"הייתי ילדה מוזרה שלא הצליחה להסביר את עצמה. כתיבת השירים שינתה הכול"

מאז ומתמיד, נוף ילדותה של עלמה גוב היה מלא בשפה העברית. "גזוז, משינה, החברים של נטשה – זה מה שהיינו שומעים באוטו בדרך חזרה הביתה מהגן. התרבות הישראלית שלי היא העברית, והמוזיקה משתחלת אצלי לכל הזיכרונות והופכת לחלק מנוף הילדות שלי", אומרת הזמרת הצעירה. "תמיד הייתי ילדה שהתרגשה מאסתטיקה של מילים – מגיל צעיר ידעתי להגיד 'זה יפה'. תמיד הרגשתי שאני ילדה מוזרה, זרה, בלתי מובנת – לא הצלחתי להסביר את עצמי, ובעזרת השירים שכתבתי הצלחתי לגשר על כל מיני פערים שהיו לי מול הסביבה שלי וגם מול עצמי".

כלומר, במובן מסוים את עוסקת במוזיקה כבר מילדותך?
"אני כותבת שירים מגיל 8. תמיד הסתובבתי בראש עם מילים צפות באוויר, ולא אשכח את הפעם הראשונה שהצלחתי לתפוס אותן ולקרקע אותן. כשהצלחתי בך, התמכרתי, ומאז אני עושה את זה כל החיים. כבר 15 שנים שזאת האובססיה שלי בחיים האלו – ליצור דברים יפים באורך של בין 3 ל-6 דקות. אז לא ידעתי שזה מה שעשיתי, אבל היום אני יודעת להגיד שזה מה שהכתיבה הייתה בשבילי. בתוך המוזיקה אני מרגישה חלק".

את הדברים אומרת הזמרת בת ה-23 בריאיון מיוחד שהעניקה לרשת 13 לרגל הופעתה ביום שישי הקרוב ב"פסטיבל תל אביב" (שייפתח כבר ביום רביעי במופע חגיגי לציון 50 שנה לאלבום "כמו צמח בר" של חוה אלברשטיין) כחלק מהמופע "שירים של אחרים עם חברים אהובים", שבו היא תארח את ניר כנען, מיקה טל, דניאל יצחקי ויובל גוב, שאיתם ולבדה יבוצעו קאברים של השירים האהובים עליה ביותר, מישראל ומחוצה לה, אותם היא מתארת כפסקול האמיתי של חייה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "זה חלום שמתגשם": שיתוף הפעולה המפתיע של ברי סחרוף

• מארינה מקסימיליאן לא מתנצלת: "התמודדתי עם התפרצויות זעם והרס"

• מעולם לא ראיתם את המוזיקאי הידוע הזה כל כך חשוף ופגיע

"אני מעריצה מוזיקאים וכותבים אחרים, ולפעמים אנשים אחרים יכולים לבטא דברים שאתה בעצמך לא יודע שאתה מרגיש. אני מרגישה את זה כל הזמן, ואני חושבת שאנשים באים להופעות שלי מאותן הסיבות", היא מספרת. "אני מעריצה את ניל יאנג, חושבת שמיכה שטרית הוא כותב חיי, ואוהבת גם את בון איבר, דודו טסה, אדריאן לנקר, לאונרד כהן, לאה גולדברג, אביתר בנאי ורבים אחרים. המוזיקה והכתיבה הן שער שדרכו אפשר להסתכל קרוב יותר על החיים, והן גם כלי שפותח את האפשרות לעשות את זה".

על אף שמאחוריה כבר שלושה אלבומים וכמי שמוגדרת כבר כיום כאחת המוזיקאיות הצעירות המבטיחות ביותר בארץ, גוב מתוודה שהיא מרגישה שמשהו בה השתנה לאחרונה ביחס לרצון ליצור שירים קצרים. "אני מרגישה שהמחשבות שלי הן קצרות, האורך שלהן מספיק לשיר, ובמשך שנים אני מנסה להרחיב להגדיל אותם, אבל זה מרגיש לי כמו משהו שעובד בחלק אחר במוח. סבא שלי, שהוא המנטור הכי גדול שלי, חובב שירים וקורא שירה. בכל פעם שאני מביאה לו שיר לקרוא, הוא אומר לי 'לקצר, את הדברים הכי גדולים אומרים במעט'. זאת מלאכה מאוד קשה".

