90 לדן אלמגור: האיש שהשפעתו על זהות התרבות בארץ ממשיכה לעצב את המציאות

דן אלמגור נולד ב-13 ביולי 1935 ברמת גן וגדל ברחובות. כבר בנעוריו החל לכתוב לעיתוני ילדים ונוער, ובשנות התיכון יזם הקמת מועצת תלמידים ארצית – סימן ראשון לרוח הציבורית וליוזמה שלו. בשירותו הצבאי שימש כתב בעיתון "במחנה גדנ"ע" ופרסם פזמונים ראשונים, שהעידו על יכולתו לשלב כתיבה נגישה עם עומק תרבותי ורוח סקרנית.

לאורך יותר משבעה עשורים כתב אלפי פזמונים, בהם שירים שהפכו לחלק מהקאנון הישראלי: "בלדה לחובש", שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר ב-1969; "בוא אלינו לים" ו"שומר החומות", שזוהו עם הלהקות הצבאיות; ושירים נוספים שהלחינו מיטב המלחינים ובהם משה וילנסקי, אלכסנדר ארגוב ומתי כספי. לצד שירים היתוליים ושירי אהבה, הוא יצר גם פזמונים פוליטיים כמו "הכומתה", שהתייחס לטבח כפר קאסם מ-1956 (שבו נהרגו עשרות בני אדם) ונפסל לשידור – עדות לרוח ביקורתית שלא נרתעה מנושאים שנויים במחלוקת.

במקביל לכתיבה הפזמונאית, אלמגור פיתח קריירה ענפה בכתיבה, תרגום, ועיבוד לתיאטרון. הוא תרגם לעברית כ-100 מחזות – מהקלאסיקה היוונית ועד הדרמה המודרנית – ובהם "המלך ואני", "כנר על הגג", "גבירתי הנאווה", "מותו של סוכן" ועוד. סגנונו התרגומי נודע ביכולת לשמר דיוק לשוני וצלילות בימתית גם יחד. הוא אף כתב מחזות מקוריים, כמו "איש חסיד היה" ו"ירושלים שלי", שעסקו בזהות יהודית וישראלית בעשורים של תמורות פוליטיות וחברתיות.

מעבר לעשייה הבימתית שלה, אלמגור היה שדרן, מנחה טלוויזיה ופובליציסט. בעיתונות הוא פרסם מאות מאמרים ומסות על תולדות הספרות העברית, הלשון והזמר – החל מכתיבה על ביאליק ועמנואל הרומי ועד תיעוד התפתחות הסלנג הישראלי. הוא נחשב לבר-סמכא בחקר הספרות העברית מימי הביניים והרנסאנס: פרסם מאמרים אקדמיים על שירת ימי הביניים ועל השירה הסאטירית בעיתונות העברית, וערך ביבליוגרפיה מקיפה של תרגומי שייקספיר לעברית במסגרת "שקספיר – מימין לשמאל".

בתקופה שבה רבים מתרפקים על "שירי ארץ ישראל היפה", השפעתו של אלמגור אינה רק נוסטלגית. יצירתו מועלית מחדש גם בימינו בתיאטראות מרכזיים, שיריו ממשיכים להישמע באירועים לאומיים ביחד עם חידושים מוזיקליים, והכתיבה הפובליציסטית שלו מהדהדת בדיונים בני זמננו על זהות, זיכרון ופוליטיקה.

בגיל 90, אלמגור ממשיך לסקרן, ללמד ולהעניק השראה. עשייתו הענפה מציבה רף גבוה לדור היוצרים הבא, ומזכירה שגם בעידן של שינויים מהירים, למילה המדויקת ולעשייה התרבותית יש כוח מתמשך לעצב מציאות ולהשפיע על הקולקטיב.