הגיטרה דיברה במקומו: מופע המחווה למוזיקאי המנוח היווה פתיחה נהדרת לפסטיבל "המגבר"

השמות הכי גדולים ברוק הישראלי, מברי סחרוף ונינט טייב דרך נעם רותם ויהלי סובול ועד מאור כהן וערן צור, התאגדו לערב אחד כדי לכבד את זכרו של היוצר-מפיק-גיטריסט-זמר המנוח יוסי אלפנט, שחלפו יותר מ-30 שנה מאז נפטר במפתיע מדום לב. כל אחד מהמשתתפים נתן מעצמו את כל כולו, והתחברו יחד – קולות, גיטרות ולב אחד – במחווה מרגשת לאדם שקולו עדיין בולט

נעם רותם בפסטיבל "המגבר"
נעם רותם בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים

פסטיבל "המגבר", כשמו כן הוא: נותן את הבמה לתהודה הבוקעת מהגיטרה, הצליל החשמלי שמנסר את הנפש, מחבר בין דורות ומזכיר עד כמה הרוק הוא קודם כול רגש.

הפסטיבל נפתח אמש (שלישי) בערב שהוקדש ליוצר, המפיק, הזמר והגיטריסט המחונן והמנוח יוסי אלפנט, דמות מיתולוגית בסצנת הרוק המקומית, שחייו הקצרים ידעו עליות ומורדות, וסופם הטרגי הגיע, כמעט סימבולית, רגע לאחר שירד מהבמה במועדון ה"לוגוס", כשנפטר מדום לב ב-1991.

ערן צור בפסטיבל "המגבר"
ערן צור בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים

כבר במבט ראשון על הקהל ניתן היה להבין שמדובר במפגש נוסטלגי. שיער מאפיר, כרס קטנה והבעה מוכרת של מי שגדל על הצלילים האלה. דור שהרוק הישראלי היה עבורו פסקול חיים. אך לצד הזיכרון והגעגוע, ניכר גם רצון אמיתי לחגוג את המורשת החיה, לא רק להתרפק עליה.

את הערב ליוותה להקת קורדרוי, חבורה של מוזיקאים צעירים שהזכירו בנוכחותם ובצליליהם את "הלהקות ההן". הם הובילו את המופע בנגינה מופלאה, מדויקת ומלאת אנרגיה, עם עיבודים חכמים ורגישים לאוזן. כבר בביצוע הפתיחה ל"מחכה לשמש" היה ברור שהם אינם רק מלווים, אלא חלק מרכזי מהירושה של אלפנט.

אור אדרי בפסטיבל "המגבר"
אור אדרי בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים

אתי רומנו עלתה לשיר והוסיפה צבע רוק ייחודי בביצוע עוצמתי ל"עיר מקלט", ומוטי ביקובסקי, עם נוכחות בימתית בוערת, המחיש מהי רוח רוקנ'רול אמיתית. אחריו עלה אבי בללי, ששיתף בזיכרון אישי ממפגשו עם אלפנט במועדון ה"ליקוויד" – מעוז הרוק של שנות ה-80 וה-90, וביצע יחד עם ביקובסקי את "Last Night" ברגע ובעוצמה.

יהלי סובול נראה מחובר במיוחד בביצוע ל"אבוד", בעוד גיל סמנטה, מחברי להקת אלגנט המקורית, העניק חיים לשיר שכתב אלפנט שלא זכה לשם, ונשאר פשוט "שירו של יוסי". קיקי מלינקי (יסמין רביב), כנציגת הדור החדש, הביאה את "דרך היום", והזכירה לקהל שהרוק הישראלי עדיין חי, בועט ונושם.

נעם רותם, ילד הפלא של קרח 9, עלה לבמה כאילו הזמן עצר עבורו, עם אותה שפת גוף מוכרת וקצת מניירות של פעם, בביצוע ל"סוזן". טל גורדון, מלכת הרוק של שנות ה-90, הגישה את "הלם כרך" ברכות, בצניעות ובעומק רגשי שנפרש כמו שכבת זמן נוספת על הבמה.

יהלי סובול בפסטיבל "המגבר"
יהלי סובול בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים

ואז הגיע מאור כהן, וכהרגלו בקודש, שחרר את האווירה. "לכל מי שיש לו רגליים – לקום ולהתחיל לרקוד" ביקש, והקהל נענה מיד. מרגע זה, איש כבר לא נשאר לשבת. אנשים ניגנו בגיטרה דמיונית, שרו בקול גדול וחזרו להיות, ולו לרגע, הרוקרים של פעם. נינט טייב הוכיחה שוב את מחויבותה לעולם הרוק, בביצוע עוצמתי ל"מאמי עוזבת". ערן צור עלה אחריה עם השקט הרועש המאפיין אותו, ועם "שיר פאב" מתוך המחזמר "מאמי" העניק ביצוע מורכב, חד ומטלטל. אור אדרי הרשימה במיוחד עם "ים אהבה", והקהל הגיב בהתלהבות.

הרגע הגדול של הערב היה כאשר ברי סחרוף, מלך הרוק הישראלי בעל הגיטרה האדומה, ביצע את "סדר יום", מהשירים הבולטים שיצר אלפנט, והצליח להחזיר את הצליל המקורי, זה שממשיך להדהד גם היום. כשפתח ב"סוסים (באים לקחת אותך)", האולם כבר היה בחגיגה של ממש.

נינט טייב בפסטיבל "המגבר"
נינט טייב בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים
ברי סחרוף בפסטיבל "המגבר"
ברי סחרוף בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים

השיר המסכם, "איך כש", היה מתבקש: כל משתתפי הערב עלו לבמה יחד – קולות, גיטרות ולב אחד, במחווה מרגשת ליוסי אלפנט. לאורך כל המופע עמדה הגיטרה שלו בקדמת הבמה, במקום הראוי לה ולו.

יש אמנים שעוזבים מוקדם מדי, אבל המוזיקה שלהם מסרבת להיגמר וממשיכה לנגן גם הרבה אחרי שהאורות כבים. ועם התחושה הזו, גם אנחנו התעוררנו באיזושהי צורה.

אתי רומנו בפסטיבל "המגבר"
אתי רומנו בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים
מאור כהן בפסטיבל "המגבר"
מאור כהן בפסטיבל "המגבר" | צילום: חיים יפים