"בפופ, מוזיקאים בני 50 נמצאים רגל וחצי בקבר - אבל אני לא שם"
את עמיר רוסיאנו, הלוא הוא ג'נגו, הייתם יכולים למצוא בכל פינה בסצנת הרוק של שנות ה-90, מתערובת אסקוט לירמי קפלן והפרחים ועד להרכב שנושא את שם הכינוי שלו, ג'נגו. בריאיון לרשת 13 לרגל איחוד עם חבריו לאותו הרכב, נושי פז ורן שמעוני, במופע חגיגי בפסטיבל המגבר המתקרב, ג'נגו מספר על עצמאות בשוק תחרותי, גילנות בעולם הרוק ואיך המוזיקה השפיעה על גישתו לחיים: "אני ממליץ לכולם לנסות לחיות אפילו לרגע בצורה התמימה הזאת"
"אני מנסה למצוא בכל דבר שאני שותף בו משהו שמעניין אותי, ולרוב אני מוצא, מה שהופך את רוב הפרויקטים שהשתתפתי לאהובים עליי", אומר המוזיקאי עמיר רוסיאנו, הלא הוא ג'נגו, כשהוא נשאל על הפרויקט הקרוב לליבו מתוך שלל הלהקות, ההרכבים והאלבומים שהיה חלק בהם במוזיקה הישראלית ב-35 השנים האחרונות. "כמובן שהתקליטים שלי וההרכבים שמנגנים איתי הם הריגוש הכי גדול שלי, אבל גם 'תערובת אסקוט' זו להקה שמרגשת אותי - אבל אולי זה בגלל שהיא קשה להשגה", הוא מוסיף.
'אסקוט' - רק כדי לסבר את האוזן - היא 'תערובת אסקוט', הלהקה שממנה צמח בראשית שנות ה-90 ג'נגו ואיתו שני מוזיקאים אנונימיים באותה העת - אסף אמדורסקי על גיטרה חשמלית וירמי קפלן על תופים. השלישייה נתנה לנו להיטים כמו "החדר האינטימי שלי" וביצוע בלתי נשכח ל"מי מפחד מגברת לוין?" (במקור של השלושרים), אך גם עם פירוקה - ג'נגו לא חדל מלפעול. ההפך - מכאן המשיך המוזיקאי להרכבים כדוגמת Vegan Friendly (עם גבע אלון ואסף רייז), האחים פורטיס, ירמי קפלן והפרחים, וכמובן ג'נגו - אותה הקים עם הגיטריסט נושי פז והמתופף רן שמעוני.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
כעת, כחלק מפסטיבל המגבר החמישי במספר - שיתקיים במרכז ענב לתרבות בתל אביב ב-14-10 בפברואר - שבים ג'נגו, פז ושמעוני אל שלושת האלבומים הראשונים של ההרכב, במלאות 30 שנה לצאת אלבום הבכורה שלו, "קשורים". לרגל האיחוד המרגש, שיתקיים ב-11 בפברואר, ישבנו עם ג'נגו לשיחה על כיצד מצא את עצמו במקצוע התובעני, גילנות בעולם המוזיקה והאנשים אליהם הוא עדיין נושא עיניים בהערצה.
ספר לי קצת על איך התגלגלת לעולם המוזיקה.
"בגיל 17 הלכתי ללמוד בבית הספר למוזיקה רימון - רציתי לנגן ג'אז, אבל גם אהבתי מטאל, מה שלא השתנה עד היום. בזמן הלימודים קיבלתי הצעה לנגן בלהקת חתונות גרוזינית, קפצתי על המציאה - אבל עשיתי הופעה אחת וזה נגמר. אחר כך הייתי מחליף בלהקת 'חלב ודבש', ואז הייתי בסיסט מחליף של אבי טולדנו. את (אסף) אמדורסקי פגשתי בגיל 15. הפכנו לחברים, ובגיל 18 הקמנו את 'אסקוט'. צירפנו את ירמי בתופים, הוצאנו תקליט, התפרקנו, הפכתי להיות הבסיסט של (רמי) פורטיס ועוד מיליון דברים קרו מאז, אבל אני לא יודע אם יש זמן לזה".