"אנשים כמהים למשהו אמיתי להיאחז בו"

כמה ימים לפני שהיא תעלה על במת הפסטיבל, גוב שיתפה אותנו בדרך שבה הרעיון למופע המצופה החלה. "לפעמים אני מקליטה את עצמי עושה קאברים של מוזיקה שאני אוהבת, ולפעמים אני מעלה את זה גם לאינסטגרם. שלומי שבן (המוזיקאי המוערך שמשמש גם כמנהל האמנותי של הפסטיבל, צ"כ) ראה את חלק מהקאברים שעשיתי, ופנה אליי יום אחד בהצעה לעשות מופע שלם של זה", היא מספרת. "לתוך השירים שאני אוהבת הוספנו גם אנשים שאני אוהבת, וכל המופע מושתת על השירים שהפכו אותי למוזיקאית שאני. בעברית, באנגלית, השירים האלו הם הדנ"א שלי. אני ממש מאושרת מהמופע הזה – הוא הצמיד אותי לפסנתר ואני כל כך אוהבת את זה. אני מאוד מתרגשת".

עוד אמרה: "הפכתי למקצוע לשיר את השירים שלי וזה מה שאני עושה כל הזמן, ויש משהו כל כך כיפי ונכון לתת במה לשירים של אחרים. השירים האלו הם פסקול חיי הרבה יותר מאשר המוזיקה שלי, והמופע הזה בשבילי הוא קצת לחזור לסלון של ההורים ופשוט למקם אותו על הבמה".

ההתרגשות הגדולה שלה מגיעה אחרי שנתיים לא קלות עבור מדינת ישראל, שהיו לא פשוטות גם עבור גוב עצמה. "בשנתיים האחרונות עברתי מלהיות ילדה חמודה וקטנה למישהי שפגשה בצורה אינטנסיבית ואכזרית את המציאות. איבדתי חברים, וראיתי את הנופים שגדלתי בתוכם משתנים ונצבעים בצבע אחר, ומתוך זה גדלתי להבין שאין ברירה אלא להמשיך ולחזק איזשהו טוב", סיפרה. "אני מרגישה שבהופעות שלי, ובכללי במוזיקה שלי, יש הרבה מפגש עם כאב, ואנשים כמהים למשהו אמיתי להיאחז בו ולחוות אותו ביחד".

את רואה את העשייה המוזיקלית שלך כדרך שלך להתמודד עם המלחמה?
"עבורי, התרבות הישראלית והמוזיקה שלי הם הדרכים שלי להיפגש עם משהו אמיתי ולהרגיש דברים שבדרך כלל ביום-יום שלי אני מעדיפה להדחיק. זה לא חייב להיות דרך מוזיקה, זה קורה גם דרך כוחות חיוביים אחרים כמו ריקוד ושירה, והמשמעות היא בדרך שבה אני מסוגלת לפגוש משהו בעצמי".

משהו בך השתנה מאז 7 באוקטובר?
"כן, ברור. אני השתניתי, ומשהו בי התפתח, כמו אצל כולם. אני זוכרת שמאז ומתמיד כתבתי ושרתי שירים מתוך הזווית הזאת, ואני חושבת שאת השינוי האמיתי אני רואה בחברה, שהפכה להיות כמהה ליותר כנות. זאת לא רק מלנכוליה, זה רצון אמיתי פתאום להתחבר. אני מעריצה מוזיקאים וכותבים אחרים, ולפעמים אנשים אחרים יכולים לבטא דברים שאתה בעצמך לא יודע שאתה מרגיש, ואני מרגישה את זה כל הזמן. אני חושבת שאנשים באים להופעות שלי מאותן הסיבות".

כיאה לאישה צעירה, גוב לא עוצרת לרגע – ורודפת אחר החלומות שלה, שהגדול שבהם היה, לדבריה, תמיד לכתוב מוזיקה שהיא לא רק תהיה כזו שהיא תתגאה בה ותאהב אותה, אלא שהיא גם תוכל להכיר אותה לאחרים. "העובדה שזה הסתדר ושלמישהו אכפת מזה – זה מרגיש ממש טוב, אני שמחה להיות בן אדם כזה – אני אחת מבני ובנות המזל שאוהבים את מה שהם עושים", אומרת המוזיקאית, "אני חושבת שהמוזיקה שלי היא מוזיקה שכדאי להקשיב לה מקרוב, אבל אני גם לא מבינה איך אפשר לתאר משהו בלי לצמצם אותו לכדי כלום. אני מרגישה שזאת זכות גדולה, עכשיו וגם לפני שנתיים. אני ממלאת את החיים שלי בדברים שאני אוהבת, ובלחלום. זאת פריווילגיה ענקית שלי, שזה בנוי אצלי במערכת. אני מאוד אוהבת לשיר, ולכתוב, ולהופיע מול אנשים – לשם כך הגעתי לעולם. אין בי ציניות בכלל לגבי זה, אני יודעת שבשביל זה התכנסנו".

עלמה גוב יוצאת בימים אלו לסיבוב הופעות עם מופע 360 מעלות מיוחד, בו היא והלהקה יבצעו ממיטב השירים מכל האלבומים: 13 בנובמבר ב"הצוללת הצהובה" בירושלים, ב-20 בדצמבר ב"טרקלין" בפרדס חנה-כרכור, וב-8 ינואר בתחנת הרוח בקריית טבעון.