הלהקה הישראלית שיוצאת נגד ה-BDS: "לא עמדנו נגד המדינה, אז מעריצים מחו"ל עזבו אותנו"

השם אורפנד לנד אינו חדש בנוף המוזיקה הישראלית, ועדיין, התקופה הכאוטית בה אנחנו נמצאים הותירה את קובי פרחי, סולן להקת המטאל הישראלית-בינלאומית, מעט חושש לגורלה. "זו תקופה שהעמידה אותי בפני המון סימני שאלה", הוא אומר לרשת 13 בריאיון מיוחד לרגל הופעתה של הלהקה ביום שלישי הקרוב (22 ביולי) בפסטיבל "מנופים", אז הוא גם ייפתח. נושא השיחה? 30 שנים ללהקה, החיבור המיוחד עם משפחות חטופים שנפלו, השבר מול הקהל הבינלאומי והפסטיבל הירושלמי הוותיק, שחוזר בשנתו ה-17.

אחרי כל התהפוכות שהמדינה ידעה במשך קרוב לשנתיים, אתה עדיין מאמין ביכולתה של המוזיקה לחבר? ליצור מציאות חדשה?
"למרות הכול, אני מאוד מאמין בבני אדם. אני מאמין באלו שלא נמצאים במוקדי הכוח, שרוצים שלווה – זאת אומרת, הנושא קיים. אני זוכר שכשנחתם הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994, היו כאלו בירדן שקראו לילדים שלהם יצחק רבין. נכון שאין סובלנות היום ולא שיח – אבל אני תמיד מאמין בקלישאה של 'יום יבוא'".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• 20 שנה חיכינו לזה: המופע המשותף של מירי מסיקה וקרן פלס הוא יצירתן הטובה ביותר
• הצעקה האחרונה: כך הפכו סרטי האימה הטראשיים לדבר הכי חם בקולנוע
• משינה משחררת אלבום חדש – וחוזרת בזמן לשנות ה-70

לדבריו, יש ללהקה מעריצים שעוזבים אותה בתקופות קשות כמו זו שמדינת ישראל עוברת מאז 7 באוקטובר. "זה החזיר אותנו ל'גראונד זירו', להתחלה, לסינגל הראשון שלנו, 'The Beloved Cry'. בין לבין חשבתי - לא משנה כמה שוחר שלום אהיה, לתלוש מדבקות חטופים באירופה ובכל מקום זה לא מקובל עליי. אני בראש ובראשונה ישראלי", אמר. "מכאן רצינו לתת ביטוי למוות הטראגי הזה של החטופים החללים יותם חיים ועדן ירושלמי ז"ל, ששילבנו הקלטות שלהם בשתי גרסאות חדשות שהקלטנו לשיר. פנינו למשפחות, וזו באמת הייתה עבודה עם המון דמעות והמון כאב. חושב שזו התרומה שלנו – זה הכוח המרפא של המוזיקה, שהיא עדיין אחת התרופות הכי טובות שיש לנו כרגע".

בין הפרויקט הזה לבין ציון 30 שנים ללהקה, אתה מסתכל היום על היצירה שלכם באופן אחר?
"כל התקופה האחרונה העמידה אותי בפני המון סימני שאלה: הייתה נהירה ועזיבה של אלפי מעריצים בחו"ל, כי לא הסכמנו לעמוד נגד ישראל, וזה משום נהייה תמוה. יש כאלו ששרפו והרסו אפילו את הדיסקים שלנו. עברנו חוויות עד כדי כך שהתחלנו לחשוב שאולי 'תם הטקס', שאנחנו כבר לא רלוונטיים. אני עדיין שואל את עצמי את זה. גם בארץ – אני תמיד מופיע עם כאפייה צמודה למיקרופון, והיו משפחות שכולות שביקשו ממני להוריד אותה או כאלו שרצו שלא נשיר שירים מסוימים עם טקסטים קשים יותר. הפרנסה שלנו אכן נפגעה ושאלת הרלוונטיות עדיין עומדת, אבל אני נותר מחויב לאלו שרוצים לשמוע ואוהבים אותנו, ועדיין יש הרבה כאלה".

יש לכם קהילת מעריצים בינלאומית חזקה – ואכן תנועת ה-BDS ניסתה לבטל אחת מהופעותיכם בברצלונה בדצמבר האחרון. אתם שומעים גם קולות חיזוק מאותה קהילה?
"בוודאי – תמיד נחשבנו ללהקה שמציעה גשר בין אנשים, מהקהילה הלהט"בית לדתיים ועד חילונים ואתאיסטים. למוזיקה יש את הפריווילגיה לשים את כל הסכסוכים בצד ואת כל הדתות ביחד. יש לנו 35 שנים של קבלות, של עשייה מגשרת - אז היו לנו המון חיזורים דווקא באספקט הזה. הרזומה הזה הוא מה שעזר לנו לבטל את איומי ה-BDS על ההופעה הזו בברצלונה. זה משהו שכמעט אף פעם לא קורה – זו לא תנועה שחוזרת בה מההחלטות שלה. תראה מה קרה לאחרונה לג'וני גרינווד ודודו טסה, שנאלצו לבטל את ההופעות בעקבות החרם. בפועל, אצלנו הייתה הפגנה בחוץ ובפנים היה מלא – זו האמונה שלי גם, שאתה יכול גם להפגין ולהביע את דעתך, אך גם לתת להופעה להתרחש כסדרה. בסופו של דבר יש באמת המון תמיכה, אבל גם המון רעש – זה מתרחש במקביל".

פרחי שיתף גם כי בשנתיים האחרונות הוא השתתף בריטריט של ישראלים ופלסטינים, כשמתוך אותו אירוע צולמו חומרים שיהפכו בקרוב לדוקומנטריים בעצמם. כתיבת שירים יחד עם כמה פלסטינים גרמה לי להרגיש יותר בריא, שעברתי חוויה שהוציאה אותי אחרת. לא יודע מתי זה ייצא בדיוק, אבל זה כבר מצולם".

בתקופות לא פשוטות אלו, יש שיר או מוזיקאי שאתה מוצא בהם נחמה?
"בתקופות כאלה אני פונה לזמרי מחאה לאורך ההיסטוריה, רשימה שבחלומי הייתי רוצה להחשיב את עצמי בה. זמרי המחאה של דרום אמריקה כמו מרסדס סוסה, ויקטור חרה, אלו שידעו שמילים יכולות לשנות. בוב דילן גם – שהמילים שלו היו לשופר לכאב שהרגיש העם. זה ה-go-to שלי".