גם אחרי שהופיעה בכל רחבי העולם, נגה ארז עדיין נשמעת רעננה וחדה מתמיד

על פני שני ערבים רצופים,  כשהבארבי מלא עד אפס מקום, נגה ארז הוכיחה שוב למה היא אחת הפרפורמריות החזקות, המדויקות והמרתקות שיצאו מישראל בעשור האחרון. הופעתה במועדון אמש (ראשון) לא הייתה רק עוד תחנה בלוח הופעות צפוף, אלא הצהרה של ממש: יצירה חיה, נושמת ובועטת שלא מתנצלת ולא מתעייפת, גם כשמאחורי הקלעים כבר מצטברים 73 מופעים (לא מעט מהם מעבר לים) בתוך 90 יום, כפי שהיא הצהירה במהלך ההופעה.

הקהל בבארבי היה מגוון וחוצה גילים, תמהיל כמעט נדיר בנוף המקומי. צעירים שגדלו על הסאונד האלקטרו-פופי הבינלאומי של ארז עמדו לצד קהל בוגר יותר, שבא לראות מקרוב, במו עיניו, תופעה תרבותית. כבר מהצליל הראשון היה ברור שזה ערב שמגיע עם וייב נכון, בלוק מדויק ועם נוכחות בימתית שקשה להתעלם ממנה. נגה עלתה לבמה חדה, ממוקדת, אולי עם רמז קל לעייפות שהוזכרה בכנות כבר בתחילת המופע, אבל אם העייפות הייתה שם – היא התפיידה במהירות. כשהיא החלה להופיע, נגה התחדדה וסחפה איתה את כל המועדון.

כתבים נוספים במדור תרבות ובידור:

• יותר משהוא עוסק בהתבגרות, הסרט הזה מתמקד בהפקרות הורית ובהישרדות

• יובל המבולבל ורינת גבאי מגיבים לסערת ההדתה: "התנ"ך הביא את המדע"

• הקשר המפתיע של בילי אייליש לשיר החדש של אניה בוקשטיין

הנגנים שסביבה מושלמים. הכול יושב בדיוק במקום, אבל דווקא כלי הנשיפה הם אלה שגנבו לא פעם את הפוקוס והקפיצו את הגרוב לרמות הגבוהות ביותר. זו לא רק הופעה של שירים, אלא של סאונד שלם, מהודק, שמרגיש בינלאומי אבל נטוע עמוק כאן.

הבחירה לבצע להיטים רבים היה כמעט מתבקש, אבל הביצוע שלהם גרם להם להישמע רעננים. "Vandalist" היא נפלא, ואחריו הגיעו גם "End of the Road" ו-"You So Done", מה שיצר רצף חזק שמבהיר עד כמה הקטלוג של המוזיקאית המוכשרת הזו כבר עשיר, מגוון ובעיקר מזוהה איתה. אי אפשר היה להוריד ממנה את העיניים: תנועה, מבט, קול, הכול עובד יחד. ב-"A+", נגה מצאה בקהל פרטנרית שמילאה את התפקיד שבמקור מבצע רביד פלוטניק, וזה היה מדויק ומרשים. כמה מזל שיש אנשים שמסוגלים לא רק לשיר במהירויות האלה, אלא גם להבין על מה הם שרים ולהעביר את זה הלאה.

ב-"Penny Lame", ארז שרה על ההבנה שהיא לא יכולה לשנות את העולם, אז היא עוברת לדבר על יחסים. אותו קו ממשיך גם ב-"Not My Problem" החד והציני. אבל יש בשירים שלה גם הרבה מעבר לכך. הם אנושיים ובעלי ביט אלקטרו-פופ ייחודי ולעיתים גם מקפיץ במיוחד, מה שמעניק לקהל כמה וכמה רגעים של שחרור מוחלט.

לקראת סיום המופע, הגיע אחד הרגעים היפים ביותר של הערב, כשנגה שרה את "Mind Show". זהו שיר שקט ורגוע יותר ביחס אליה, עם סאונד שמעלה זיכרונות רחוקים. ממש נשימה עמוקה לפני הסיום.

ההופעה נחתמה עם "No News on TV", שבו היא מציגה ביקורת שחוזרת בשיריה: צאו מהמסכים, מהרעשים, מה"דור מזוין" של התקופה הזו, ותתחילו להתעסק במה שחשוב באמת. זה היה סיום חד וחכם, כזה שאפילו לא מנסה להתייפייף.

ההופעה של נגה ארז בבארבי הייתה בדיוק האנרגיה שצריך כדי לסגור את חג החנוכה: טעונה, משחררת ובעיקר כזו שמחזירה אותך קצת לעצמך, שמח ושלם יותר. הקהל שתה בצימאון את הווייב שלה, והחזיר לה הרבה אהבה וריספקט. איך אפשר שלא?