מלך ה-Fאנק מת: עולם המוזיקה נפרד מחלוץ הפופ הוותיק

סליי סטון, מוזיקאי ה-Fאנק והנשמה האמריקאי, שהצליח לחבר עם להקתו "סליי אנד דה פאמילי סטון" מקצבים קליטים ומילים טעונות פוליטית, הלך אמש (שני) לעולמו בגיל 82. "לאחר מאבק ארוך עם מחלת ה-COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית) ובעיות רפואיות מתמשכות נוספות, סליי הלך לעולמו בשלווה, מוקף בשלושת ילדיו, חבריו ומשפחתו", קראה ההצהרה הרשמית ששחררה משפחתו, "בעוד אנחנו כואבים את לכתו, אנחנו מתנחמים בידיעה שמורשתו המוזיקלית תמשיך להתקיים ולעורר השראה בדורות עתידיים רבים".

מי שנולד בשנת 1943 למשפחה נוצרית אדוקה בטקסס, סילבסטר סטיוארט קיבל את חינוכו המוזיקלי דרך מוזיקת הגוספל השחורה, איתה זכה להצלחה ראשונית ומקומית בראשית שנות ה-50 יחד עם שלושת אחיו. עשור מאוחר יותר, כששימש כתקליטן ומוזיקאי מזדמן בסצנת "תרבות הנגד" של סן-פרנסיסקו באמצע שנות ה-60, החליט סטיוארט לחבר בין להקתו הקטנה, "Sly and the Stoners", לבין להקתו של אחיו, ויצר את "סליי אנד דה פאמילי סטון". במהרה, ההצלחה דפקה בדלת.

עם רצף להיטים כמו "Everyday People", "Dance to the Music" ו-"Family Affair", מכרה להקתו של סטון מיליוני תקליטים (אלבומם "!Stand" מכר לבדו יותר מ-3 מיליון עותקים), והשתלבה הן בסצנת הפסיכדליה והן בסצנת ה-Fאנק המתפתחת, כשנגעה בנושאים חברתיים חמים במסווה של להיטים - בלב העשור הכאוטי ביותר שארה"ב חוותה עד אותה העת. במהרה מצאה את עצמה הלהקה מופיעה באירועי מוזיקה היסטוריים, כדוגמת פסטיבל וודסטוק ופסטיבל התרבות בהארלם, שלו חשיבות מונומנטלית בעיצוב המוזיקה השחורה המודרנית. רבים וגדולים הודו כי יצירתו היוותה השראה ישירה לפועלם, פרינס, ביסטי בויז, בק, פאטבוי סלים ופאבליק אנמי.

בחלוף העשור, המשיך סטון ליצור במרץ (המוזיקאי היה בין הראשונים ששילב מכונות תופים בשיריו, למעלה מעשור לפני שאלו נעשו פופולריות) אך לא פעם לבדו בלבד, ללא שיתוף חברי להקתו. התנהגותו השערורייתית, שנגרמה לא פעם מהתמכרות מתמשכת לקוקאין, הובילה לכך שלהקתו הופיעה פומבית פחות ופחות, עד שהתפרקה סופית ב-1975. למרות שלמעשה הוא הניח את יסודות הבסיס לעלייה המטאורית של ה-Fאנק והדיסקו במחצית השנייה של שנות ה-70 ולתוך שנות ה-80, סטון לא קטף את פירות הצלחתו. מעצר שרדף מעצר בגין החזקת סמים והתמכרות שהחמירה, הפכה את המוזיקאי המוכשר ל"תמהוני מתבודד", כשעבר מקליפורניה השמשית לקונטיקט השלווה.

מלבד הופעות אורח באירועים גדולים ובפסטיבלים (כניסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול ב-1993 ומחווה בטקס פרסי הגראמי ב-2006, לדוגמה), סטון נותר הרחק מאור הזרקורים לאורך רוב העשורים האחרונים; שיבתו לסיבוב הופעות ב-2010, שהחל בהופעה ביזארית בפסטיבל קואצ'לה, התקבל בביקורות קרירות במיוחד. את שנותיו האחרונות בילה סטון בעוני, כששב להתגורר בקארוון נטוש בלוס אנג'לס (מיוזמתו, כך טען) והסתמך על זוג פנסיונרים שכן בעבור מזון.

למרות זאת, השנים האחרונות ראו עניין מחודש באדם וביצירתו, לא מעט בשל שני סרטים תיעודיים שנוצרו על ידי המוזיקאי קווסטלאב - "קיץ של נשמה" מ-2021, שהוציא את פסטיבל התרבות בהארלם מתהומות הנשייה וזכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר באותה השנה; ו"חיי סלי! (נטל הגאונות השחורה)", שהוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס השנה ושהפך לזמין לצפייה בדיסני פלוס. "מהרגע שהמוזיקה שלו הגיעה לאוזניי בשנות ה-70, היא הפכה לחלק מנשמתי", ספד קווסטלאב למוזיקאי באינסטגרם, "עבודתו התבוננה ישירות בחלקים החיוביים והקודרים ביותר של החיים, ודרשה מאיתנו שנפעל כמוה".

בהמשך לפרסום ספר זכרונותיו לפני כשנתיים, עמל בימים אלו סטון על כתיבת תסריט לסרט אודות חייו. כעת, הודיעה המשפחה כי היא מקווה שהפרויקט בכל זאת ייצא בקרוב לפועל.