בסטודיו הזה הבאנו ביכורים: אלבומי הבכורה שכדאי להכיר מחדש
אומרים שלהתחיל משהו קשה יותר מלסיים אותו, והדבר אינו שונה בעבור אינספור המוזיקאים והלהקות שעברו דרך חתחתים בדרכם לתהילה, כשלא פעם תוצריהם הראשונים נשכחו בעבור הלהיטים הגדולים. לרגל חג השבועות - הלא הוא חג הביכורים - החלטנו לחזור לכמה אלבומי בכורה נשכחים שכאלו, מצ'ארלי XCX ועד גידי גוב - ולהעניק להם את הכבוד המגיע להם
בואו נודה באמת - התחלה היא תמיד קשה, לא משנה אם מדובר בתחילתה של זוגיות או תחילתה של התמחות עבור רופא (טוב, אולי אם מדובר ברופא זה קצת יותר משנה). מוזיקאים אינם שונים, אם כך - רבים הם "סיפורי הסינדרלה" על להקות או אמנים שהתקשו למצוא את קולם או בכלל מישהו שיתמוך בהם כלכלית בתחילת דרכם, רק כדי להפוך בהמשך לדבר הכי חם בעולם, מקווין ועד סלין דיון.
אולי בגלל שכתרבות עולמית, אנו נוטים להבליט ולקדש בעיקר את רגעי ההצלחה הגרנדיוזיים, ההתחלות הצנועות הללו של מוזיקאים רבים נשכחות לא פעם במרוצת הזמן, במיוחד אם לא זכו להצלחה כלל ברגע האמת. לרגל חג השבועות - הלא הוא יום הביכורים - החלטנו לחגוג חמישה אלבומי בכורה נשכחים של מוזיקאים ידועים, שראויים יותר מתמיד להערכה מחודשת.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
קורין אלאל, "קורין אלאל"
נתחיל ממחוזותינו. בשנה וחצי שעברו מאז מותה בטרם עת ממחלת הסרטן, מורשתה של המוזיקאית קורין אלאל ז"ל רק הולכת וצומחת, עם מופעים לזכרה והשמעות מרובות יותר של שיריה הרבים - אך היו שנים שבהן לא הייתה שם דבר בתעשייה המקומית, ויצירותיה נחלו כישלון מסחרי. כזה היה אלבומה הראשון מ-1984, "קורין אלאל" (שתוכנן במקור להיקרא "מותק" - על שם שיר מתוכו, אך שונה ברגע האחרון), שביקש לסמן דרך עצמאית וחדשה עבור המוזיקאית, לאחר עשור בו נעה בין כיוונים ופרויקטים שונים (שיתופי הפעולה עם אריק איינשטיין - בראשם "עטור מצחך" - ומתי כספי - "ארץ טרופית יפה", לדוגמה).
הכיוון החדש הזה, מופק על ידי יזהר אשדות ומושפע בגאון ממוזיקת הניו-ווייב והפוסט-פאנק ששלטה אז בעולם, לא הצליח לתפוס את תשומת הלב של הקהל הישראלי והמיינסטרים המוזיקלי, שהיה רחוק מז'אנרים אלו. רק כ-5 שנים מאוחר יותר, עם אלבומה השלישי "אנטארקטיקה", הצליחה אלאל לפרוץ לתודעה הציבורית. "קורין אלאל" נותר מינורי יחסית בגוף העבודה של המוזיקאית, עד שיצא מחדש על גבי תקליטור (דיסק) ב-1993, אז הפך אחד השירים מתוכו - "תן לי קצת ממך" - לאחד משיריה הידועים של אלאל. בראייה לאחור, אלבום הבכורה של המוזיקאית לא רק השכיל לחבר בין המגמה העולמית למוזיקה הישראלית בזמן אמת ובין טקסטים קודרים יותר למוזיקת סינת'-פופ, אלא גם הנכיח עוד יותר את מעמדה של היוצרת כאחת ממייסדות הרוק האלטרנטיבי המקומי.
