המילואימניק שחושף בכנות: "המוזיקה הייתה מגן השפיות שלי בשירות"
המוזיקאי הצעיר עילי קלופ שחרר את אלבומו הראשון לאחר שיצר והקליט אותו בשיא המלחמה - כשהוא אפילו צילם קליפ לאחד השירים בו בשטח הלחימה. בריאיון מיוחד לרשת 13, הוא סיפר על רעשי המלחמה שנכנסו לאלבום, משתף על השיר שיצר לזכר חברו שנפל במלחמה - ומגלה מה היה עושה כשלא הייתה לו גישה למוזיקה בזמן שהיה מעבר לקווי האויב: "אני עושה את זה גם עכשיו, במילואים"
כמו צעירים רבים בישראל, עילי קלופ התגייס לצה"ל רגע לפני שפרצה מלחמת "חרבות ברזל". כמו רבים אחרי בני גילו, גם החיים שלו השתנו לגמרי בשל אותה מלחמה. הוא מצא את עצמו כותב שירים בלבנון, מנגן בעזה ומקליט את אלבום הבכורה שלו ("מלחמה אחת") במקום שאף אחד לא יכול היה לחשוב עליו.
בריאיון מיוחד לרשת 13 לרגל צאת האלבום, הוא סיפר על חברו מהצבא שנפל במהלך שירותו ("מילאתי את הבקשה שלו"), איך קרה שהוא צילם קליפ בדרום לבנון בשיא המלחמה ("פחדתי שלא יאשרו אותו") ועל התוכניות ליום שאחרי שזו תסתיים: "אני לא מפחד, התוכניות נולדו מתוך המלחמה".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
קלופ התגייס לצה"ל באוגסט 2023, כחודשיים בלבד לפני טבח שבעה באוקטובר ופרוץ המלחמה. "מלחמה אחת" נכתב במהלך שירותו הסדיר. "כשסיימתי את ההכשרה, צה"ל כבר היה בלחימה עצימה - וכל השירות הסדיר שלי היה מורכב מתמרונים וממשימות. זה מוזר ומצחיק, אבל אני לוחם שלא יודע מה זה 'לתפוס קו'. כל לוחם מכיר את השעות המתות, הזמנים המתוחים בין משימה למשימה כשנמצאים במבנה שבור בעזה או באיזה בניין בלבנון, ואתה יודע שיש לך עכשיו כמה שעות לעצמך לפני הפעם הבאה שיהיה בלגן", הוא משתף, "חלק משחקים שחמט, חלק מעשנים, חלק מתקלחים עם מגבונים, ואני הייתי חולם בהקיץ, מנגן וכותב שירים. אני זוכר את זה טוב מדי, שכחתי מהזיעה בגב בעזה או מכוויות הקור בלבנון. הייתי מנגן ומרגיש שאני כבר לא שם, אלא במקום רחוב ושקט יותר".
השיר האחרון באלבום נקרא "מעניין מה היית אומר", שנכתב בעקבות מותו של חברו אלקנה נבון ז"ל (שנהרג במהלך מבצע צבאי של צה"ל בג'נין באוגוסט 2024), איתו הם לנו באותו חדר כשהשניים היו בקורס פיקוד. "הוא נכתב מגעגוע וממחשבות רבות שלי עליו", פותח קלופ את הלב. "לא הכרתי אותו לפני הקורס, אבל לא הייתי מסיים אותו בלעדיו. הייתי מתייעץ איתו המון. הוא היה איש חכם שנהג ללכת בדרך ארץ. מאז שהוא נפל, אני מוצא את עצמי בהמון סיטואציות שאני חושב לעצמי, 'מעניין מה אלקנה היה אומר'. פעם הוא ביקש ממני שאכתוב עליו או על החדר שלנו בקורס שיר, אמרתי לו שאולי מתישהו זה יקרה, אבל לא באמת התכוונתי לזה",
כשהוא מצא את עצמו פתאום כותב שיר לזכר חברו, הוא נשבר: "בכיתי אבל הרגשתי שלם. לפחות אני ממלא בקשה שהוא ביקש ממני בעבר. אני מתגעגע אליו". חשוב לו לציין כי לא כל השירים שלו הם על זיכרון: "'אלישבע', למשל, מדבר על נערה אובדנית. כמו בשיר, צפיתי מהצד במקרה דומה ולא הצלחתי להבין שאותה בחורה נמצאת במצב קשה וצריכה עזרה, אבל כשכבר הבנתי - היה מאוחר מדי". את השיר "לאהוב מחדש", לעומתו, הוא כתב אחרי פרידה: "אני מאמין שהחשש שבשיר הוא שאולי לא אוכל לאהוב מחדש, שזה גם שלב שכל אחד צריך לעבור בדרך להתבגרות אחרי פרידה קשה או שברון לב. זה משהו שטמון בכולנו".
