ההרכב הערבי-יהודי שמגשר בין תרבויות: "להראות את הצד הטוב של ישראל"

"אנחנו חיים בכפר גלובלי, והיום כל המגע בין תרבויות שונות הוא מאוד טבעי בזכות אמצעי התקשורת השונים. כאן בישראל אנחנו חיים בסוג של מעבדה מוזיקולוגית מאוד רצינית, יש בה מכל העמים וכל התרבויות, אז המגע הזה בין התרבויות מאוד טבעי", אומר נגן העוד והכינור פרופסור תייסיר אליאס לרשת 13, "ההרכב שאני חבר בו, 'בוסתן אברהם', נוסד לא רק כדי לחבר בין ערבים ויהודים, אלא קודם כל ובראש ובראשונה כדי ליצור מוזיקה מקומית ישראלית שמשקפת את הכאן ועכשיו".

כבר במשך שנים שאליאס, מוזיקאי ותיק שמופיע ומרצה בישראל וברחבי העולם, מודע לחשיבות שיש למוזיקה בעולמנו. בעיניו, החשיבות הזו יכולה להביא גם לחיבור אמיתי בין הקהילות השונות והרבות בישראל. "העובדה שבהרכב יש חברים ערבים ויהודים היא ערך מוסף שמוכיח שלא דו-קיום, אלא קיום משותף בין שני העמים ובין שתי התרבויות, המזרחית והמערבית, הוא לא רק דבר אפשרי, אלא כזה שיכול להיות חוויה תרבותית אנושית מרתקת, וזה מה שאנחנו מוכיחים", אמר בריאיון מיוחד שהעניק לרגל פסטיבל העוד הבינלאומי ירושלים, בהפקת בית הקונפדרציה ובניהולו האמנותי של אפי בניה, שייצא מחר (חמישי) לדרך ושבו ההרכב יופיע במופע מקורי במוצאי שבת הקרוב בתיאטרון ירושלים.

הלהקה, מחלוצות שיתוף הפעולה המוזיקלי בין יהודים וערבים בישראל, פתיחה לאורך השנים סגנון ייחודי לה, שאיחד בין מסורות מוזיקליות מהמזרח התיכון עם יסודות מערביים. לדעתו של תייסיר, סוד ההצלחה של הרכב, שהוקם בשנת 1990, הוא העובדה שהוא עדיין רלוונטי: "הוא הכרחי, במיוחד בתקופה המאתגרת והמורכבת ביותר שבה אנחנו נמצאים היום, הן בתוך מדינת ישראל והן בעולם. אנחנו צריכים תמיד לחפש את הגשרים והקשרים הלאה בין התרבויות, העמים והאנשים".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• אוהבים את סדרת הלהיט הזו של נטפליקס? יש לנו בשורות טובות עבורכם

• דור השחקנים הזה הגדיר את הקולנוע המודרני. כעת, הוא נעלם לנו מול העיניים

• "רוצה לצאת": המוזיקאי המוערך חושף את עצמו כפי שטרם שמעתם

אמת פנימית

מעבר להיותו מוזיקאי, תייסיר הוא גם מחנך שהעביר לאורך הקריירה שלו לא רק שיעורים, אלא גם סדנאות והרצאות שונות. "אני חושב ומאמין שכל מוזיקאי טוב ורציני הוא מחנך בעל כורחו, בין שירצה או לא, מכיוון שמוזיקאי טוב הוא גם מורה לכלי, לתיאוריה", הסביר, "רוב המוזיקאים הטובים למדו ולימדו תלמידים בולטים, וזה לא רק עניין של הוראה ושל להיות מורה, אלא להיות מחנך. יש הבדל משמעותי בין השניים – מוזיקאי טוב ואמיתי קודם מחנך את הקהל שמקשיב לו איך להקשיב מוזיקה, מספק לו מוזיקה איכותית, ערכית, מחנך את התלמידים ואת הבאים איתו במגע לחפש את האמת הפנימית שלהם, להיות כנים עם הקהל, עם המוזיקה שהם יוצרים, עם עצמם. לא לחפש הצלחה מהירה ושאיננה מבוססת על איכות – צריך לדאוג להצלחת האמנות ולא לאמנות ההצלחה".

הוא המשיך: "מה שהכי חשוב זה להיות כנים ואמיתיים ולחפש את האמת הפנימית שלנו כאמנים, כמוזיקאים, ולדעתי זה אחד הדברים החשובים ביותר של מוזיקאי טוב שהוא מחנך טוב, ולכן אני חושב שיש קורלציה ואיזון חוזר ואינטראקציה עמוקה ביותר בין שני התחומים. בעיניי קצת קשה לעשות הפרדה מלאכותית בין התחומים האלו. כל פעילות מוזיקלית שאני עושה, אני מנסה שיהיה בה פן חינוכי באופן העמוק ביותר".

