"האובדן הפרטי שלי והמלחמה שזורים זה בזה": המוזיקאי שמנציח את הלוחם שנפל בעזה
שנתיים לאחר שנפל סמ"ר אופיר ברקוביץ' ז"ל בקרב ברצועת עזה, טקסט שכתב המפקד שלו הפך לשיר לזכרו בשם "חיוך פוגש עצב". בריאיון מיוחד לרשת 13, מספר המוזיקאי גונן עזריה על החברות הקרובה עם אחיו של אופיר, תהליך היצירה של השיר, הקשר של מות אימו ליצירת השיר ועל המוזיקה בתור מרפא: "היא מאפשרת לי גישה למקומות חשוכים, שקשה להימצא בהם"
כמעט שנתיים חלפו מאז סמ"ר אופיר ברקוביץ' ז"ל נפל בקרב בצפון רצועת עזה - והיום (שלישי) זכרו זוכה למחווה מוזיקלית מרגשת בדמות "חיוך פוגש עצב". את השיר יצר המוזיקאי גונן עזריה, חברו הקרוב של אביב, אחיו של אופיר ז"ל, שהיה בן 20 בנופלו, ששירת כלוחם שריון בגדוד 52 של חטיבה 401.
הדרך של עזריה אל השיר החלה באחד מימי השבעה בבית משפחת ברקוביץ'. "באחת הפינות בבית היה מונח ספר שכל מי שרצה יכול היה לפתוח ולשים בפנים כל העולה על דעתו", הוא נזכר במהלך ריאיון שהעניק לרשת 13 לרגל צאת השיר. "באחד מימי השבעה, אביב הראה לי שבאחד העמודים כתובים שני שירים שכתב רועי מבצרי, שהיה מפקדו של אופיר במהלך שירותו הצבאי. היה שם שיר אחד שכתב על בוקר 7 באוקטובר, ועוד שיר על אופיר, שמיד תפס אותי. משהו בו היה אישי מאוד, מסוג הדברים שמושכים אותי חזק. צילמתי את השירים בטלפון הנייד שלי, והבטחתי לעצמי שאחזור אליהם אחרי השבעה. הלחנתי את המילים, יצרתי סקיצה פשוטה ושלחתי לאביב ולמשפחה, שמאוד אהבו".
עזריה הופיע עם השיר בטקס השנה לזכרו של אופיר, ומשם נולדה ההחלטה לקחת אותו אל האולפן. המפיק המוזיקלי יונתן ויינרייך נכח באותה אזכרה, ועזריה החליט לעבוד איתו על השיר. "התאמנו לחן חדש לשיר שנתן לו המון כוח בשילוב ההפקה העשירה של יונתן", הוא מספר. "היה לנו חשוב מאוד גם לחבר את המשפחה לתהליך באופן צמוד מאוד, וכך גם השפעתם על השיר היא משמעותית ביותר".
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
מעט לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עזריה איבד את אימו לאחר מאבק במחלת סרטן. כשאופיר נהרג, השכול המשותף העמיק עוד יותר את החברות בין השניים. "שנינו מרגישים שיש לנו משהו גדול במשותף שמקל על השיתוף, מקל על היכולת להיות בהקשבה אמיתית, מקרב. השיר הזה אולי לא היה קורה ללא הקשר הזה, יש לו תפקיד חשוב בחברות שלנו", הוא משתף.
במקביל ליצירה המוזיקלית ולעבודה על אלבום הבכורה שלו, עזריה משרת במילואים ביחידה לוחמת של חיל האוויר. עבורו, המוזיקה בתקופה הזו אינה רק מרפא אישי, אלא כלי שמאפשר גישה למקומות הכואבים ביותר. "המוזיקה מאפשרת לי גישה למקומות חשוכים, שקשה לפעמים להימצא בהם אילולא מה שעברנו בשלוש השנים האחרונות".
התקופה המורכבת שעבר מהווה עבורו נקודת מפנה, שלדבריו מחלקת את החיים שלו לשניים. העומס במילואים, הלחימה והאבל האישי דרשו ממנו להתבונן פנימה. "האובדן הפרטי שלי והמלחמה שזורים זה בזה, ולפעמים קשה להפריד ביניהם", הוא מסביר. "התבגרתי מאוד. המצב דרש ממני לבדוק פנימה עמוק ותכוף, לפתור תעלומות, למצוא ביטוי לדברים שלא הרגשתי מעולם, ולקבל את זה שאולי יש דברים שהשתנו בי ואני עוד לא יודע עליהם".
כשהשירות הצבאי מתחבר ליצירה המוזיקלית שלו, עזריה מספר שהוא מוצא תחושת שליחות זהה בין שני החלקים בחייו: "במוזיקה ובמילואים יש משהו גדול ומשותף - העניין שאני חלק ממשהו שגדול ממני. כמו במילואים, כך גם במוזיקה, אני רואה את עצמי חוליה בשרשרת התרבות והמוזיקה הישראלית".
למרות שבמשך זמן רב תכנן עזריה שאלבום הבכורה שלו, שנמצא כעת בשלבי יצירה אחרונים, יהיה כרטיס הביקור הראשון שלו לעולם, השיר לזכרו של אופיר הקדים אותו. גם הוא, כמו האלבום, עוסק באובדן, בהתמודדות, בדרך ובאהבה שאינה תלויה בדבר.
איפה אתה רואה את עצמך בהמשך?
"אעשה כל שביכולתי כדי לשמור את החוליה שלי ייחודית ואמיתית כשלעצמה, שתבשר משהו חדש ושתייצר אימפקט. יש כאן מוזיקה מעולה דורות אחורה ותהיה גם דורות קדימה. מקווה להיכנס תחת המטרייה הזו".
