דור המוזיקאיות החדש כותב לזמרות הוותיקות: "סללו את הדרך לכולנו"

פסטיבל "Queenta" התפרסם בזכות הבמה שהוא נתן ליוצרות ומבצעות מתחום הג'אז, אך השנה, כשייצא מחר (שלישי) לדרך בפעם הרביעית, הוא יציע לקהל חשיפה לאמניות מכל הז'אנרים המוזיקליים, ויראה לכל מי שצריך מה זה גירל פאואר נשי אמיתי.

כל אחד משלושת ערבי הפסטיבל, שיימשך עד יום חמישי ב"הצוללת הצהובה" בירושלים, יראה מנהלת אמנותית אחרת שתבצע מופע מקורי משלו, שתאצור גם מופע מקורי נוסף משלה כמחווה רבת משתתפים, כשכל הזמן הזה יתקיים ברחבי המקום מופעים ותקלוטים נשיים. באמצעות המופעים, האמניות יביעו מחאה חברתית, ביטחונית ומגדרית, וגם מחאה על מקומן של נשים בעולם והכוח שלהן ליצור שינוי, וגם שירי מלחמה, תקווה והעצמה נשית לאורך השנים.

ערב פתיחת הפסטיבל יובל על ידי דנה ברגר במופע "בלב פתוח", כשהיא תאצור מופע משירי המחאה של הזמרות הגדולות בהשתתפות דניאל רובין, איה זהבי פייגלין, סיון טלמור וצרויה להב. למחרת, הילה רוח תופיע לראשונה עם רביעיית מיתרים ותאצור מופע מחווה ליוצרות בעברית יחד עם אפרת גוש, קרני פוסטל, זיו בראשי, יהלי סובול, קוסטה קפלן ומוטי רודן, ואת הערב האחרון תנהל גל דה פז, שקיים מופע גוספל מיוחד לראשונה עם בנות ציון – העבריות מדימונה. בנוסף אליו, היא תאצור מופע מחווה לזמרות הגדולות של ישראל שבו היא תשתתף לצידן של ג'יי למוטה, ג'ני פנקין, עומר גושן ודניאל רובין.

לרגל הפסטיבל, שתי משתתפות (ומשתתף אחד) מכל ערב נימקו עבורנו את הבחירה שלהן באחד מהשירים שאותן יבצעו – ובכך הן מוכיחות כיצד הזמרות הוותיקות בישראל השפיעו על דור המוזיקאיות החדש, וגם צירפנו הצצה מיוחדת מהחזרות בראש הכתבה לביצוע לקלאסיקה של קורין אלאל, "אין לי ארץ אחרת".

מהערב באצירת דנה ברגר – שירי מחאה נשיים

איה זהבי פייגלין – "חד גדיא": "השיר של חוה אלברשטיין עלה לי לתודעה בעקבות חג הפסח והקריאה הטעונה בהגדה. כשחזרתי אליו והתעמקתי בו, זו הייתה חוויה מצמררת, עד כמה הוא אקטואלי ורלוונטי כאילו נכתב כיום, בפסח הזה, ויש בזה משהו מטלטל ומייאש, בדיוק כמו בשיר – אנחנו נמצאים באיזשהו לופ אינסופי של אלימות וכוח. עד מתי?".

דניאל רובין – "ואלס להגנת הצומח": "בחרתי בשיר הזה כי בעיניי הוא אחד משירי המחאה החשובים שנכתבו פה. נעמי שמר כתבה את השיר הראשון שנכתב בישראל על הטרדות מיניות כ-50 שנה לפני תנועת MeToo, וגם עשתה את זה בדרך כל כך אלגנטית, תוך שהיא מכניסה את המסר החד הזה מתחת ליופי הפסטורלי והפרחוני כדי שיחליק לכולם בגרון. גאונות. חוץ מזה, נעמי שמר היא הזמרת-יוצרת הראשונה בארץ, והיא סללה את הדרך לכולנו. מה יותר רוק'נ'רול מזה?".

