גם בגיל 80, דולי פרטון היא נכס צאן ברזל באמריקה השסועה מתמיד
אמריקה לא ידעה שנים רבות תקופה כה מפולגת כמו זו שהיא חווה כעת, מה שהופך את מעמדה של דולי פרטון - מוזיקאית, שחקנית, פילנתרופית ואייקון תרבות - כחביבת אמריקה כולה לנדיר עוד יותר. בעודה מגיעה לגבורות, ניסינו להבין מהו סוד כוחה
בואו נודה באמת: ארצות הברית מגיעה לשנתה ה-250 כשהיא שסועה ומפולגת מתמיד. מדיניות ההגירה האגרסיבית של משטר טראמפ קורעת את המדינה לגזרים וגובה חיי אדם; יחסיה עם שכנותיה וידידותיה בעולם לא היו כל כך עכורים מזה זמן רב; כלכלתה בירידה, ושבירת מדיניות החיסונים הקלאסית מאיימת בשובן של מחלות שכבר נשכחו מהעולם.
במילים אחרות, כמעט וכבר לא קיים באמריקה של 2026 משהו שנותר בקונצנזוס, דבר שאותו יכולים לאהוב אנשים מימין ומשמאל, ממעמד הפועלים והמעמד הבורגני, מניו יורק ועד לוס אנג'לס. זאת מלבד מוזיקאית אחת, שחוגגת בדיוק היום (שני) את יום הולדתה ה-80 - דולי פרטון. מדוע?
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
בשביל להבין את סוד כוחה של המוזיקאית האגדית, שלפי דיווחים מהחודשים האחרונים חלה ירידה במצבה הרפואי, ראוי לחזור להתחלה. הרביעית מבין 12 ילדים שנולדו למשפחת איכרים פשוטה וענייה מטנסי (אבי המשפחה היה אנאלפבית, בין היתר), פרטון פיתחה כישרון מוזיקלי מיוחד כבר מילדות. עוברת מאולפן לאולפן וכותבת שירים למחייתה, פרטון נחשבה למי שקולה הגבוה והעדין לא היה מתאים למוזיקת הקאנטרי הדרומית - אך זו הייתה רחוקה מלוותר.
פגישה מקרית עם המוזיקאי פורטר וואגונר, שגייס אותה לעבוד לצידו כצמד בשלהי שנות ה-60, העניק לה לראשונה בחייה פלטפורמה לבצע את שיריה שלה. במהרה הבינה סצנת הקאנטרי הנוקשה והמיזוגנית שיש לה כאן עסק עם מוזיקאית אחרת, דבר אחר שיש להתמודד איתו. לא לקח זמן רב עד שאמריקה כולה - וגם העולם - הבינה זאת גם.
עם שירים שרחוקים מאותה גישה של "עקרת בית כנועה וטובה" שהייתה נפוצה באותו הז'אנר עד אותה העת (כדוגמת "Stand by Your Man", שיר הדגל של זמרת הקאנטרי הגדולה תמי וויינט), כדוגמת "Jolene" (דיאלוג מדומיין בין המוזיקאית לאישה יפהפייה ומסתורית שמאיימת על נישואיה) ו"I Will Always Love You" - שיהפוך כ-20 שנה מאוחר יותר ללהיט עצום בביצועה של וויטני יוסטון, עליו פרטון אמרה שהיא מעדיפה אותו מאשר את הביצוע המקורי שלה - הזמרת הציגה לאמריקה דימוי חדש, לא מוכר מדי, של אישה לבנה דרומית, עצמאית ומשוחררת, שאוחזת בדעות פרוגרסיביות, וששומרת על המסורת המוזיקלית שממנה צמחה. כך, הייתה לבין היחידות (או היחידים כלל) שחצו את הקווים מהמוזיקה של אמריקה אחת (הדרומית והשמרנית) למוזיקה הפופולרית של אמריקה כולה.