הביטלס, "Please Please Me"
גבות רבות יורמו כשמישהו ינסה לטעון שהביטלס - הלהקה המצליחה והמשפיעה ביותר בעולם, גם 56 שנים לאחר פירוקה - אינה מוערכת דיה, אבל במובנים רבים זה עדיין נכון, אולי משום שלמדנו לקחת אותה כמובנת מאליה. כאלו הם אלבומיה הראשונים של הלהקה - טרום המהפכה היצירתית שתעבור ב-1965 והלאה, שאופיינו בצלילי רוק "פשוטים" ומחוספסים יותר מאשר ההפקה המלוטשת של אלבומי מופת כמו "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" או "Abbey Road". אולי זו גם הסיבה מדוע אלבומים ראשונים אלו אינם זוכים לאותה הערכה ביקורתית כמו אלבומיה המאוחרים יותר של הלהקה, למרות שהם אלו שהביאו אותה לפרוץ ה"ביטלמאניה" ו"הפלישה הבריטית" לאמריקה, כבשו את מצעדי הפזמונים במשך חודשים והביאו את הביטלס לתהילת עולם.
כזה הוא אלבום הבכורה של הלהקה מ-1963, "Please Please Me", שאמנם הניב להיטים כמו "Twist and Shout", "I Saw Her Standing There" ושיר הנושא, אך זכור כיום יותר כ"האלבום הראשון של הביטלס" יותר ממה שהיה בפועל - הצהרת כוונות מלאת אנרגיה, שבישרה על בואו של סאונד חדש לעולם. 10 שירים מתוכו הוקלטו בסשן אחד בן מעט יותר מ-12 שעות, אך "Please Please Me" לא עוצר לרגע. מה-"1,2,3,4!" שצועק פול מקרטני בתחילת "I Saw Her Standing There" ועד הצרידות הזכורה של ג'ון לנון ב-"Twist and Shout", זהו אלבום רוק בועט, שמוצא גם זמן לרגש עם מילים מקוריות בין גרסאות הכיסוי (שילכו ויתמעטו עם השנים), ובעיקר מוכיח שהביטלס אכן היו - כפי שטען מיק ג'אגר - "מפלצת ארבע-ראשית".
צ'ארלי True Romance", XCX"
כשהאלבום "Brat" התפוצץ בקיץ 2024 והפך לתופעה גלובלית, התחלקו מאזיניו לשניים - אלו שגילו לראשונה את צ'ארלי XCX דרכו; ואלו שליוו אותה מראשית דרכה כמעט עשור לפני כן, ולא הבינו איך רק *עכשיו* מתוודע העולם אליה. ואכן, המוזיקאית הבריטית האפלה נחלה יותר מכישלון מסחרי אחד עד שהגיעה למעמדה הציבורי העצום כיום.
ב-2010, הוחתמה המוזיקאית הצעירה בלייבל "Asylum Records" שבלוס אנג'לס, וטסה לעיר הזוהרת בכדי למצוא מפיק, רק כדי להיתקל בעוד ועוד דלתות סגורות. כשמצאה "תאום" מוזיקלי באריאל ראצ'שייד, מפיק מקומי ובן למהגרים ישראלים, התחילה לעבוד סוף כל סוף על אלבומה הראשון "True Romance" (על שם סרטו האייקוני של טוני סקוט מ-1993), שיצא לבסוף באפריל 2013, יותר משנה לאחר התאריך המתוכנן. האלבום כשל מסחרית, כשהסאונד הקודר שבקע מתוכו - מושפע מלהקות גותיות כדוגמת סוזי והבאנשיז - לא הצליח להתחבר עם הקהל דאז, שהעדיף את הפופ הפוזיטיבי ששלט במצעדים.
"כל פיסה מההיסטוריה הרומנטית שלי נמצאת על האלבום הזה", אמרה לימים, "כך שבעבורי, הוא מאוד מחוספס ומאוד כן". אחד משירי האלבום - "I Love It" - אותו צ'ארלי XCX נמנעה מלשחרר קודם, הפך באותה העת ללהיט בינלאומי תחת עיבודן של צמד המוזיקאיות השוודיות איקונה פופ. השאר היסטוריה.
