מכוורת ועד "זהו זה!": גם בגיל 75, גידי גוב לא מתכוון לעצור

גידי גוב הצטרף ללהקת הנח"ל בשנת 1969, כחייל צעיר ללא ניסיון קודם בשירה או משחק. הוא השתלב בתוכנית "בהיאחזות הנח"ל בסיני" לצד חיילים נוספים, בהם ירדנה ארזי, דני סנדרסון ואפרים שמיר. ההופעות עם הלהקה סימנו את תחילת הדרך הבימתית שלו, וב-1973 הופיע לראשונה כזמר סולו בפסטיבל הזמר עם השיר "יעלה ויבוא", הופעה שזכתה לחשיפה רחבה.

זמן קצר אחר כך, גוב הצטרף להרכב חדש שהוקם יחד עם כמה מחבריו מלהקת הנח"ל – סנדרסון, שמיר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין – אליהם הצטרפו גם יצחק קלפטר ויוני רכטר. יחד הם הקימו את כוורת, אחת הלהקות המשפיעות והזכורות ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית. גוב היה הסולן המרכזי של ההרכב, והקול שלו ליווה להיטים כמו "ילד מזדקן", "המגפיים של ברוך" ו"שירות עצמי". כוורת ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם "נתתי לה חיי" (איתו הגיעה למקום ה-7 המכובד, והפסידה ל"Waterloo" של להקה אנונימית דאז, אבבא), זכתה להצלחה מסחרית גדולה, והפכה לתופעה תרבותית שחרגה מעבר למחוזות המוזיקה הרגילים. עם מופעים גדולים, טקסטים מקוריים והומור שמשך (ועדיין מושך) מאזינים צעירים ומבוגרים כאחד. בתוך כמה שנים בלבד, הלהקה שחררה שלושה אלבומים, כבשה את המצעדים וזכתה בתואר "להקת השנה" שוב ושוב. גם לאחר שהתפרקה, כוורת המשיכה לשוב ולהתאחד לסיבובי הופעות מיוחדים, שבהם חזרו החברים להופיע יחד מול קהל גדול, כשהפעם האחרונה הייתה בסדרת הופעות פרידה ב-2013.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• בלי להתבייש: 2 במאים ישראליים חתמו על עצומה נגד ישראל

• אחרי שהסעיר את המדינה כולה: "השרוף" חוזר בקאמבק מפתיע

• חובבי האנימציה כבר הבינו מזמן את כוחה. הפסטיבל הזה ימשוך גם אתכם אליה

אחרי כוורת, גוב המשיך לשתף פעולה עם סנדרסון, והצטרף אליו להרכב החדש גזוז. הלהקה הביאה סאונד אחר – קליל, מהיר, עם השפעות של פופ, רוק, פאנק וג'אז – והפכה גם היא להצלחה מהירה. גוב שר והופיע עם הלהקה באולמות ברחבי הארץ, ולקח חלק בהקלטת האלבומים "גזוז" ו"גלגול שני". חלק מהשירים המזוהים ביותר מהתקופה הם "רוני", "היא לא תדע" ו"חללית", שבהם הורגשה ההרמוניה המוזיקלית בין חברי הלהקה והכימיה שהמשיכה עוד מכוורת. ב-1980, גוב וסנדרסון עבר להרכב חדש – דודה – שהיה ניסיוני יותר באופיו, וניסה לשלב בין טקסטים אישיים, סאונד בוגר יותר, ופחות הומור. בין היתר, גוב ביצע שם את "אלף כבאים", שנכתב בשיתוף איתו, והפך לאחד השירים המזוהים איתו ביותר מהתקופה.

