עוד לפני שהשמיע תו נגינה אחד, הופעת הסופרבול של באד באני משנה את אמריקה
חצי שנה עברה מאז נבחר הזמר הפוארטו-ריקני וזוכה הגראמי הטרי באד באני להופיע במופע המחצית של גמר הסופרבול, וארצות הברית נקרעת לשניים: אלו שלא יכולים לחכות לרגע הנכסף, ואלו שרואים בכך "יריקה בפרצוף המולדת". רגע לפני האירוע המדובר, ניסינו להבין איך הופעה קצרה אחת מגלמת בתוכה את השבר הפנימי בחברה האמריקאית, זה שאולי לא ניתן לאיחוי
"לא שמעתי עליו בחיים, אני לא יודע למה הם עושים את זה - זה משוגע ופשוט מגוחך": את המילים האלו אמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בריאיון לערוץ החדשות השמרני "Newsmax" באוקטובר האחרון. מי היה קורבנו של הנשיא הפעם? לא קודמו בתפקיד ג'ו ביידן, לא המשטר האיראני ולא תושבי גרינלנד - אלא אדם אחד שרבים במפלגה הרפובליקנית רואים כבעיה גדולה לא פחות מכל הנ"ל: הזמר הפוארטו-ריקני באד באני.
מאז שנבחר לפני כחצי שנה להופיע במופע המחצית של גמר הסופרבול 2026 שיתקיים הלילה (בין ראשון לשני), נותר באד באני - שם הבמה של בניטו אנטוניו מרטינז אוקסיו - בראש סדר היום הציבורי בארה"ב. מצידה הליברלי של המפה הפוליטית, הפך באד באני לשבריר של תקווה עבור מיעוטים נרדפים (והקהילה ההיספנית בפרט) באמריקה, שנהיית יותר ויותר זרה וקרה אליהם; עבור צידה האחר של המעצמה, השמרני, סימל הזמר את ה"ניתוק" של המפלגה הדמוקרטית ותומכיה מאמריקה האמיתית, שמתעניינת פחות בייצוג שווה במדיה ויותר בהתייקרות מחירי המצרכים בסופרמרקט. אבל מדוע? למה מופע כה גרנדיוזי וקיטשי (שזוכה לנתוני צפייה מטורפים בכל שנה, כך שהוא עומד בראש טבלת הצפייה כמעט בכל סיכום שנה) קורע את אמריקה לגזרים? אולי העניין הוא פחות בגמר ליגת הפוטובול של ארה"ב או במופע פירוטכניקה, אלא יותר ברגע המסוים הזה בהיסטוריה האמריקאית.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
בן לנהג משאית ולמורה לשעבר מווגה באחה שבפוארטו ריקו, באד באני גילה עניין במוזיקה - ובפרט במוזיקת הרגאטון המקומית - כבר מילדות, אז קיבל מהוריו תקליט של חלוץ הז'אנר ויקו סי. "אני מעיירה קטנה, לא ממטרופולין כמו סאן חואן, שם יושבת מרבית תעשיית המוזיקה", אמר לימים על דרך החתחתים שנאלץ לעבור בשביל להתקיים כמוזיקאי.
ההשקעה לבסוף צלחה: בתוך קרוב ל-15 שנים, הפך אט-אט באד באני מעוד אמן לטיני שקוסם בעיקר לקהל המקומי שלו לתופעה בינלאומית, עם להיטים כמו "Dakiti", "DtMF" או "Monaco". במהרה היה לאמן המושמע ביותר בספוטיפיי במשך מספר שנים רצופות, שובר שיאי מכירות כרטיסים להופעות מדי כמה חודשים, מחזיק ב-6 פרסי גראמי (בשלושה מהם, כולל בפרס על אלבום השנה, זכה רק בשבוע שעבר), שחקן קולנוע מזדמן, מתאבק חובב ואחד השמות המוכרים ביותר שיצאו מהמוזיקה האמריקאית העכשווית.
כיאה לאדם שמגיע מאי קטן וצפוף, נטול ריבונות עצמית (פוארטו ריקו היא מדינת חסות של ארה"ב, ד"ע), חוויותיו האישיות של הזמר, והקשיים - הכלכליים והחברתיים - איתם נאלץ להתמודד מאפיינים לא פעם את יצירתו. אין מה לעשות - החיים בפוארטו ריקו אינם גן של שושנים, גם אם למאזיניו האמריקאים של באד באני פחות נעים לשמוע את האמן האהוב עליהם מבקר את התנהלות מולדתם.
אך נדמה שהקו בין ביקורת פוליטית שמותרת במיינסטרים לבין צעדים מסוימים שיכעיסו רבים דק למדי, כך גילה באד באני בחצי השנה האחרונה - אז הפך לכר החבטות של ממשל ארה"ב והאגף הימני במדינה. חטאו? החלטתו להימנע מהופעות בשטח ארה"ב (לא כולל פוארטו ריקו), כדי לא להפוך את מופעיו ל"אירועי פשיטה של ICE" (רשות ההגירה האמריקאית, ד"ע), ואף יותר גרוע - העובדה ששיריו הם בשפת אימו, ספרדית.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"מי שבוחר באנשים האלו צריך להיות מפוטר", אמר פעיל הימין האמריקאי ראיין פורנייה; "שוטרי ICE ינכחו במהלך ההופעה", הכריזה מזכירת ביטחון המולדת קריסטי נואם, ואילו יושב ראש בית הנבחרים מייק ג'ונסון טען שבאד באני הוא "אמן נישתי" מדי לכזה מעמד. הארגון הימני-אקטיביסטי "Turning Point USA" הגדיל לעשות והציע מופע מחצית חלופי לאלו שיחרימו את המופע המקורי, ובו ישתתפו "כוכבי השעה" כמו קיד רוק, ברנטלי גילברט ולי ברייס. בין אלו שיזהו מה שמות אלו אומרים יוגרל פרס.
באד באני, מצידו, לא יכול להיראות פחות נרעש מכל העניין. את אותם החודשים העביר בעיקר בעקיצות חוזרות והחרפת המסר שלו אל מול ICE - מהצעתו בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" לממשל טראמפ "ללמוד ספרדית" בחודשים הנותרים עד להופעתו ועד - כאמור - נאומו חוצב הלהבות בנושא בטקס הגראמי האחרון. "לפני שאגיד תודה לאלוהים, אני רוצה להגיד - ICE, החוצה", קרא על הבמה, בעודו שובר כמה משיאי הטקס.
רגע לפני שהמופע סוף כל סוף מתקיים, נדמה שבאד באני עשה את שלו: הוא הכריח את אמריקה להתמודד עם מה שניסתה שוב ושוב להדחיק - קשיי הקהילות הלא-לבנות שבה, אלו שנבעו לא פעם מדחפיה הקולוניאליסטיים לאורך השנים , וחיזק את מעמדו הציבורי, במקום לאבד מהפופולריות שלו.
מסקנה? אם מישהו אומר ש"פוליטיקה שלא לצורך" פוגעת באמן, תראו לו את באד באני. אם מישהו אומר שאמן לא צריך להתבטא פוליטית או להביע את אשר על ליבו - תגידו לו שאולי קל יותר להגיד זאת כשהפוליטיקה לא נוגעת לעתידך.