הזמר הצעיר שכבש את "דה וויס": "אני לא רואה במראה ילד, אלא בחור שעושה את מה שהוא אוהב"
סער מיכאל רק בן 16, וכבר הספיק להדהים את כל ארבעת המנטורים של "דה וויס" עם ביצוע אחד קצר. אך כמי שגדל על במות, הוא מרגיש שכל חייו הובילו לרגע הזה: "מהרגע שנולדתי, ההורים שלי אמרו שיש משהו מיוחד בקול שלי". בריאיון לרשת 13, מספר מיכאל על תחושותיו עם קבלתו לתוכנית, האם הוא רואה לעצמו עתיד בתעשיית המוזיקה ומשתף באהבתו הגדולה ל"אולדיז": "זה גורם לי לפרוח" | "דה וויס", שבת ברשת 13
"נכון, לא פעם ולא פעמיים זו תווית שהודבקה לי", אומר מתמודד העונה הנוכחית של "דה וויס", סער מיכאל בן ה-16, על המינוח "ילד פלא", "זה התחיל עוד מתחילת הדרך שלי בתעשייה ובטלוויזיה לפני מספר שנים, ואני חושב שבאיזשהו מובן, התקשורת גם מעט התרגלה להדביק את התווית הזאת".
"אבל היום כשאני מסתכל במראה, אני בכלל לא רואה ילד", הוא מוסיף, "ואם נאמר לכם את האמת, גם כשהייתי ילד, אף פעם לא הרגשתי ילד. מאז שאני קטן אני מופיע עם אמנים שגדולים ממני בכמה וכמה עשורים. נכנסתי לעולם המבוגרים בזמן מאוד מוקדם, ואני חושב שמאז שאני קטן בעצם לא הסתכלתי על עצמי כילד - הסתכלתי על עצמי כאחד האדם, שעושה את מה שהוא אוהב. גם היום, כשאני מסתכל במראה, אני רואה בחור שעושה את מה שהוא אוהב, ואני שמח לגמרי שיש אנשים שקוראים לזה פלא. זה אומר שאני עושה עבודה טובה".
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
זו לא תשובה שגרתית מבן 16, ונדיר עוד יותר שבן 16 יזכה להופיע עד כה בחייו הקצרים בשתי תחרויות שירה טלוויזיוניות פופולריות, לקפץ מבמה לבמה מאז שהוא זוכר את עצמו, לזמר עם עם יהורם גאון והמלחין הוותיק אפי נצר, ולהדהים את עידן רייכל.
אך נדמה שמיכאל - כפי שהוא מעיד בעצמו - אינו נער שגרתי אבל גם לא "ילד פלא", אלא בחור שבאמת ותמים רואה בעשיית מוזיקה שליחות. אחרי שהרשים באודישן שלו את ארבעת המנטורים בריאליטי השירה האהוב (שהסתובבו כולם אליו) והצטרף לנבחרת של רייכל, שוחח הזמר הצעיר עם רשת 13 על תחושותיו עם קבלתו ל"דה וויס" (שהפרק הבא שלה ישודר במוצאי שבת), אם הוא רואה לעצמו עתיד בתעשיית המוזיקה ואהבתו הבלתי נדלית ל"אולדיז".
האודישן שלך ב"דה וויס" לא רק גרם לכל ארבעת המנטורים להסתובב, אלא ממש להילחם עליך. האם גם אתה, שכבר מורגל לבמה, הרגשת לחוץ באותו רגע?
"הרגשתי בעננים, או לפחות מאוד-מאוד מוחמא שארבעה מהאמנים המצליחים במדינה נלחמים עליי - אבל הגעתי מהבית עם בחירה שקולה. המון אנשים שאני מכיר ואוהב ותופס מדעתם אמרו לי - 'תלך לנועה (קירל), תלך לעדן (בן זקן), תלך לסטטיק', אבל ידעתי מראש שאבחר בעידן, מהסיבה הפשוטה שהוא אמן שאני מאוד אוהב ומתחבר למוזיקה שלו. המוזיקה שלו ליוותה אותי ברגעים מאוד קשים, וגם אני בעצמי יוצר, כותב ומלחין, אז אני שואב המון השראה מיוצרים וכותבים אחרים - והוא לחלוטין אחד מהם. בלי קשר, שנינו מכפר סבא, אז החיבור טבעי".
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהבנת שמוזיקה זו דרכך בחיים?
"אני לא צוחק ולא אומר את זה כקלישאה, אבל אני חושב שמהרגע שנולדתי, ההורים שלי אמרו שיש משהו מיוחד בקול שלי. הם סיפרו לי שאפילו כשנולדתי, אז בכיתי יותר חזק משאר התינוקות בחדר היולדות. בשבילם זה היה רגע מכונן, ההתחלה. לאורך כל השנים בהם גדלתי והתפתחתי ועד היום, אני כל הזמן לומד שירים חדשים, וכל שיר שאני אוהב - אני לומד את המילים שלו, את הלחן שלו ואת מה שעשו שם, מפרק את השיר לפרטי פרטים, כדי לתת את הביצוע הכי טוב שלי אליו".
