יש לו את אחד הקולות המוכרים בישראל – אבל ככה מעולם לא שמעתם אותו
אלי גורנשטיין השתתף באינספור הצגות, סדרות וסרטים, אבל גם הוא עצמו מודע לכך שהוא מזוהה בקרב רבים בזכות קולו העמוק: "זו תעודת הזהות שלי". בריאיון מיוחד שהעניק לרשת 13 לרגל צאת שירו החדש "שדה שבעמק", השחקן הוותיק מספר על התיאבון שנותר בו להמשך הקריירה ("אני יודע שאני עדיין זורע"), משתף בחיבור האישי שלו לשיר ("בגילי, החיים לא תמיד ליטפו אותי") ולא חושש להביע את דעתו על המצב במדינה: "העם מסוכסך ומפוצל, אני מנסה לראות את מחצית הכוס המלאה"
קשה למצוא ישראלי שלא גדל על הקול של אלי גורנשטיין. סקאר הערמומי ב"מלך האריות", ג'אפר המכשף ב"אלאדין", סבסטיאן הסרטן ב"בת הים הקטנה" ואנטון אגו ב"רטטוי" – זו רשימה חלקית מאוד מהדמויות הרבות אותן השחקן דיבב לאורך הקריירה הארוכה והמרשימה שלו. עד כמה האהבה אליו גדולה? לפני צאת הרימייק של דיסני ל"מלך האריות" ב-2019, נפתחה עצומה שקראה להחזירו לתפקידו האייקוני של סקאר. אמנם העצומה לא נשאה בסופו של דבר פרי, אך זה אומר משהו על המקום של קולו בזיכרון הקולקטיבי.
אלא שאלי גורנשטיין הוא הרבה יותר מעבר לקול שמאחורי הדמויות המצוירות שכולנו אוהבים. הוא גם במאי ושחקן מוערך שהופיע באינספור הצגות, סדרות טלוויזיה וסרטים, וכפי ששמענו אותו – גם זמר מוכשר. לאחרונה הוא שחרר סינגל חדש, "שדה שבעמק" שמו שאין בו אף דמות מצוירת, אלא רק את קול הבריטון העמוק של גורנשטיין, עיבוד בלוזי מחוספס ואיכר שחורש את אדמתו.
"זכיתי בגוון קול מאובחן מאוד", הוא אומר בריאיון מיוחד שהעניק לרשת 13 לרגל צאת השיר. "ברגע שאני אומר את המילה הראשונה על הבמה, הקהל ישר מזהה אותי. הקול הוא תעודת הזהות שלי, אפילו יותר מגובהי, העומד על 1.95 מטרים".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
"שדה שבעמק" נכתב על ידי המשורר והסופר יעקב שרייבמן, לרגל צאת הרומן ההיסטורי שלו "דבר מתוך דבר" (הוצאת עקד), שעוסק במשפחתו בעמק יזרעאל בראשית המאה ה-20. הלחן הוא של נדב ויקינסקי, שחיבר בין צליל ארץ-ישראלי מוכר ורוק אמריקאי אפלולי בהשראתם של לאונרד כהן, ניק קייב וג'וני קאש. לדברי גורנשטיין בן ה-74, הוא מצא בשיר משהו מהחיים שלו עצמו. "אני מרגיש היום, בגילי, שהחיים לא רק ליטפו אותי", הוא אומר. "'מחרשת החיים' עברה עליי לא פעם, חרשה עמוק והשאירה תלמים: אהבות גדולות, פרידות, משפחה, ילדים, נכדים, התרגשות עזה לפני עלייה לבמה, מחיאות כפיים, הצלחות וגם אכזבות".
ובכל זאת, יש דבר אחד שהמחרשה לא הצליחה לקחת ממנו – את התיאבון שלו לעבודה שהוא כל כך אוהב. "יש בי תיאבון לעוד שיר, לעוד תפקיד, לעוד מפגש עם הקהל, אז קורה הקסם הזה שבגללו בחרתי במקצוע הזה מלכתחילה", הוא מסביר. "אני לא יודע כמה תלמים עוד אחרוש, אבל אני יודע שאני עדיין זורע".
קופץ על המציאה
בשיר, גורנשטיין בחר בגישה שקטה ואינטימית, והתוצאה נשמעת כמעט כמו וידוי. "שדה שבעמק" עוסק בגעגוע לתמימות שאבדה, בחלום ובשברו, ובניסיון להתעקש ולחזור אל השורש גם כשהאדמה לא משתפת פעולה. זה סיפור ישן שמרגיש עכשווי בהחלט, וקשה שלא לשמוע בו גם את המציאות שסביבנו. "למדנו מראשוני הציונות שאת האדמה לא כובשים בכוח הזרוע ולא רוכשים אותה בכסף, אלא מחיים אותה באמצעות המחרשה", הוא מסביר, "השיר הוא לא רק על איכר עיקש – הוא עלינו, שמתעקשים כאן הלאה והלאה, למרות מה שקורה מסביבנו, ומצפים לגשמי הברכה, כמו שמגיע לנו ולארץ הכואבת שלנו".
כשאתה רואה את המצב כיום בישראל, האם יש בך משהו שמצליח למצוא תקווה – או שאתה נוטה דווקא יותר לצד של הייאוש?
"אני מרגיש שכולנו בארץ תלויים בין תקווה לייאוש, כל אחד על פי עמדתו הפוליטית. אישית, אני מאוד דואג, מנסה לראות את מחצית הכוס המלאה. העם מסוכסך ומפוצל. המנהיג שיצליח לאחות את הקרעים אולי יצליח להציל את הפרויקט הציוני. החזון הציוני של הרצל ומנהיגי היישוב היהודי שבאו אחריו היה חילוני, וכיום הוא חזר להיות אמוני, כמו בגולה. לכן בחרתי להקליט את 'שדה שבעמק', בתקווה להחיות שוב את החזון הציוני המקורי".
הסינגל החדש של השחקן הוותיק הוא ממש לא הפעם הראשונה שבה הוא הפגיש את הקהל הרחב עם מוזיקה שלו: ב-2011 הוא שחרר את "ונחיה", אלבומו הראשון שכלל שירי משוררים אותם בחר, שהולחנו על ידי כמה מבני דורו, בהם יוני רכטר, שלמה גרוניך ואלון אולארצ'יק ובהפקתו של גיא וינגטן – אלבום שגורנשטיין גאה בו מאוד. "מדי פעם צעירים שולחים לי ביצועים חדשים שלהם לשירים מהאלבום, וזה מרגש אותי", הוא משתף. "ברור לי שאם יגיע אליי שיר איכותי חדש, אקפוץ על המציאה ואקליט גם אותו. אני מרגיש שאני מוכר גם כזמר גם כשחקן, והאמת היא שאני לא רואה הבדל בין השניים – אני גם וגם".