על אף הרקע ארוך השנים שלו (בעברו הוא גם ניהל את מחלקת המוזיקה בקול ישראל בערבית ועבד גם הראשון בתוכניות בערבית) ולמרות שבילה לא מעט זמן מעבר לים בפני אינספור אנשים, גם אליאס מרגיש שמאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל", כמות האירועים המוזיקליים שאליהם הוא מוזמן ירדה. "הופעתי המון מעבר לים, לבד וכסולן בשלל הרכבים, ביצעתי המון הרצאות וכיתות אמן, מגוון עשיר של פעילויות מוזיקליות – אבל המציאות הפוליטית בישראל הפכה להיות מאוד מורכבת, והפגיעה הזו היא מחויבת המציאות", אמר, "בסופו של דבר אני אזרח ישראל, אני לא מסתיר את זה. לא מזמינים אותי המון להופיע בארצות ערב או בכל מיני מקומות כאלה, וזה מצער מאוד. לא חוויתי בעצמי אירוע אנטי-ישראלי, אבל שמעתי כל מיני סיפורים מחברים על אירועים ותקלות שהיו לחברים למקצוע, ואני מקווה שזה לא יחזור על עצמו".

אמנם לא חווית אירוע כזה, אבל במהלך המלחמה חווית אירוע קשה אחר – ביתך בשפרעם נפגע מטיל, מה שגרם להרס רב.
"הטיל נפל כ-100 מטרים מהבית, והוא נפגע באופן מאוד רציני מהדף הטיל. חלונות, דלתות ומה-לא עפו מהמקום, התעקמו, דברים נפלו ונשברו, כאוס רציני. היו מלא רסיסים ואבק, והרגשתי שאני במקום אחר. הרגשנו פחד, תסכול וכעס על מי שירה, על כל המצב הזה שבו כולנו – ערבים, יהודים, כולם – בני ערובה של המצב הפוליטי הזה. היינו יכולים להגיע לפתרון הרבה יותר פשוט במקום מלחמות. אני מצטער שהחברה האנושית צריכה להיות קורבן ובת ערובה להחלטות פוליטיות".

המדינה סייעה לכם לאחר ההרס שנגרם בביתכם?
"קיבלנו את המינימום המקובל, לא יותר מכך. שילמו קצת, אפילו לא כיסו את כל ההפסדים של הבית. גם הבית של הוריי נפגע במלחמה. בהו בית ישן ולא מאוכלס, אז המדינה לא הכירה בנזקים שנגרמו לו בתירוצים שונים שזהו בית ישן. אני לא מבין למה זה משנה, הרי זה היה בית בריא ושלם שנפגע מהדף. לצערי הרב, לא עזרו לנו".

"להציג את השפיות של ישראל"

למרות כל מה שעבר, תייסיר בטוח ש"בוסתן אברהם" רלוונטי גם בימינו. "במוזיקה הקלאסית המערבית מחפשים בשנים האחרונות כל מיני שילובים של תרבויות, עמים ונגנים, לא מסתגרים בתוך עצמם", הוא מפרט, "כל התרבויות חשופות אחת לשנייה, וזה נותן הפריה כל כך יפה וטובה. בישראל מאוד זקוקים להרכב הזה ולהרכבים כאלה שיציגו רמה תרבותית מוזיקלית, שישקפו את הכאן ועכשיו, ויציגו את השפיות של מדינת ישראל, שמה שקורה במדינה שלנו זה לא רק שנאה והרג ומלחמה, אלא שיש את הפן הטוב והנאור בסביבה שלנו".

אתה מצליח לשמור על אופטימיות במצב הנוכחי?
"אני רוצה לעודד ולפתח את המאחד בין התרבויות והעמים, ויש לא מעט גורמים אוניברסליים כאלו, זה מאוד חשוב. אנחנו חיים בכפר גלובלי, וזו לא קלישאה. מוזיקה יכולה להפיל חומות של שנאה ואי-הבנה. כשיוצרים מוזיקה איכותית ביחד, אי אפשר לשנוא – צריך קודם להתגבר על הדעות הקדומות ועל הדברים שמפרידים אנשים. לבנות ולתקן זה לא כל כך פשוט, צריך אנשים אמיצים שיכולים לעשות זאת. זה עדיין מאתגר ומרתק אותי, ואני רוצה להמשיך לעשות את זה".