ריקוד המסיכה: הלילה שבו בוריס ברצ'ה הרעיד את תל אביב | ביקורת הופעה

ביום חמישי בלילה (22.6) באקספו גני התערוכה בתל אביב, היו המון אנשים חמודים ומאושרים. אחרי חודש של דחייה בתקופת הטילים וטונות ציפייה אחרי הביקור הקודם, אתמול זה סוף סוף קרה, ואמן המינימל טכנו בוריס ברצ'ה, המוכר גם כ"דיג'יי עם המסיכה", גרם לאלפי אנשים לרקוד מולו ולשכוח לכמה שעות את כל מה שמעייף במדינה ובחיים האישיים, ולשמוח - ככה פשוט, נקי וטוב.

לפני שהוא עלה לסט של כמעט 3 שעות, חיממו את הקהל DENIZ BUL, MORITZ HOFBAUER ו-CONCIOUS - חברי הלייבל "פאקינג סיריוס" שהקים ברצ'ה - ונתנו עבודה שהכינה לשיא. אחרי שבהופעה הקודמת בישראל עלה ברצ'ה לתת סט ב-03:00 לפנות בוקר וגרר הרבה ביקורות על האיחור והשעה הלא פשוטה לרוקד הדלוק יותר או פחות, הפעם הופקו לקחים ובליין אפ שובץ ברצ'ה לשעה 01:00.

בשעה 01:04 האיש והמסיכה כבר היו על הבמה, ועוד לפני הבס הראשון, הקהל היה בצרחות. הוא התחיל את הסט בבוריסיות האופיינות עם מינימל שקט ורגוע, כמו שהוא תמיד עושה, מעין משחק מקדים שמשמן את הקהל בעונג המלודיה ובונה את המתח לבאות. בשלב הזה עוד היו המוני טלפונים באוויר, מצלמים את האיש עטוי המסיכה, שגם בלי לראות את הפנים שלו - חשים שהוא נהנה. ואז הוא התחיל להרים, הטלפונים נעלמו לכיסים ואפשר היה להישבע שהרצפה רטטה.

מה שעובר בפנים

הסטים של ברצ'ה הם לא מהסוג שנותן בראש עם פטישים וטראנס חתונות. המוזיקה שלו ייחודית ומורכבת ממיקס של מינימל, טכנו, נגיעות עדינות של טראנס, ומלודיות נעימות שחוזרות, מחברות את הביטים ואז מתפתחות ולא משעממות לרגע. אף בס לא צורם לאוזן, אף הרמה לקראת השיא לא נמשכת יותר מדי, והכל מתחבר למוזיקה שפשוט כיף לזוז איתה.

ברחבה כולם רוקדים, מחייכים אחד לשני, מישהו מחלק צמידים זוהרים, אחד מציע סיגריה, אחר מעביר משקפיים צבעוניים לכל מי שלידו כדי שיראו את האפקט. סתם משום מקום מישהי מחמיאה למישהי על הריקוד שלה, וכולם מסתכלים על כולם ומרגישים שכל אחד פה מבין מה שעובר להם בפנים. הרבה זמן לא נצפו תחת קורת גג אחת כל כך הרבה חיוכים.

הסאונד מעולה. הוא מקיף מכל עבר, מרכך את הגוף כמו חמאה חומה, מקפיץ ומרטיט כשהבסים נכנסים. על המסכים הגדולים וויז'ואל של הלייבל: דמויות לייזר בתלת מימד, גלים, פיקסלים, וצורות הנדסיות שמשתנות ויוצרות מפלצות ענק שמרימות עוד יותר את הקהל שגם ככה מורם. אחרי הביקורות הלא פשוטות מהביקור הקודם של האמן הגרמני, הפעם האירוע עובד ממש טוב. Tel Aviv Calling המארגנים, הקשיבו כנראה להכל, הפנימו ושיפרו. החלל היה מאוורר ונעים, אנשי אבטחה פוזרו בכל מקום והיו אדיבים וחביבים. בכניסה וביציאה לא היו פקקים, וגם השירותים היו אחלה כמעט לכל אורך הערב.

פרפרים מכל מיני צבעים

מתחם ה-VIP שניצב על במה מוגבהת ממש מאחורי העמדה של ברצ'ה, היה מרווח עם בר משלו ונוף צבעוני שמח: הרבה אנשים בהרבה גילאים ותלבושות, ואקססוריז זוהרים, ורוקדים שחובשים את המסיכה הוונציאנית של בוריס עם או בלי חולצה, ואפילו מישהי שישבה על כתפיים של מישהו ורקדה עם דגל גדול של אוקראינה שעטף אותה.

ברחבה היו מספיק ברים כדי למנוע צפיפות ותורים, ובאזור החיצוני אפילו פיצה, נאצ'וס וכוסות עם פירות לממאנצ'זים. הדבר היחיד המבאס היה מחיר האלכוהול. כן, זה לא חדש, ועדיין, 78 שקלים לוודקה רדבול זה סכום די פסיכי במסיבה שמראש עולה כמה מאות שקלים. אחרי שלוש שעות של סט מתפתח שלא הפסיק להעיף, בוריס ירד, הבוקר התחיל לעלות ואיתו גם החיים עצמם. קשה היה להירדם אחרי זריקת האנרגיה המטורפת הזו שתחזיק לכמה ימים ותישאר בזיכרון כאחת ההופעות המרימות. יש דרך טובה יותר לפתוח סופ"ש?