הזמרת המוערכת שמאמינה בכוחה של המוזיקה: "זה מרפא, נקודה"

כמה חודשים לפני טבח 7 באוקטובר, תמרדה (שם הבמה של תמר רדה) שחררה לאוויר העולם את " ERTEVÉ", אלבומה השלישי. כזמרת ישראלית שנולדה באתיופיה ושעלתה ארצה כשהייתה בת 4, היה זה רק טבעי עבורה שהיא תיתן מקום בולט לשפת האם שלה, האמהרית, במוזיקה שלה. האלבום הזה היה אמור להיות מתנה לתמר הילדה: מעין שלום פנימי שבא מצמיחה אישית שלה. עד שהכול השתנה.

"המלחמה תפסה אותי מאוד חזק ברמה המקצועית", מספרת הזמרת בריאיון שהעניקה לרשת 13 לרגל השתתפותה בפסטיבל הולגאב ליצירה ישראלית-אתיופית בירושלים (בהפקת בית הקונפדרציה וניהולו האמנותי של אפי בניה). "ברמה האישית, איבדתי כמה אנשים שקרובים לליבי, כאב בלתי נסבל. העצב מלווה אותי עד היום וכנראה שיעשה זאת לתמיד".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• המחזה האנטישמי של שייקספיר חוזר לבמות - כשהוא רלוונטי מתמיד: "כמו וירוס עקשן"

• "כשחשפתי משהו מאוד אישי, התגובה הראשונה של אנשים היא 'זה כאילו כתבת עליי'"

• נרקיס חושפת: "את הנשמה שלי אני מוכרת לזרים"

כעת, כמעט שנתיים לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", היא מתכוננת להיות המופע הסוגר של הפסטיבל, שיתקיים ב-11-9 בספטמבר, עם המופע המיוחד "אַרְתֶּבֶה". המופע של רדה יהיה מסע מוזיקלי שמתחיל במקצבים המהפנטים של אתיופיה, נמשך אל תוך צלילים עכשוויים המתובלים בשירי עם ישראליים ויוצר שילוב מרתק ועשיר בין מסורת לחדשנות. "זה מסע מוזיקלי המסכם את חיי, לימודי ויצירתי", היא מסבירה.

תמרדה, בת למשפחת מוזיקאים (בת דודתה היא אסתר רדה, שממש היום שחררה את אלבומה החדש), ניחנת בקול חד-פעמי ובנוכחות בימתית מחשמלת. היא ידועה בכך שהיא יוצרת על הבמה שילוב ייחודי שכולל מקצבי אפרו-ביט, אתיו-ג'אז וסול עוצמתי. לצידה יעלו על הבמה עומרי אלקיים בבס, רון אבידן בתופים, עדן בראל בגיטרה וברברה יבלב בסקסופון.

הפסטיבל השנה, שיתקיים בבית הקונפדרציה, בצוללת הצהובה, במזקקה ובמתחם מחול שלם בעיר הבירה, יכלול מגוון לא קטן של אמנים, בהם עדן דרסו, יאיר דלאל, אבטה בריהון, צביקה היזקיאס ורבים אחרים, והוא ייפתח במופע של טדי נגוסה. "פסטיבל הולגאב יקר לליבי כבר שנים, ואני תמיד שמחה להיות חלק ממנו", אומרת המוזיקאית. "זה פסטיבל שמעצים יצירה מקורית ישראלית-אתיופית לכל גווניה. מדהים שבית הקונפדרציה יחד עם הניהול של אפי בניה ממשיך לשמר, לחזק ולהפיץ את זה".

היא מוסיפה: "אני חושבת שיש מקום בכל פסטיבל לכל עדה, וזה מורגש יותר בכל שנה. הייתי רוצה שהפולקלור שרואים בהליכה ברחוב ורואים את כל גווניה של ישראל בשיא תפארתה, יתקיים בכל מקום ופסטיבל".

המוזיקה כתרופה לכל

כזמרת שחוותה בעצמה את כוחה המרפא של המוזיקה, תמרדה מאמינה בכוח השינוי שלה. "מוזיקה זה מרפא, נקודה", היא אומרת בביטחון. "כשאנשים שמחים והכל קל – הם רוקדים מוזיקה. עצובים וחווים קושי – הם מתנחמים ומתרפקים עם המוזיקה. אני חושבת שזה חסד ונחמה הכי מרגשת וחזקה שיש".

האמונה שלה במוזיקה חזקה עד כדי כך, שהיא מאמינה שהיא יכולה להציל את העולם. כשהיא נשאלת אם לדעתה יש למוזיקה מגבלות, היא משיבה: "הפוליטיקה תמיד מוצאת פתח בכל עניין ונושא ומשבשת את מהות המוזיקה, שהיא תרופה לכל".

לסיום, תמרדה מסכמת בפשטות את האמונה שלה שמוזיקה תמשיך לרפא, לחזק ולאחד אותנו – גם בימים הקשים ביותר. "שהמלחמה הנוראית הזאת תסתיים, שהחטופים יחזרו אלינו עוד אתמול והחיילים יחזרו בשלום", סיכמה.