כשפרק חדש בחייו נפתח עם ההשתתפות ב"דה וויס", האם מיכאל רואה את עצמו ממשיך בתחום הלאה? "אני חושב שאני פרפקציוניסט מגיל קטן, ותמיד ראיתי את עצמי בתור זמר וכאחד שאוהב לשיר, וזה מה שאני רוצה להמשיך ולעשות לאורך כל חיי", הוא אומר בביטחון. "אני אפילו לא חושב על לזלוג לתחומים אחרים", הוא מוסיף, "הדרך שלי היא דוך למוזיקה, ואני לא רואה את עצמי מתעסק בשום דבר אחר חוץ ממנה. אגב, בשנים האחרונות אני עוסק הרבה בכתיבה, בהלחנה, ביצירה. אני גם מעבד, מפיק, ואני עובד על המון חומרים מקוריים. אם מישהו קורא את הכתבה הזאת ורוצה לעזור לי להגשים את החלום ולעבוד איתי, אני לגמרי אשמח לכך".
ההופעה של מיכאל ב"דה וויס" לא הייתה יוצאת דופן רק מבחינת גילו הצעיר, אלא גם בבחירת השיר הלא שגרתית שלו - "Nothing's Gonna Change My Love for You", להיט אייטיז ענק וקיטשי למדי (שהתפרסם בגרסתו של הזמר גלן מדירוס), שירד מתהילתו עם השנים. "זה השיר הכי לא מגניב בעולם", אמר רייכל למתמודד הצעיר בסוף האודישן, "אמרתי לעצמי - איך אתה לוקח את השיר הזה ומביא לו כזו פרשנות אינטליגנטית ועמוקה? אני צריך להבין מה ההורים שלך נתנו לך לאכול". אז מה באמת "אכל" מיכאל בביתו, ואיך התגלגל לאהוב מוזיקה "ישנה"?
"נכון, האהבות המוזיקליות שלי הן בוודאי ותיקות למדי", הוא אומר, "עוד מאז שאני קטן אני מקשיב לאמנים קצת יותר ותיקים כמו בילי ג'ואל, מייקל ג'קסון, אלטון ג'ון, בוני אם, דויד ברוזה, Earth, Wind & Fire, אריק איינשטיין ורבים אחרים. זו אכן מוזיקה שונה יותר מזו שמאזינים לה בני גילי. אף לא פעם הרגשתי חוסר ביטחון לגבי העניין, אבל בהחלט הרגשתי קצת יותר יוצא דופן".
"רוב החברים שלי הם מוזיקאים כמוני, והטעם שלנו לא כזה שונה. כולנו מקשיבים למגוון רחב של שירים ואמנים, ואפילו שולחים אחד לשני שירים שאנחנו אוהבים. זה לא משהו שהיה לי במהלך היסודי ובחטיבה, כששאר הילדים היו שומעים מוזיקה יותר עדכנית. אני ילד של אייטיז, ורוב החברים שלי היום - וגם חברים מהעבר, אפילו כאלה שלא כל כך חיבבו אותי בהתחלה - הרעיפו עליי מטר של מחמאות ואיחולי הצלחה כשעליתי לשידור. זה באמת חימם לי את הלב".
הזמן, משוכנע מיכאל, עושה את שלו - פתאום, לדבריו, הוא כבר לא מרגיש כל כך שונה. "אני כן שם לב שיותר ויותר נערים בגילי מתחילים להקשיב למוזיקה קצת יותר ישנה - משנות ה-90-80-70. זה באמת מרגש אותי איך שירים שכאלו לא הופכים פשוט לנוסטלגיה שלאט-לאט מתרחקת מאיתנו, אלא נותרים עדכניים ופועמים בקרב האנשים שמאזינים למוזיקה בעולם. כשאני רואה יותר ויותר שירים משנות ה-80 מופיעים ב-'For You' שלי ברשתות החברתיות, זה גורם לי לפרוח. יש גם המון שירים שהוספתי לאחרונה לפלייליסט ושלא הכרתי לפני כן, שזה בהחלט נהדר".
האם יש לך עצה ל"ילדי פלא" כמוך, שגדלים מול אור הזרקורים?
"אני לא מאמין שהגעתי למעמד שבו אני נותן עצות לילדי פלא של ממש - ולא במרכאות - שגדלים מול אור הזרקורים בדיוק כמוני. אני רוצה לייחס את התשובה שלי לא רק לילדי הפלא שנמצאים בקדמת הבמה, אלא גם לאלו הביישנים, שמרגישים חסרי ביטחון לגבי מי שהם באמת, שלא מראים את האני האמיתי שלהם מול אנשים אחרים כי הם מפחדים ממה שאלו יגידו. אני יכול להגיד לכם שאני התמודדתי עם זה המון-המון זמן, ויש לי רק משפט אחד להגיד - 'להיות אתה זה המפתח לכל השפע שמחכה לך בחוץ'".
"גם לגלות את עצמנו - זה תהליך", מוסיף הזמר הצעיר, "כל יום אנחנו בוחרים לגלות את עצמנו מחדש, מה אנחנו יותר אוהבים בעצמנו, איפה אנחנו יכולים להשתפר, ואיך אנחנו יכולים להביא את עצמנו לידי ביטוי יותר טוב - במיוחד כשאנחנו מגיעים ומציגים את עצמנו מול אנשים אחרים, בלי להרגיש חסרי ביטחון לגבי מי שאנחנו. מהחוויה האישית שלי, אני באמת יכול להגיד שלהיות אתה עצמך זה הדבר הכי טוב והכי חשוב שקיבלנו לעצמנו כאנשים".
