"ישראל היא מקור התרבות העולמית. כל מי שחושב שהוא חסין להשפעה הזו, לא מבין את העולם"
בבגדים צבעוניים, שיער מדולל והמון אנרגיה: המנצח והמנהל המוזיקלי אנדרס מוסטונן הוא לא בדיוק מה שהייתם מצפים מאיש מוזיקה קלאסית ותיק כמוהו - אבל המוזיקאי האסטוני הוא הכול מלבד הנורמה. רגע לפני שפסטיבל המוזיקה האסטוני-ישראלי אותו ייסד, "מוסטונןפסט", חוזר במהדורתו ה-13, שוחחנו איתו על ההשראות שמלוות אותו, המחיר ששילם על התעוזה האמנותית והאמונה שלו בתרבות הישראלית, כנגד כל הסיכויים
"נולדתי מוזיקאי. ברגע שפקחתי את עיניי, המוזיקה הייתה בתוכי", אומר לרשת 13 המנצח והמנהל המוזיקלי האסטוני אנדרס מוסטונן, כשהוא נשאל על הפעם הראשונה שבה הבין שהוא מעוניין לפצוח בקריירה מוזיקלית. מוסטונן לא צריך לאיית זאת בשביל שהעניין יהיה ברור: מאז ראשית שנות ה-70, המוזיקאי בן ה-72 עבד באופן רצוף עם הרכב "הורטוס מוזיקוס" ("הגן המוזיקלי", בתרגום חופשי) - ההרכב הפעיל הוותיק ביותר למוזיקה עתיקה באירופה - אותו גם ייסד. בין לבין, הספיק מוסטונן לנצח - בין היתר - על הסינפונייטה הקאמרית של ריגה, התזמורת הסימפונית הממלכתית של רוסיה, תזמורת צ'ייקובסקי של רדיו מוסקבה ותזמורת רדיו פינלנד, וגם להיות חבר של קבע בכמה מהרכבי הג'אז המובילים של מדינתו.
אבל מוסטונן הוא הכול מלבד מנצח או מוזיקאי קלאסי סטריאוטיפי. תשכחו מעניבת פפיון ובלייזר צמוד או ארשת פנים רצינית - המוזיקאי האסטוני פרוע שיער, פניו לא מגולחות, לבושו צבעוני וצעקני, תנועותיו על הבמה חופשיות ואלתור על הבמה הוא כלל ברזל בהופעותיו. כשהוא מדלג בין מוזיקה קלאסית ועכשוויות, בין בארוק וג'אז, יצר לעצמו מוסטונן שם של מוזיקאי חתרן, מתריס כלפי קיבעון מחשבתי ויצירתי - אך נדמה שלו לא אכפת מדי ממה חושבים עליו. כשהוא מתכונן למהדורה ה-13 של "מוסטונןפסט" - פסטיבל המוזיקה האסטוני-ישראלי אותו ייסד ב-2014 (ואותו הוא גם מנהל אמנותית עד ימינו אנו), שיתקיים ב-28-13 בפברואר ברחבי הארץ - שוחחנו עם מוסטונן על מכלול ההשראות שמלווה אותו, המחיר ששילם על התעוזה האמנותית והאמונה שלו כי מהתרבות הישראלית תצא תורה.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
תשתף אותנו בסיפור הקמתה של "הורטוס מוזיקוס".
"זו להקה שנולדה בתקופה קודרת מאוד, שהזדקקה לאור חדש ותחייה רוחנית. היינו מאוד צעירים, אבל היה לנו חזון ברור ואמונה בכך שאנחנו עומדים לעשות משהו משמעותי ולשנות את העולם. אני זוכר שהיה שיח רב סביבנו ואנשים ניסו להבין באובססיביות מה בכלל אנחנו עושים, ובסוף הכול התבהר עם ההופעה הראשונה שלנו באוקטובר 1972, שהייתה להצלחה גדולה - ומאז אנחנו פה".
אתה מעין אספן של השפעות מוזיקליות ואמנותיות. איך אתה מחליט מאיזה ז'אנר מוזיקלי תשאב השראה הפעם?
"אני חושב שהשפעות מוזיקליות מהותיות עליי הן אלו שיש להן מורשת מסוימת, אלו שמלאות בנשמה. על בסיס ההיסטוריה העשירה שהן מספקות לי, אני מנסה לבנות משהו חדש".