דיוויד בואי, "David Bowie"
כמו צ'ארלי XCX, גם לרב-אמן דיוויד בואי לקחו שנים מספר עד שמצא את קולו ופרץ לתודעה העולמית עם דמותו של "זיגי סטארדאסט" ב-1972. אלבומיו הראשונים של המוזיקאי שונים זה מזה באופן מובהק, וכזה הוא אלבום הבכורה שלו מ-1967 - "David Bowie" - שזוכה ליחס מעורב ממבקרים ומעריצים כאחד עד ימינו אנו.
בעודו בן 20 בלבד, לקח בואי הצעיר השראה מהכתיבה החולמנית/ספרותית של סיד בארט מפינק פלויד והחל ליצור אלבום פופ בארוקי, במסורת ה"מיוזיק הול" (מסורת מוזיקלית-תיאטרלית בריטית ותיקה), רחוק מהפסיכדליות של "קיץ האהבה" באותה התקופה. הטקסטים של המוזיקאי נעו בין רומנטיקה נאיבית ("Love You till Tuesday") לביקורת על טוטליטריזם ופאשיזם ("We Are Hungry Men"). הניסוי המוזיקלי של בואי נחל כישלון חרוץ - לא מעט בגלל ששוחרר בסמיכות ל"סרג'נט פפר" של הביטלס (שוב הם), באותה העת הצלחה מאסיבית בעולם - ושלח את המוזיקאי למספר שנים שבהן "חישב מסלול מחדש".
גידי גוב, "תקליט ראשון"
כשלהקת כוורת התפרקה ב-1976, מצאו את עצמה כמעט כל אחד מחבריה בדרך לקריירת סולו - דני סנדרסון פנה להקים את הלהקות גזוז ודודה; יצחק קלפטר הצטרף להרכב צליל מכוון והחל להמציא את עצמו מחדש ככותב ומלחין; יוני רכטר עמד לשירותם של מוזיקאים בכירים רבים, כדוגמת אריק איינשטיין; ואילו אפרים שמיר החל מיד בקריירת סולו, לצד רעייתו דאז אסתר שמיר. יוצאי הדופן היו אלון אולארצ'יק, שפנה ללמוד מוזיקה בארה"ב; מאיר פנינגשטיין ("פוגי"), שעבר לעולם הקולנוע; וגידי גוב - לא מלחין או מוזיקאי, אלא בעיקר סולן ופרצופה של הלהקה.
אולי זו הסיבה מדוע - למרות היותו כוכב-על בארץ כבר קרוב ל-55 שנה - אלבומיו הראשונים של גוב כאמן סולו לעיתים נשכחים. למעשה, אלבומו הראשון של גוב מ-1978 לא הגיע מתוך שאיפה להתקדם לקריירת סולו, אלא היה בכלל מיוזמתו של האמן דודו אלהרר, שגם הפיק אותו לצד רכטר. כשהוא נשען על שירי משוררים כדוגמת לאה גולדברג וחיים חפר, וכששותפו לשעבר לכוורת מעבד את כל שירי האלבום ומלחין 7 מהם, אלבומו הראשון של גוב נע בין רוק פרוגרסיבי לעיבודי ג'אז ובלוז - הרחק ממוזיקת הדיסקו ששלטה אז בתפיסה העולמית והמקומית.
ובכל זאת, נחל האלבום הצלחה מסוימת - פחותה בהרבה משיזכה לה גוב בעתיד; הניב כמה להיטים שמלווים את הזמר עד היום - כדוגמת "העיקר זה הרומנטיקה", "בואי נשאר" ו"בלעדייך"; ונזנח כיצירה שלמה אל מול אלבומיו המוכרים יותר, למשל "דרך ארץ". זו הזדמנות לפגוש בחדש באחד האלבומים העבריים היפים ביותר שנוצרו.