"כשהרגשות יוצאים בשירים שלי, אני נבהלת שאולי זה חשוף מדי"
עדי בוטביקה פותחת את הלב באלבומה החדש "ידיים על הראש", ומודעת לכך שהחשיפה בשיריה מגיעה מכך שהיא טיפוס חשוף: "אני לא יודעת לשמור סודות, אין פינת רחוב או ספסל בתל אביב שלא בכיתי בהם". בריאיון לרשת 13 לרגל צאת האלבום, שמלווה בסינגל החדש "ראש לשועלים", היא מספרת איך הטלטלות הרגשיות שהיא עוברת משפיעות עליה, על החיבור שלה עם המפיקה המוזיקלית ניצן אלון ("היא מוזיקאית מוכשרת בטירוף") וגם מגלה כיצד המלחמה מול איראן השפיעה עליה: "המילים מסתדרות יותר כשאני יודעת שכולם בטוחים"
כששומעים את השירים ב"ידיים על הראש", אלבומה החדש של הזמרת-יוצרת עדי בוטביקה, קשה לפספס את מידת החשיפה שבו. עבורה, הכנות הזו היא כמעט אינסטינקט: "אני טיפוס חשוף כברירת מחדל", היא מספרת. "אין פינת רחוב או ספסל בתל אביב שלא בכיתי בהם. אני משלבת מוחצנות עם רגישות יתר, וצוחקת בקול רם עד שאנשים מסתובבים לבדוק מה קרה. רק אחרי שהרגשות יוצאים ממני, אני נבהלת שאולי זה חשוף מדי".
לדבריה, תהליך כתיבת השירים מקדים את תחושת השיפוטיות שלה כלפי עצמה. "מגיעה השראה, נכתבים מילים ולחן שמסבירים לי מה עומד מאחורי הטלטלה הרגשית, ורק אחר כך אני משמיעה לאנשים ושמה לב עד כמה האינטימיות גבוהה. אם שיר לא מחדש לי משהו או לא מגלה סודות – הוא לא שלי", היא אומרת לרשת 13 בריאיון מיוחד לרגל צאת האלבום, שכולל את הסינגל החדש "ראש לשועלים" ושב-23 במאי בוטביקה תקיים מופע הצצה לשירים ממנו במועדון "אמאמה" שבתל אביב, שהופק על ידי המוזיקאית והמפיקה ניצן אלון, שעבדה בעבר עם שמות כמו משה פרץ ואליאב זוהר, ושלבוטביקה יש רק מילים חמות לומר עליה: "ניצן היא מוזיקאית מוכשרת בטירוף ונפש מופלאה עם מוזיקה מקורית מדהימה משלה. היא מקצוענית, מנגנת על הכול, מתכנתת הכול ומבינה לעומק את המוזיקה שלי".
לצד החיבור המקצועי, היא מציינת שהעבודה בין שתי נשים הביאה איתה יתרונות: "מצאתי הרבה יתרונות בשפה המשותפת וביכולת שלה להכיל גם את המורכבות הרגשית שאני מביאה לסשן, אבל זאת לא הסיבה שבחרתי בה – פשוט הרגשתי שהיא האדם הכי מתאים לעבודה המשותפת הזו".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
"הבנתי שזה אולי שיר לאמא שלי"
"ידיים על הראש" אמנם נשמע עדכני מאוד, אך ההשפעות המוזיקליות של בוטביקה מגיעות לא רק מהמוזיקה הבולטת של השנים האחרונות – אלא גם מהעבר. "בעיניי, אין באמת דבר כזה מוזיקה ישנה. הביטלס תמיד נשמעים כמו חידוש", היא אומרת. "גדלתי על מתי כספי עד רמה שאני מכירה כל שיר ברפרטואר שלו. ניצן ואני גם מאוהבות במלוטרון, הכלי ששומעים בפתיחה של 'Strawberry Fields Forever', ואפילו שילבנו אותו בהפקה של השיר 'ראש למעלה'".
ובכל זאת, אם בוטביקה צריכה לבחור רגע אחד אישי במיוחד מתוך האלבום, היא מצביעה על השיר "ראש לשועלים", אותו היא כתבה יום לפני מופע ההשקה של אלבומה הראשון, כשאורח מיוחד שהיה אמור להשתתף במופע הבריז ברגע האחרון "באותו זמן, חברה קרובה איבדה את אמא שלה לסרטן וחברה אחרת אובחנה גם היא במחלה", היא משתפת בגילוי לב עמוק. "פתאום האכזבות הקטנות, כמו עניינים מקצועיים או אהבה לא ממומשת, התערבבו עם פחדים הרבה יותר גדולים – החיים, אובדן והקלות שבה משהו אהוב פשוט נעלם. הבנתי שזה אולי שיר לאמא שלי, על הפחד לאבד ועל הרצון להתבונן בפחד הזה כדי לדעת להתמודד איתו".
בעידן שבו נדמה שבכל שבוע צצים עוד ועוד אמנים צעירים, בוטביקה מתקשה להגדיר מה בדיוק מייחד אותה, אבל כן יודעת מאיפה זה מגיע. "אצלי הכול בחוץ", היא מסבירה. "אני לא יודעת לשמור סודות, והרצון שיאהבו אותי דווקא מהמקום החשוף מנחה אותי". היא אומרת כי הדבר הזה גם מחבר בין יוצרים שהיא מעריכה: "אמנים שכותבים לעצמם ומצליחים לגעת בהרבה אנשים עושים את זה כי החשיפה שלהם מעוררת הזדהות, למשל עלמה גוב, אביתר בנאי ובילי אייליש. זה לא ניסיון לבלוט, אלא אהבה אמיתית למוזיקה ולקהל".
גם המציאות שמסביב ממשיכה לחלחל ליצירה שלה, ואם לדייק – לזו שהייתה ממש בתחילת ההיווצרות שלה. לפני כשבועיים, הגיעה בוטביקה לטוסקנה שבאיטליה כדי לעבוד על חומרים חדשים בריטריט יצירתי שתכננה עם ניצן. יום אחר כך החל מבצע "שאגת הארי", כשישראל תקפה לצד ארה"ב באיראן – והמציאות שיבשה את התוכניות שלה.
"כבר בשבת התחיל הכאוס בארץ והשמיים נסגרו", מספרת המוזיקאית. "אני מסתובבת באיטליה ומספרת לאנשים שאני מתל אביב בהיסוס. מנסה לספוג השראה וליצור, אבל המחשבות על הבית והמשפחה ממסכות את הראש. אני כותבת כל מחשבה שעולה, אבל המילים מסתדרות יותר כשאני יודעת שכולם בטוחים".
עדי בוטביקה תקיים ב-23 במאי מופע הצצה לשירים החדשים במועדון "אמאמה" בתל אביב.