גישה שכזו, שדוגלת בשבירת מוסכמות, הופכת את מוסטונן לא רק לדמות חריגה בעולם המוזיקה הקלאסית, שעל פניו לא פתוח מדי להשפעות חיצוניות, אלא גם לאמן שדוגל בהתפתחות יצירתית ויציאה מאזור הנוחות בלב תקופה שנדמית הכול חוץ מכך - זו שמסמנת התכנסות ושמרנות. "לשבור סטריאוטיפים זה בדם שלי - אז כן, זה השפיע", אומר המוזיקאי כשהוא נשאל אם גישתו הלא קונבנציונלית פגעה בתדמיתו בתחום, "כעת, אנחנו נמצאים בתקופה של רגרסיה גדולה בציוויליזציה העולמית - בין אם בפתיחות לתרבות או בכל דבר אחר. הסטגנציה חזקה מאוד. אנשים פעם היו פתוחים יותר לרעיונות חדשים - לכן יש לנו את תקופת הרנסנס או כל מיני מהפכות תרבותיות אחרות - אבל היום הם ניזונים מכל עבר מדברים חסרי ערך, אלו שמופיעים היום ונעלמים מחר".
"לכן, הקושי לבוא ולחשוב כל הזמן על רעיונות מקוריים אחרים, להתקדם הלאה, מעניק לי את הכוח להמשיך - אני לפתע מרגיש כאילו אני מרחף", הוא מוסיף.
החריגה מהנורמה או מהקונצנזוס היא ככל הנראה הסיבה למה מוסטונן אינו נרעש מדי לגבי חרם תרבותי כזה או אחר לגבי ישראל. להפך, הקשר ארוך השנים שלו עם ארצנו, שנבע בין היתר משהותו הזמנית בתל אביב - בעקבות אשתו, מאלה טאלבט מוסטונן, שכיהנה מ-2012 עד 2016 כשגרירת אסטוניה בארץ - גרם לו לראות משהו אחר בישראל, מעין "ערש תרבות המערב". תפיסה זו היא גם זו שהולידה את "מוסטונןפסט", שמנסה לחבר בין התרבות האסטונית והישראלית, ושיציע השנה ליינאפ עמוס - מאורטוריות מפוארות של הנדל ועד למופעי פיוז'ן יצירתיים המשלבים ג'אז נורדי, מוזיקה אוריינטלית ועיבודים מודרניים לקלאסיקות.
"עבורי, ישראל היא מקור התרבות והציוויליזציה העולמית. כל מי שחושב שהוא חסין להשפעה הזו, לא מבין את העולם בכלל", מסביר מוסטונן. קשה שלא להתעלם מאיום המלחמה המסוים שניצב מעל ראשה של מולדתו, אסטוניה, מצד שכנתה העוינת רוסיה - שלוחמת מלחמת חורמה כנגד אוקראינה כבר קרוב ל-4 שנים. עם זאת, מעדיף המוזיקאי לא לשקוע בפרנויה, וללמוד גם כאן שיעור מההתנהלות העורף הישראלי תחת לחימה.
"אין איום, לפחות מבחינתי. אני לא מרגיש אותו", הוא אומר, "אולי הכי נכון להגיד שהאיום על אסטוניה אינו גדול יותר מזה שניצב מול מדינות אחרות באירופה. בין כה וכה אנחנו לא יכולים לחיות את כל חיינו בפחד מתמיד מאיומים שכאלו. אתם בוודאי יודעים על זה הרבה יותר מכל אחד אחר בעולם - והנה, אתם עדיין יוצרים, עדיין חיים".
האם יש מוזיקאים עכשוויים שאתה אוהב ולומד מהם דברים חדשים?
"אני אוהב את כל המוזיקאים ובייחוד את כל מי שאני מנגן עימו - אלו שנאמנים לעצמם ולא מוכרים את נשמתם לכל המרבה במחיר".
הייתה לך קריירה עמוסה וארוכת ימים. האם יש עדיין דברים שלא עשית ותרצה עוד להגשים?
"כל יום הוא דף חדש עבורי. אני לא יודע מה מחר יביא עימו, לכן אני עושה את מה שאני יכול כבר היום".