את האלבום הקליט קלופ במהלך שירותו הצבאי, ולמרות שלא תמיד ההקלטות היו טובות מספיק ("יש פה ושם רעש לבן או רעשי חריקות. בחלק האחרון של השיר 'שעתיים ועשרים' אפשר אפילו קולות ירי רחוקים"), הוא החליט בסופו של דבר לשמור על כך: "זה ממש הבהיל אותי בהקלטה, אבל בסוף גם ראיתי כמה זה מוסיף כאוס לאווירה, והחלטתי להשאיר את זה. אחרי הכול, אין נכון או לא נכון במוזיקה. זה לא מדע מדויק אלא רגש, והחלטתי ללכת עם הלב שלי. הלב היה בעננים, אבל הראש היה מרוכז במלחמה. אני חושב שהאיזון הזה יצר את השירים על הצד הטוב ביותר". אותו ציוד, אגב, כבר שבור ומפויח: "מעולם לא ראיתי ציוד כזה. אני צריך לקנות הכול מחדש, פשוט כי שמרתי הכול בארגז פצמ"רים ישן. זה היה או זה, או לסחוב אותו על הגב - ולא התכוונתי לתמרן עם מקבוק ומיקרופון".
קלופ עבד עם יוסף לוי, מוזיקאי וטכנאי סאונד מקצועי, על האלבום - אותו הוא הכיר בנח"ל. "הוא היה טירון בגדוד אחר, אבל הייתי מדבר איתו הרבה בהכשרה", הוא מספר. "סיפרתי לו בשלב מסוים על הפרויקט שלי, והוא עזר לי לחדד את ההקטות ולהפיק מהן את המיטב".
בנובמבר 2024, בזמן שישב עם חבריו לשירות, הוא השמיע להם את השיר "דירה זרה", אותו ניגן על גיטרה שהיו חסרים בה כמה מיתרים. "אחד החיילים אמר לי שזה מגניב ושיש במקום שבו היינו אווירה של קליפ. נדלקתי על הרעיון, והבנתי שאני צריך לצלם קליפ, הרי אתה לא כל היום בפעילות מבצעית. צילמנו אותו בדרום לבנון בשעות המתות במצלמה אלקטרונית קטנה שאחד שחייל שלי הביא איתו", הוא מגלה. "הוא לקח את המצלמהמ האקסית שלו לפני שהוא נכנס ללבנון, ואפילו כתבנו לה תודה מיוחדת בסוף הקליפ. הוא הכריח אותי להוסיף את זה, אבל זה הצחיק אותי שאנחנו בוגרים מספיק כדי להילחם בלבנון אבל לא בוגרים מול האקסית. לקח לי המון זמן לערוך את הקליפ, אבל כל מי שרואה את אותו בטוח שגרפיקאי ועורך הכינו אותו, אז זה כיף להגיד שעשיתי הכול לבדי, בטלפון הנייד שלי, בלי בינה מלאכותית או עזרים חיצוניים".
צילום הקליפ היה כרוך בסיכון שהקצינים שלו לא יאשרו לו לעשות זאת: "אחרי שהם ראו אותו, הם אמרו לי שהוא מעולם, שאני לא מבזה את המדים או את ערכי צה"ל, לא פוגע בתדמית שלנו או חושף מידע מסווג ואין נופים שחושפים את המיקום שלנו. במיוחד בתקופה הזו, כשחיילים עושים המון טעויות כאלה בלבנון, אני חושב שהקליפ הזה קצת אחר. הוא נותן הצצה לתוך האנושיות שמאחורי המדים של הלוחמים שבשטח. לוחם שאני לא מכיר כתב לי בפרטי שהוא צפה בקליפ ועברה בו צמרמורת, ושהוא הרגיש שתפסתי את הרגע הזה בצורה מדויקת. זה שווה הכול".
זה לא הרגיש לך מוזר, להתעסק במוזיקה בזמן לחימה?
"לרגע אתה שוכח איפה אתה נמצא. יש רגעים של צחוק, אווירה של שטויות ילדותיות, וזה החזיר אותי לילדות. כמו לבנות אוהל מסדינים עם חברים באמצע הסלון"
אחרי כל מה שהוא עבר בשירות הסדיר שלו, כעת קלופ משרת לא מעט גם במילואים. "אני מרגיש שהמוזיקה הייתה מגן השפיות שלי במהלך השירות", הוא מודה. "בשמירות בעזה ובלבנון הייתי שומע רדיו חלש באוזנייה, ואם לא הייתה קליטה הייתי מזמזם לעצמי, ואם זה היה מפריע אז הייתי מדמיין את השיר בראש ומנגן כמו על פסנתר - אבל על הברכיים. אני עושה את זה גם עכשיו, במילואים".
על אף שהוא עשה לא מעט ימי מילואים מאז החלה המלחמה, הזמר-יוצר לא חושש מהיום שבו לא ישרת יותר בצבא. "אני לא מפחד להשתחרר ולהתחיל את החיים שלי. כל עוד יש לי את המוזיקה - אני מרגיש שהיא שומרת עליי".
ומה עם התוכניות ליום שאחרי? הוא כבר מחכה לקבוע תאריך למופע מיוח שבו ישיק את האלבום, אך המלחמה גורמת לכך להידחות שוב ושוב. "כמובן שאני מתכנן גם להמשיך להוציא מוזיקה", הוא אומר, "הפעם, אני מקווה שזה יגיע ממקום שלו ושלם יותר. אחרי כל מה שחוויתי, אני רוצה להקליט שירים באולפן, אפילו שזה נשמע לי הזוי".