו בקרב או מול מיטה עם פצוע קשה, ובשנייה אחת השיר מצליח להרים את הרוח", תיאר. "אני מקבל מהם הרבה יותר ממה שאני נותן. יש רגעים שהעיניים שלהם נוצצות, שהם שרים איתי, וזה מחזיר לי את האמונה בכוח של מוזיקה לחבר, לרפא, אפילו אם רק לרגע".

כשיש בידיך בייבי מוזיקלי חדש, מה עוד צופן לך העתיד?
"אני כבר עובד על אלבום לייב חדש שייצא בקיץ הקרוב, שיהיה הרבה יותר בועט ומלא חיים. אני גם כותב סדרת טלוויזיה, מופיע עם להקה, מרצה מול נוער על אלימות דרך הסדרה 'חוליגנים', ובגדול יש פרויקטים נוספים שמתחברים. אני מרגיש שזו תקופה שבה אני לא מוותר על אף חלק ממי שאני. אני רוצה להמשיך להפתיע, גם את הקהל וגם את עצמי".