מופע המחווה לרוק הישראלי שנוצר בתגובה ל-7 באוקטובר: "רצינו לעזור בדרך שלנו"
בזמן שהלהקה "אמיר גבריאל והשותפים" עבדה על אלבומה השני, התרחש טבח 7 באוקטובר – שגרם לחבריה להפסיק את העבודה: "השירים איבדו רלוונטיות ברגע אחד". הכול השתנה כשההרכב החל להופיע בפני מפונים, עם קאברים לשירי רוק ישראלי: "לא דמיינו שזה יהפוך למשהו גדול". בריאיון לרשת 13 לרגל סדרת הופעות חדשה של הלהקה, סולן ההרכב מדבר על מה שעומד בלב המופע, מגלה אם הם ישובו לעבוד על אלבומם הבא - ומספר כיצד המופע סייע להם בהתמודדות עם האסון: "זו הייתה הדרך שלנו לשרוד"
לפני כעשור, נראה שהכול היה מוכן להמראה עבור ההרכב "אמיר גבריאל והשותפים". הלהקה הוציאה אלבום ראשון, נכנסה עמוק לתוך חלום הרוקנ'רול המקומי, והחלה לעבוד על אלבום שני. החזרות נערמו, השירים נכתבו, הכיוון היה ברור – ואז, כמו שקורה לא מעט בסצנה הישראלית, החיים שינו מסלול. הדרכים נפרדו, הקצב הואט, והעשייה המשותפת הונחה בצד.
הזמן חלף, חברי ההרכב התכנסו פעם נוספת וחזרו לפעילות במטרה לעבוד על אלבומם השני, ממנו הם הספיקו אפילו לשחרר סינגל ראשון, "בית" שמו. ואז – הגיע 7 באוקטובר. "זה שינה הכול. פתאום זה הרגיש לי לא נכון להמשיך לעבוד על האלבום, כאילו השירים איבדו רלוונטיות ברגע אחד. המציאות דרשה משהו אחר לגמרי", מספר לרשת 13 אמיר גבריאל, סולן הלהקה, בריאיון לרגל הופעותיה בפאב ה"מאנקיז" באילת בכל ערב בתאריכים 20-16 בפברואר.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
במקום להתעקש על התוכנית המקורית, הם החליטו לשנות כיוון: "בלי אסטרטגיה, בלי לחשוב יותר מדי קדימה, פשוט מתוך אינסטינקט, הקמנו מופע מחווה לרוק הישראלי. בהתחלה זה היה נטו בשביל להופיע בפני מפונים, לנסות לתת להם רגע של אוויר בתוך התקופה הזו. לא דמיינו שזה יהפוך למשהו גדול".
מה שהתחיל כהופעות במלונות ובבסיסים צבאיים, התרחב במהירות. לאט-לאט, הביקוש גדל, וההרכב מצא את עצמו על במות גדולות יותר – פסטיבלים, אירועי עיריות ורחבות פתוחות. "המופע התחיל לצבור תאוצה, ומצאנו את עצמנו מופיעים איתו שוב ושוב. בדיעבד, זו הייתה ההחלטה הנכונה, למרות שלא באמת קיבלנו אותה באופן מודע. זו הייתה יותר תגובה רגשית וישירה למציאות שנכפתה על כולנו", הסביר אמיר.
כך נולד "הקופסה" – לא עוד ערב קאברים של מיטב הרוק הישראלי לאורך השנים, אלא מופע שמבקש לספר סיפור. "רצינו לעשות משהו, לעזור בדרך שלנו. ומוזיקה, זה מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב", הוא אומר, "בהתחלה הייתי בטוח שזה משהו זמני לגמרי. אמרתי לעצמי: נעשה כמה הופעות, ואז נחזור לאלבום", מספר אמיר, "אבל ככל שהזמן עבר, המופע הפך להיות המרכז של העשייה שלנו. הגענו ממש לפרשת דרכים – או שחוזרים לאלבום, או שנותנים לזה ללכת עד הסוף. בחרנו ללכת על זה".
לדבריו, הרעיון היה פשוט: "מה שהנחה אותנו היה הרצון למופע שמספר סיפור, כזה שמעמיד במרכז את הדרך שהרוק הישראלי עבר לאורך השנים. האנרגיה, המחאה, הרגש, הרעש, כל מה שבנה את הסצנה הזו. זה מביא לכך שלא נתפנה לאלבום השני בעתיד הקרוב, כי אנחנו עמוק בתוך מה שקורה עם 'הקופסה', ונהנים מזה יותר מדי בשביל לעצור. כל עוד יש ביקוש למופע – נמשיך איתו".
"יש משהו מאוד משחרר בלבצע את שירי המופע, הם מאפשרים לנו לגעת בצד אחר לגמרי מהעשייה שלנו לעומת החומרים המקוריים", הוא הוסיף, "כשאתה כותב שירים משלך, זה לרוב תהליך אינטימי ופנימי מאוד, סוג של חפירה לתוך עצמך, ניסיון לדייק רגש או מחשבה. במופע הזה קורה ההפך הגמור – הכול מופנה החוצה, אל הקהל, אל המפגש הישיר איתו. האנרגיה זורמת הלוך ושוב, ויוצרת תחושה של התרוממות הדדית. אם יום אחד נחזור לאלבום, ננסה לקחת איתנו את הדבר הזה".
אתם רואים את המופעים האלו כדרך להתמודדות עם טבח 7 באוקטובר?
"זו הייתה הדרך שלנו לשרוד את התקופה הזו. בתוך שטף החדשות, האובדן והחרדה – מצאנו מפלט בעבודה על המופע. גם אם בעתיד הרחוק היינו חושבים לעשות מופע מחווה, הוא לא היה נטען באותה עוצמה רגשית עמוקה שהובילה אותו להפוך למה שהוא היום".
ההצלחת של המופע מרחיב את המעגל של מאזיני הלהקה. "אנחנו רואים היום קהלים חדשים שמגיעים דרך 'הקופסה', ואז חוזרים להאזין לחומרים המקוריים שלנו מהעבר", הסביר אמיר, "זה אחד הדברים הכי מספקים שיש. בסוף, זו המטרה של יצירת מוזיקה – להגיע לאנשים, להתרחב, לפגוש מאזינים חדשים".