גישה זו בהחלט השתלמה לה - במרוצת השנים, הפכה פרטון למעצמה של אישה אחת: 49 אלבומי אולפן (מהם מכרה יותר מ-100 מיליון ברחבי העולם, שהפכו אותה לאחת המוזיקאיות המצליחות ביותר אי פעם); 25 סינגלים שהגיעו לצמרת מצעד הבילבורד; 11 פרסי גראמי (אחד מהם פרס למפעל חיים); 3 פרסי אמי; פרס מרכז קנדי היוקרתי; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; פארק שעשועים בהנהלתה בשם "דוליווד"; שתי מועמדויות לפרסי האוסקר (נגיע גם להישגיה הקולנועיים) ופרס לשם כבוד מטעם האקדמיה לקולנוע שהוענק לה בנובמבר האחרון.
אך פרטון לא הסתפקה בלהיות רק מוזיקאית מצליחה או דמות חביבה ומשעשעת בציבוריות האמריקאית, אלא פעלה אקטיבית (והיא ממשיכה לעשות זאת) בכדי לקדם אג'נדות חברתיות שיקרות לליבה. בעודה שגרירה של הדרום האמריקאי השמרן, הפכה לידידה ותיקה של הקהילה הגאה ונאבקה במשך שנים עבור מודעות למגפת האיידס ומיסוד נישואים חד-מיניים בחוק. במקביל להיותה אישה אמידה מאוד (הונה מוערך בסכומים שנעים בין 450 ל-650 מיליון דולרים), היא גם הפכה לאחת מהתורמות הגדולות ביותר לספריות ושיעורי השערה לילדים מעוטי יכולת ברחבי המדינה.
"הוותיקים" שבינינו בוודאי יזכרו את חלקה של פרטון בתרומה לפיתוח החיסון לקורונה של חברת התרופות "מודרנה", שסייע להציל מיליונים ברחבי העולם. דווקא פעילות קריטית זו הקימה למוזיקאית אויבים מימין, שזיהו בצעד קרבה ל"שמאלניות".
אך כל אלו היו אין ואפס ללא הדימוי הפמיניסטי הבועט שדבק בה, לא מעט בזכות סרט הקומדיה האייקוני מ-1980, "9 עד 5". כשכוכבת והמנוע מאחורי הסרט, זוכת האוסקר ג'יין פונדה, חיפשה מישהי שתככב בסרט לצידה ולצד הקומיקאית לילי טומלין, שמה של פרטון - דאז עדיין חביבת המיינסטרים האמריקאי, ולא בהכרח מי שסימנה חתרנות פוליטית - עלה בראשה.
ההחלטה הייתה מבריקה: מגובה בשיר נושא נצחי מצד פרטון באותו השם (שנולד מתוך תיפוף על השולחן עם ציפורניה הארוכות של המוזיקאית), "9 עד 5" - שהעלה את סוגיית המיזוגניה המובנית בשוק העבודה האמריקאי דרך סיפור על שלוש עובדות שמתנקמות בבוס הפרימיטיבי שלהן (דבני קולמן) - היה להצלחה ביקורתית ומסחרית עצומה. פרטון נולדה מחדש ככוכבת רב-תחומית, והמשיכה לקריירה מגוונת בקולנוע ובטלוויזיה, שנעה בין דרמות כמו "מגנוליות מפלדה" ועד סדרות נוער כמו "האנה מונטנה".
כל אלו ועוד הפכו את פרטון לדמות חריגה מאוד בנוף האמריקאי, כזו שמתחמקת מהגדרה בכל פעם מחדש ושעדיין זוכה לאהבה חוצת מגזרים: נוצרית "מסורתית" אך פרוגרסיבית; "בלונדינית טיפוסית" אך אשת עסקים עצמאית ודעתנית, הרבה לפני שזה הפך לקלישאה; מוזיקאית פורצת דרך וגם אייקון קולנועי. בעולם שדורש התיישרות אל מול הנורמה ואמריקה שרואה דברים באופן דיכוטומי, דולי פרטון היא נכס צאן ברזל של ממש, כזה שצריך להוקיר ולהעריך כל עוד היא חיה ובועטת. נאחל לה מכאן עוד שנים רבות של גאונות.
