אוליביה רודריגו רצתה סיפור אהבה, אך למציאות היו תוכניות אחרות
הזמרת הצעירה נכנסה לאולפן ההקלטות במטרה לכתוב אלבום אהבה - אך הפרידה מהאקס שלה הקדימה אותה, והיא חזרה לכתוב מחדש חלק מהשירים. כך הפך אלבומה החדש, "You Seem Pretty Sad for a Girl So in Love", לפרויקט שמציג את רודריגו בגרסה בוגרת ומורכבת יותר - וגם מעניינת יותר
"אוליביה רודריגו התאהבה", כך הכריזו המעריצים במרץ 2024, כשהזמרת הצעירה שחררה את "So American" - שיר האהבה הראשון שלה. אחרי שני אלבומים מלאים בשיברון לב ובקשיי התבגרות, הזוגיות הנוצצת עם השחקן לואי פרטרידג' (סרטי "אנולה הולמס") הצביעה הפעם על כיוון אחר. קהל המעריצים חיכה בציפייה לאלבום שלם מלא בקיטש, אהבה והגשמה עצמית, אולם לגורל היו תוכניות אחרות: הזוגיות הסתיימה בפרידה מתוקשרת, ואוליביה חזרה לאולפן כדי לכוונן מחדש את המוזיקה. התוצאה? הפרויקט הכי מורכב רגשית של הכוכבת.
באלבומה החדש, "You Seem Pretty Sad for a Girl So in Love", רודריגו נוטשת את מרד הנעורים לטובת בגרות רגשית. השינוי לא בא לידי ביטוי רק בכתיבה, אלא גם בשפה המוזיקלית. רודריגו מתרחקת מסאונד הפופ-פאנק המזוהה איתה ועם שני אלבומיה הקודמים, ומכוונת הפעם לכיוון יותר אלטרנטיבי. ההפקה והמלודיות מעניקות יחד תחושה של פסקול לסרט התבגרות נוסטלגי, עם נגיעות של ניו-וויב משנות ה-80.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Drop Dead", מגולל את סיפורו של הדייט הראשון. על פניו מדובר בשיר אהבה מתוק, אבל משהו בבחירת הדימויים של רודריגו נותן תחושה מבשרת רעות ("נשק אותי וייתכן שאתמוטט ואמות", היא שרה). המוטיב הזה, של שירי אהבה שמעליהם מחרפות תחושות של חרדה וחוסר שקט, עומד לחזור על עצמו לאורך כל האלבום.
לא סתם בחרה האמנית בשיר זה כסינגל הראשון וכשיר הפותח של האלבום, שכן האלבום מתאר באופן כרונולוגי את הזוגיות של הזמרת הצעירה עם השחקן, החל מהקראש ההתחלתי ועד לפרידה הבלתי נמנעת ששברה את לב המעריצים. הזוגיות שנראתה "מושלמת" מהצד, נחשפת לראשונה בפרויקט החדש דווקא כקשר כאוב, סבוך ואפילו אובססיבי.
בהתאם לשם האלבום, "את נראית די עצובה יחסית למישהי כל כך מאוהבת", רודריגו חילקה אותו לשניים. החצי הראשון מגולל את סיפור ה"אהבה", וחלקו השני נועד לתאר את ה"עצבות". אך אל תתנו לכותרות האלו להטעות אתכם, שכן לא מדובר בהפרדה דיכוטומית - שירי האהבה כתובים באופן כמעט מלנכולי ולעיתים אפילו קריפי, כאילו הכאב מבעבע מתחת לפני השטח ומאיים לפרוץ דרך המילים והמנגינה.
בשיר "Maggots For Brains", למשל, מתארת רודריגו, רק בת 23, את תחושת האהבה כאובססיבית ותלותית לחלוטין, עד כדי חולי פיזי. הפסקול הוא לא קומדיה רומנטית, אלא סרט אימה. כשבן זוגה רחוק ממנה, רודריגו מתארת את עצמה כזומבי, כקליפה של בן אדם, בעולם רקוב ונטול צבעים. בדומה לכך, בשיר "Stupid Song", על אף הכמיהה הרומנטית שבו, ההתאהבות מתוארת בין השורות כאובדן שליטה ושיגעון.
וכל זה עובד מצוין. יש שני צדדים לכל מטבע. באהבה, האושר והפגיעות חיים זה לצד זה. אין ספק שזה שאפתני ומורכב יותר מאלבומיה הקודמים, בהם הרגשות היו לרוב חד-משמעיים, אבל כאן היא מצליחה לקחת את הפנטזיה הרומנטית ואת המחנק הרגשי, ולהפוך אותם לקווים מקבילים. זה עובר בטקסט, במנגינה וגם בהפקה, וזה נעשה בצורה אלגנטית וחכמה.