מהערב באצירת הילה רוח – Girl In a Band

הילה רוח – "בוא": כשהתאהבתי במוזיקה, התאהבתי בשתי זמרות – מדונה וריטה. זה שיר שאני זוכרת את עצמי בגיל 5 בטבריה מקליטה אותו כפתיח לתוכנית רדיו מדומיינת שהייתה לי, או מכריחה את כל בני המשפחה לבוא לסלון לשמוע ביצוע שלי. התאהבתי בריטה ממש. בקול שלה, שבא עם כל הכוונה להיות הכי גדול ומרגש, ובכלל בעובדה של כמה סוחפת מוזיקה יכולה להיות. נראה לי שדרך זה למדתי שרגשות זה השיט, אם זה הדבר שעליו כותבים ומתוכו שרים ואליו רוצים, ואז הוא מגיע עד אליי לרדיו וללב, אז כנראה שזה הדבר האמיתי, ואיזה כיף שיש את הפיצ'ר הזה לחיים".

קוסטה קפלן: "ענבל פרלמוטר והמכשפות היו, ועדיין, משהו משמעותי מאוד בשבילי מהרגע שהכרתי והתאהבתי במוזיקה ישראלית. המילים והקול המסוים מאוד ששר אותן היו הדבר הכי הגיוני ששמעתי אז כטינאייג'ר שמחפש מי להיות, וגם היום זה מרגיש די אותו הדבר. מבין כל אלבומי ההרכב, הדבר הפרום שהוא 'הקלטות אחרונות' דיבר אליי – משהו במיקסטייפיות שלו והעובדה שזה זרם תודעה לא מעובד עד הסוף, אבל עדיין עם מלא שירים ושורות שאפשר לכתוב על שולחן, פשוט משך אותי אליו".

מהערב באצירת גל דה פז – מחווה לענקיות הזמר הישראלי

ג'ני פנקין – "טיפת מזל": "בחרתי בשיר הזה כי יש בי משהו שנמשך לפאתוס. יש בשיר הזה כאב, ואני מאמינה לזהבה בן כשהיא שרה אותו, אני מרגישה שגם אני בן האדם הזה שמבקש מזל, אפילו מתחנן. מתחנן ליקום שיזרוק איזה סימן שאני בכיוון הנכון, שאנחנו כולנו בכיוון הנכון. כי האמת שגם כקולקטיב ובתקופה הזו, אנחנו רוצים וצריכים טיפת מזל. זהבה הייתה (ועדיין) החלוצה של המוזיקה הים תיכונית, ואני מעריצה של האמת שלה ושל הקול המדהים שלה, והתרגשתי לגלות שהיא משיאה השנה משואה. היא עברה לא מעט דברים ונשארה האור שהיא, זה נותן המון השראה. אמנם גדלתי על מוזיקת נשמה תוצרת אמריקה, אבל במקביל גדלתי גם על זהבה ועל מוזיקת נשמה מהים התיכון. אני מרגישה שיש לי חיבור מיוחד לסלסולים מכל מיני סוגים, וזה כיף לקחת שיר כזה עוצמתי ולתת אותו עם כל הלב, ובערבוב עם ההשפעות האפרו-אמריקאיות שיש בי".

ג'יי למוטה – "בחום של תל אביב", "אז מה" ו"שיר הפרחה": בחרתי בשירים האלו כי כל אחת מהזמרות האלו ליוותה אותי בדרך. שרית חדד היא ההשראה הנצחית שלי – הדרך שעשתה תמיד ריגשה אותי, כשגם באלבומי האחרון, 'אסולין', לא הפסקתי לרפרר אליה. הגרוב של מרגול זה הסול של ישראל, ועפרה חזה האייקונית? 'פרחה' עדיין מגניב אותי ונשמע רלוונטי עד היום. מחכה לזה".