נשף הרוק של אביב גפן היה שעתיים של זיכרון של מי שהיינו
פעם עוד יכולנו ללכת להופעות ולצרוח את השירים שאהבנו, להתעסק במוזיקה ולא במציאות. היום זה נראה רחוק מאיתנו שנות אור, ומי היה מאמין שלפני כמעט שמונה חודשים עוד חגגנו בפארק הירקון את השירים של ברונו מארס. ובכל זאת, אביב גפן הצליח לגרום לנו לנשום | ביקורת הופעה
קשה לתאר את נשף הרוק של אביב גפן מבלי להיכנס לאלפי קלישאות, אבל מאז השבעה באוקטובר יש תחושה שהציניות מתה והעצבים חשופים מאי-פעם. במציאות של מינימום "הותר לפרסום" אחד ביום, חרדה קיומית ובידוד עולמי, אין מנחם מלשיר במשך שעתיים שירים שכולנו מכירים.
מעטים האמנים שהשירים שלהם שזורים בחיים האישיים והקולקטיביים של כמעט כל אחד מאיתנו. גפן הוא אחד מהאמנים האלה. במופע שנערך אתמול (ד') בפארק הירקון, הקהל עבר חוויה שנראיתה כמו טקס גירוש שדים קבוצתי.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- "מה פתאום שצעיר לנצח שכזה ימות?": עולם התרבות נפרד מדן תורן
- לו יפה ירקוני צופה מהשמיים במחזמר על חייה, היא כנראה מתמוגגת מאושר
- "ג'וני ווקטור הגן בגופו על עמיתתו לעבודה - ונורה למוות"
בפברואר האחרון פרסם אביב גפן פוסט בעמוד האינסטרגם שלו, שבו כתב: "השנה, נשף רוק חשוב יותר מאי-פעם. נשף רוק יזהר מול המוות, העצב והייאוש. יותר מתמיד חשוב להרים את הראש אחרי חודשים של תחושת עצב, כעס והשפלה. דווקא עכשיו, כשאויבינו מנסים להשתיק את ישראל ולשבש את אורח החיים הישראלי שמקדש חיים ותקווה, בדיוק עכשיו זה הזמן לחזור אל החיים. להזכיר את הקורבנות ובאותו זמן להזכיר שיש פה אנשים שלא הולכים לוותר, לא על החיים ולא על המוזיקה".
נשף רוק הפך לשם דבר בתרבות הישראלית, ואתמול חגג את שנתו ה-12. בעבר היו אלה פסטיבלי ערד שהיוו מוקד קבוע לעליה לרגל, אבל מאז שהפסטיבלים הללו קיבלו קונטונציה של אסון, הם הלכו והתמעטו ואז גם נעלמו לגמרי. לתוך הוואקום הזה נכנסו מופעי הנשף רוק של גפן, בהם אירח לאורך השנים אינספור אמנים.
ולמרות, שכאמור, הנשף הזה נחגג כבר למעלה מעשור - נראה שאף מופע לא היה כל כך עוצמתי, מפתיע ובעיקר נחוץ לקהל הישראלי, כמו זה שנערך אמש. בתוך המציאות המעורערת של ישראל 2024, שכלום כבר לא בטוח בה, והכול פשוט עצוב מדי, התכנסו עשרות אלפי ישראלים בפארק הירקון בשביל הופעה, כמו בימים שפויים של פעם.
כמדי נשף רוק, גם הפעם האורחים נשמרו בסוד, ולמרות שדקה לתחילת ההופעה כמה מהשמות התפרסמו בעמודי הבידור באינסטגרם - האורחים המפתיעים באמת לא הופיעו באף רשימה. וכך, אחרי כחמישה שירים של גפן שהקהל צרח כל מילה בהם, החלו לעלות בזה אחר זה אורחים - שכל אחד מהם הוא A ליסט בתרבות הישראלית וקונצנזוס מוחלט:
הראשון היה בועז שרעבי ששר את "ברית עולם" בדואט עם גפן. שרעבי, שמזוהה כל כך עם הסיפור הטראגי של רון ארד והתקווה הישראלית השורשית שיחזור, הוא כמעט סמל למורכבות שבאהבת המולדת. כשהוא נכנס, הייתה מעין אנחה באוויר שהתחלפה במחיאות כפיים סוערות, כמו באיזה טקס רוחני; אחריו עלה לבמה עמיר בניון ששר שיר של גפן, ואז דני סנדרסון ומזי כהן, ששרו את שני הלהיטים הגדולים ביותר של גזוז "היא לא תדע" ו"רוני".
כשחשבנו שהשיא כבר מאחורינו, קיבלנו הצצה לימי ה"רוקסן" עם 13 דקות של האמנים שהם באמת פסיפס של הילדות והנעורים של רובנו. נמרוד לב התחיל את הסשן עם "זה כל הקסם", אחריו עלה ג'וני שועלי עם "עכשיו" (שגם קיבל משמעות אחרת לגמרי) ואז הגיעו אייל שכטר ("אבטיפוס") עם "תשאירי לי מקום לחבק אותך". אחריהם, היו אלו אתניקס עם "ציפור מדבר", ולבסוף מופע הארנבות של דוקטור קספר עם "אחלום לנצח" - קתרזיס מוחלט.
בשלב הזה כבר היה ברור ששנים של התבדחויות על האהבה העצמית של גפן הסתירו היטב דבר אחד - אין מי שמכיר אותנו הישראלים יותר ממנו. בשביל ליצור את המסיבה הכי טובה ומנחמת בעיר, הוא הביא בדיוק את האמנים שכולנו היינו צריכים לפרוק איתם את הכאב.
הפתעת הערב הייתה ללא ספק שלמה ארצי. בשמונת החודשים האחרונים הוא הופיע בעיקר בלוויות ושבעות, בלי זכר לימי הקיסריות שקדמו לימים הנוראים הללו. לעמוד מול כמה אלפי ישראלים שהוא כל כך אוהב ומכיר ופשוט לשיר - הייתה עוד חוויה שקשה לתאר במילים פשוטות כי היא מכילה בתוכה את התמצית של הישראליות.
בשלב מסוים, תוך כדי שהשניים שרים את "שדות של אירוסים", ארצי נעמד מאחורי גפן וחיבק אותו חזק, מעין חיבוק אבהי שהוא קצת גם סגירת מעגל דורית, כי כאמור ארצי היה שנים מוקצה על ידי חבורת לול שיהונתן גפן ז"ל היה אחד מחבריה. מאז הפך לקונצנזוס כמו הבן של גפן עצמו, והנה שניהם עומדים על הבמה מתחבקים ושרים את השירים של ארצי. אידיליה.
הסתכלתי על הבמה שעליה עמד לפני כמעט שמונה חודשים ברונו מארס. זה היה ב-5 באוקטובר, יומיים לפני שהעולם קרס עלינו. את ההופעה השנייה שלו הוא היה צריך לעשות על אותה הבמה בערב השבת השחורה. בקהל היו אלפי ישראלים, חלקם כנראה נרצחו יומיים לאחר ההופעה, חלקם נהרגו בשמונת החודשים האחרונים. והנה אנחנו פה צורחים את השירים שפעם שרנו, כשהאמנו שאפשר לחלום לנצח. כשיכולנו להתעסק במוזיקה ולא בזוועות המציאות.
נשף רוק 2024 לא יכול היה להראות אחרת מכפי שהוא היה אתמול. גפן יצר תמהיל כל כך מדויק של מה היא ישראליות ואירגן טיפול קבוצתי של שעתיים שהיה כל כך נחוץ.