במקביל, החל גוב לטפח קריירת סולו יציבה. האלבום הראשון שלו, "תקליט ראשון", כלל את "בלעדייך", "העיקר זה הרומנטיקה" ו"בואי נישאר" – והציג את היכולות הווקאליות שלו גם בלי מסגרת של להקה. בשנים שאחר כך הגיעו האלבומים "40:06" ו"דרך ארץ", שכללו להיטים כמו "יש אי שם", "טוב שבאת", "שלל שרב" ו"פרח". גוב שיתף פעולה עם יוצרים כמו רכטר, יהודה פוליקר, מאיר אריאל, עמיר בניון והמחזאית ענת גוב ז"ל, ויצר רפרטואר מגוון שהתחיל מרוק, עבר דרך בלדות אישיות ונגע גם בשירי ילדים ואלבומים בסגנון ג'אזי ("ריקוד ירח"). האלבום “אין עוד יום” מ-1991 נחשב למצליח ביותר בקריירה שלו, ומכר יותר מ-100 אלף עותקים – הישג יוצא דופן לזמר ישראלי באותה תקופה.

לצד הקריירה המוזיקלית שלו, גוב פיתח גם נוכחות טלוויזיונית וקולנועית. לאורך השנים הוא השתתף בסרטים כמו "הלהקה", "דיזנגוף 99" ו"מסע אלונקות", והיה בין הכוכבים הבולטים של התוכנית "זהו זה!" מאז סוף שנות ה-70 ועד החזרה לאוויר ב-2020 (ובעצם, עד היום), בכאן 11. ב-1993, עם פתיחת ערוץ 2 הניסיוני, עבר להנחות את תוכנית האירוח "לילה גוב", שהפכה לאחת התוכניות הפופולריות ביותר בטלוויזיה באותן שנים. התוכנית שילבה ראיונות, מערכונים ושיתופי פעולה מוזיקליים עם אמנים שהתארחו באולפן, וחיזקה את מעמדו כאיש תרבות רב-תחומי – שגם שר, גם מצחיק, וגם יודע לנהל שיחה. גוב אף הופיע על הבמה בתיאטרון חיפה ותיאטרון הקאמרי, בין השאר במחזה "התשה", ובסאטירה המוזיקלית "גוג ומגוג שואו" של יהושע סובול. לצד כל אלה, גוב המשיך ללוות גם קהלים צעירים יותר – מהשתתפות בפסטיגל, דרך הקלטות לילדים (כמו הכבש השישה עשר).

העשורים האחרונים לא היו פחות פעילים עבורו. פרויקט המסעות עם השף ישראל אהרוני – תוכניות אוכל וטיולים ששודרו בערוצים שונים – חיברו אותו גם לדור צעיר יותר, שנהנה לראות אותו חווה את העולם בדרכו המיוחדת. הוא הקליט שירי ילדים, דיבב פרסומות, שימש כפרזנטור של "בזק" במשך יותר מעשור, ולא הפסיק להופיע. לאורך כל התקופה הזו, הקריירה שלו נשמרה חיה, לא מתוך נוסטלגיה – אלא מתוך עשייה מתמשכת, איכותית, רלוונטית.

גוב ניהל במשך עשרות שנים זוגיות עם ענת גוב ז"ל – מחזאית, תסריטאית ויוצרת מוערכת שכתבה, בין השאר, את "החברות הכי טובות". מותה בשנת 2012 ממחלת הסרטן היה רגע מטלטל עבורו, והשאירה הד רגשי ביצירה שלו מאז – בין אם בשירים שבחר, ובין אם ברגש שעטף אותם.

אין הרבה אמנים בישראל שיכולים לספר על קריירה שממשיכה ברצף כבר יותר מ-50 שנה, שחצתה תחומים וז'אנרים, ויצרה לעצמה מקום ייחודי בלי מאמץ גדול. גידי גוב התחיל בלהקת הנח"ל, התפרסם עם כוורת, חידש עם גזוז ודודה, הוציא שירים שהפכו לקלאסיקות, שיחק, הנחה, שר, ובמידה רבה – גם גידל כמה דורות של יוצרים ואמנים, שראו בו כדוגמה למופת. כמה ימים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-75, הוא עדיין ממשיך להופיע ולשיר, כשהקהל מגיע גם בזכות השירים – וגם בזכות האיש שמאחוריהם.