אם כבר בגלגוליך המוזיקליים עסקינן, בוא נדבר רגע על פסטיבל המגבר. האם ההכנות להופעה הזו גרמו לך להסתכל אחרת על היצירה של ההרכב?
"אני, נושי ורן חברים מושלמים מאז ועד עכשיו - אני מעריץ את שניהם. לא ניגנו ביחד את השירים האלה שנים, ותמיד כשפותחים את הקופסה אחרי כל כך הרבה זמן יש ריגוש, כי היום אנחנו כבר אנשים אחרים, שרוצים לחזור להרגשה של גילי ה-20 שלנו. אנחנו אוהבים את מה שעשינו, וכל מה שנשאר לנו זה להיות יותר אנרגטיים ומהירים מפעם, וזאת המסקנה והמטרה".
נישאר במה שבדיוק אמרת - זה לא סוד שרוק היא מוזיקה שמקדשת את הצעירות. אתה חש שיש גילנות מסוימת כלפי רוקרים שחצו את גיל 50?
"כנראה שאם מדברים על מוזיקת פופ, מוזיקאים בני 50 הם רגל וחצי בקבר - אבל אני לא שם. אני חושב שאני נמצא בכושר מטורף יחסית למצבי לפני 30 שנה, ואישית - הרדיו שרוף עליי, אז אני לא מרגיש שלא מתייחסים אליי בגלל הגיל. אבל כן, אני חושב שאין על צעירים - זה החיים, הם מלאי סקרנות, הם רוצים לכבוש את העולם. אני אוהב את זה ואני חושב שכל הזקנים צריכים ללמוד מהם".
בנוסף לפועלו המוזיקלי המתמשך, עבר ג'נגו בשלהי שנות ה-90 גם למאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה, כשהקים עם אמיר שור את חברת התקליטים "פאסט מיוזיק". אופייה הייחודי של החברה (שלפני מספר שנים הייתה גם נושא הדוקומנטרי "עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון"), שחרטה על דגלה הפצת מוזיקה ללא שיקולים מסחריים, הפכו אותה לחריגה בנוף המקומי המתועש, עד שזו התפרקה בשנת 2007. ועדיין, ג'נגו רחוק מלהיות ממורמר לגבי כל הסיפור.
"הרעיון היה תמים וכיפי, עם מלא אהבה ואמונה בדרך חסרת סיכוי - הדרך הטובה של האנשים המאושרים", משתף ג'נגו בדעותיו על החברה במרוצת השנים. "אני ממליץ לכולם לנסות לחיות אפילו לרגע בצורה התמימה הזאת, לעשות דברים בשביל עצמך מתוך אהבה טהורה לדבר, לא רק במוזיקה".
בשלהי שנות ה-2000 לקחת הפסקה מסוימת, לפחות בתחום אלבומי הסולו שלך. בראייה לאחור, אתה מרוצה מפסק הזמן הזה?
"ההפסקה הזאת בתקליטי הסולו הייתה מוזרה; פתאום עברו 10 שנים בלי ששמתי לב, אבל אני חושב שמאז הפסקתי להלקות את עצמי, ונכנסתי להתקף יצירתי שנמשך עד היום. עדיין לוקח לי כמה שנים ליצור תקליט, אבל עכשיו לפחות אני בעשייה כמעט יומיומית, אז זה מחפה על ההפסקות הארוכות".
האם יש לך עדיין מוזיקאי - מקומי או בינלאומי - שאתה נושא את עיניך אליו?
"אני שרוף על שלום חנוך - אני חושב שהוא אחד מכותבי השירים הטובים לא רק בארץ, אלא בכל העולם. בעיניי, שלום חנוך שווה לג'ון לנון, וברי סחרוף לאלביס פרסלי, שלא לדבר שאני חולם כבר שנים על איגי פופ".