כשמגיעים לשיר "Purple", מגלים שהוא מהווה גשר מושלם בין שני העולמות. אמנם בהתחלה הוא נשמע כמו שיר חלומי ורומנטי, אך לאט-לאט המוזיקה נעשית אפלולית יותר והעלילה האמיתית מתגלה: הקשר הזוגי מוביל את רודריגו לאובדן הזהות העצמית שלה, תלות, וכן ויתור על הגשמת חלומות אישיים. כשמגיעים לקטע הסיום של השיר, הוא כבר לגמרי עגום וקודר. הצבע הסגול שהפך למזוהה איתה הופך לשחור, ואנחנו מזנקים ישירות אל תוך חציו השני של האלבום.
אנחנו מתחילים בסינגל השני מתוך האלבום, "The Cure", שמציע פרשנות מרעננת. דווקא בעידן שבו אהבת אמת נתפסת אצל הקהל כפסגת השאיפות של כוכבות פופ כמו טיילור סוויפט ואריאנה גרנדה, רודריגו שולחת כאן מסר מאוד ברור: גם אם תשיגי אהבה - היא לא תתקן אותך, והיא לא פתרון קסם. גם שם השיר אינו מקרי, אלא מתבסס על שם הלהקה הבריטית הקיור, שהשפעותיה המוזיקליות על הפרויקט ניכרות, שירם מוזכר בשיר הפותח, וכמובן - הסולן רוברט סמית מתארח באלבום לשיתוף פעולה בשיר "What's Wrong With Me".
החצי שני, באין מפתיע, כולל בו גם את הבלדות שהזמרת מצטיינת בהן כל כך היטב. הכתיבה שלה בשירים השקטים חדה כתער, הפעם אפילו יותר מבאלבומיה הקודמים. ההפקה נעשית יותר מאופקת, ונותנת מקום למילים לדבר. בין הבלדות נמצא השיר "Less", שבולט מעט מעל השאר. בפזמון כותבת הזמרת "אם לאהוב אותי אומר לשחרר ולאחל לי כל טוב, אז הלוואי שהיית אוהב אותי פחות", שורה שמרגישה חץ ללב ומצליחה להעביר במדויק את המהות של השיר.
מיד אחר כך מגיעה ההפתעה של האלבום, "Expectations". השיר הקצבי, שמדבר על הסטנדרטים אותם מציבה הכוכבת לבן הזוג הבא שלה, אמנם ממוקם נכון על ציר הזמן הכרונולוגי של האלבום, אך משהו בו מרגיש מעט פתאומי מדי. הבחירה לשים את השיר המקפיץ בין שניים מהשירים הכי עצובים באלבום מעט תמוהה. עם זאת, השיר בפני עצמו מעולה. ניכרת כאן ההשראה ממדונה, וכן גם מלהיטיה של צ'אפל רואן, עימה רודריגו חולקת מפיק.
השיר הסוגר של האלבום, "Cigarette Smoke", מסכם באופן מדויק את התמה של האלבום. בשיר, רודריגו שרה "תגיד לי משהו כן, כדי שהזכרונות יהפכו לקודרים". היא מבקשת לשים קץ לרומנטיזציה של הקשר ולזכור אותו כפי שהוא היה באמת. האלבום מסתיים במילים "Go Dark", והזמרת מכבה עלינו את האורות. אנחנו לא נותרים בתחושת אופוריה, אבל כן עם קתרזיס.
רודריגו פורקת מעליה את עול הזוגיות, החל מהפגישה הראשונה ועד לתובנות שמגיעות זמן רב לאחר הפרידה. היא מצליחה לעשות זאת באופן יפהפה, עם כתיבה יוצאת דופן ורעננות מוזיקלית. למרות השינוי המשמעותי ביחס לאלבומיה הקודמים, אין ספק שמדובר ביצירה הכי טובה ושאפתנית של הכוכבת עד כה.
אוליביה רודריגו לקחה סיכון. דווקא בשלב שבו היא נחשבת לזמרת הכי חמה של דור ה-Z, דור שרוצה הכול הכי מהר והכי קצר, היא בחרה להוציא שירים ארוכים, בחלקם איטיים ועם סיומות ממושכות. האם הסיכון הזה השתלם? בעידן שבו כוכבים מנסים להנדס את טרנד הטיקטוק הבא, רודריגו מציעה אלבום להאזנה עמוקה, לקהל שמחפש מוזיקה עם משמעות וסיפור.