צעיר לנצח: קליף ריצ'ארד כבש את נוקיה

אני לא משתייכת לדור של שנות השישים שנחצה בין קליף ריצ'ארד האציל והמנומס לילד הרע אלביס פרסלי. הדור של ירדנה ארזי מול עופרה חזה, הרבה יותר מוכר לי. עם זאת, אני זוכרת שבבית העדיפו את המלך על פני הנסיך, את הרוק על פני המלודיות וגם אני למדתי לאהוב את אלביס. אבל הוא, מה לעשות, כבר לא יופיע בישראל.

כך מצאתי את עצמי נדחקת בנוקיה בין עשרת אלפים מעריצים וכל הצמרת העסקית של המדינה, כאשר הגיל הממוצע הוא 55 פלוס. אותו קהל שרקד לצלילי קליף ריצ'ארד שנוגנו בפטיפונים, ישב על הכיסאות בהיכל והתנועע במרץ. אז נכון, שהקפיצות של פעם הוחלפו בנענועי כתפיים קלים, אך ההתלהבות בדקלום השירים הייתה כמו פעם. ככה לפחות זה נראה מהיציע.

באיחור קליל של רבע שעה הוא עלה על הבמה. איש קטן, מתוח פנים בנעלי פייטים מנצנצות, מכנסי סאטן שחורים ובלייזר תואם ומנצנץ- שוב הדיסקו כאן. אולי הלוק קצת מיושן, אבל המרץ של האיש הזה על הבמה והקול הצלול, כאילו לא מדובר בזמר בן 72, גרמו לכולם להבין כמה הוא עכשווי ולא מתכוון להעלם ממפת המוסיקה בזמן הקרוב. הוא היה כאן לפני 25 שנה והמטרה שלו להגיע לכאן בפחות זמן.

את ההופעה פתח סר ריצ'ארד בשיר "Dreaming"  הפחות מוכר והמשיך לאחד השירים האהובים שלו " Living Idol". בשיר השלישי "Dream Lover" להיט ששר במקור בובי דארין, כולם כבר היו באקסטזה. עם נגנים מדהימים, זמרת ליווי הורסת ושני רקדנים - הבמה הייתה כולה שלו. בין שיר לשיר הוא מספר אנקדוטות על ישראל וביקוריו בארצות שונות בעולם, מה שיוצר אווירה אישית ואינטימית. 

 לאחר ארבעת השירים הראשונים המוכרים, הוא שר כמה שירים שקצת הרגיעו את הקהל כמו, "Miss you Nights" ו"Summer Holiday", אבל החזיר את כולם לחיים ולקיץ עם השירים ""Lucky Lips" ו "Congradulations", שהעיפו את נוקיה לשמים.

לאחר שעה של הופעה יצאנו להפסקה, כי בכל זאת הבן אדם בן 72, להתרוצץ ולענטז על הבמה כמו ג'יסטין ביבר, זה  קצת קשה אפילו עבור קליף השמור, שמבלה שעות נוספות במכון כושר. החצי השני של ההופעה היה אפילו טוב יותר- שירים מוכרים וקצביים, אורות דיסקו משלהבים ועינטוזים שאם אלביס פרסלי היה צופה בהם, בטח היה מתהפך בקברו.

בתום ההפסקה קיבלנו גם אאוטפיט חדש: נעלי סניקרס אדומות, מכנסי ג'ינס סקיני של בוקר מערבות ארצות הברית, חגורת הרמס יוקרתית, חולצה שחורה ומכופתרת וג'קט אדום. קניה ווסט, מאחוריך. בחלק הזה הקהל שכח את כל הפרוסטטות, כאבי הרגליים והמיחושים בגב, קם על הרגליים ורקד בלהט לצלילי "The young One", 

" DEVIL Woman " ו "We don't talk". את ההופעה סיים פרינס צ'ארמינג במחרוזת לוהטת, שהפיחה בכולם רוח נעורים ושלחה את כולנו הביתה עם רצון לחכות לו, שישוב.