כבר עשור שריהאנה לא מוציאה שירים - ובכל זאת היא עוקפת את ביונסה בסיבוב
בעוד שהפופ הפך למהיר, רועש וצפוי - ריהאנה נעלמה מערוצי המוזיקה, ובנתה אימפריה תרבותית שלמה. כעת, לפי שמועות ודיווחים לא רשמיים, נדמה שהיא מתקרבת לחזרה שמזכירה לכולם שהסיפור שלה רחוק מלהסתיים
28 בינואר 2026, שחל ממש היום (רביעי) הוא התאריך שבו חלפו 10 שנים בדיוק מאז שריהאנה שחררה את אלבומה האחרון עד כה, "Anti". במבט לאחור, ברור שזה לא היה עוד אלבום בקריירה המצליחה של הזמרת, אלא רגע של שבירת הגה מפתיעה מאוד. למרות שבתעשיית הפופ התרגלו לקבל ממנה להיטים בקצב מסחרר, ריהאנה ביקשה לעצור. "אנטי" היה אלבום מבולבל, חשוך, לא אחיד, כזה שלא מנסה להיות נעים לעיכול ובעיקר כזה שלא ביקש את אהבת הקהל. הוא לא נשמע כמו הרדיו של 2016, לא חיפש להוביל מצעדים, ובוודאי לא ניסה לרצות את מי שציפה ל"We Found Love 2".
התגובה הראשונית הייתה בהתאם: חלק מהקהל לא הבין, חלק התאכזב, ורבים אמרו שזה אלבום שצריך זמן. והזמן הזה אכן הגיע. עשור אחרי, "אנטי" נחשב לאלבום הטוב, הבשל והמשפיע ביותר של ריהאנה - כזה שהקדים את הרגע שבו שירי פופ הפסיקו להיות כל כך דומים ומרצים, והפכו להיות פיסים ייחודיים. במובן הזה, "אנטי" לא רק סיכם תקופה, אלא סגר דלת וגם נעל אותה אחריו.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מה שקרה מאז הוא החריג האמיתי - במשך 10 שנים, ריהאנה כמעט ולא הוציאה מוזיקה חדשה. בעולם שבו אמנים נמדדים לפי נוכחות תמידית, סינגלים, טיקטוק ואלגוריתמים - היא בחרה בשתיקה. חשוב לומר שבעיניה לא מדובר בהיעלמות - להפך. ריהאנה הפכה לדמות תרבותית גדולה יותר מאי פעם, עם אימפריה עסקית וכלכלית, נוכחות אופנתית, אמהות משגשגת והשפעה שחורגת בהרבה מהמוזיקה שלה עצמה.
ההשוואה לביונסה כמעט מתבקשת (אל תהרגו אותי), אז יאללה, בואו נשווה: ביונסה הוציאה בעשור האחרון אלבומים, פרויקטים, סרטים וסיבובי הופעות בקצב מרשים, והוכיחה שליטה מוחלטת במכונת הפופ שהיא יצרה. אבל דווקא מול השפע הזה, הבחירה של ריהאנה נראית קיצונית יותר: פחות יצירה, והרבה יותר מיתוס. בעוד שביונסה מגדירה מחדש מהי עבודה מתמדת, ריהאנה מגדירה מחדש מהי נוכחות. היא לא צריכה למלא את החלל, כי עצם ההיעדר יוצר אותו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בשנה האחרונה החלו להצטבר שוב רמזים על שובה. לא מדובר בהכרזות רשמיות, אלא בשמועות זהירות ודיווחים לא מאומתים על חזרות לאולפן, על חומרים חדשים ועל רצון לחזור למוזיקה ממקום אחר. גם ריהאנה עצמה, בראיונות נדירים, דיברה על כך שאם תחזור זה לא יהיה כדי לעמוד בציפיות, אלא כדי להגיד משהו. חשוב להדגיש: כל אזכור של חזרה כרגע נמצא בגדר שמועה בלבד. אבל עצם זה שהשמועות חוזרות, בעקביות, מעיד על תזוזה.
העניין הוא שהציפייה לא נבנית סביב השאלה מתי ריהאנה תחזור, אלא איך. "אנטי" לימד אותנו שהמוזיקה שלה לא בהכרח נועדה להישמע טוב בפעם הראשונה, אלא להישאר. כמו ש"אנטי" לא היה אלבום רגעי , אלא אלבום של תהליך - אם החזרה אכן תגיע, סביר להניח שגם הפעם היא לא תנסה להשתלב בנוף הפופ הנוכחי, אלא להפריע לו. דרך אגב - אתם זוכרים שאת עטיפת האלבום יצר רועי נחום, מעצב ישראלי, ובהזדמנות זו גם יצר את העטיפה הראשונה שמכילה אך ורק כתב ברייל?
עשור ל"אנטי" הוא לא רק ציון דרך בזמן, אלא תזכורת לאומץ מהו: לעצור בשיא, לשתוק כשכולם מדברים, ולתת לקהל לרדוף אחריך. ואם ריהאנה תחזור עכשיו, זה לא יהיה קאמבק נוסטלגי ולא ניסיון לשחזר הצלחה. זה יהיה המשך ישיר לאותו רגע ב-2016, שבו היא הוכיחה שלפעמים המהלך הכי חזק בפופ הוא לא להוציא שיר – אלא לחכות עד שיש סיבה אמיתית.