הרבה יוסי: "סימנים של חולשה" סוגר עשור שני

"סימנים של חולשה", אחד מאלבומי המופת של הרוק הישראלי, כבר נכנס לשנתו ה-20. קשה להאמין שכל כך הרבה זמן עבר מאז לידתה של היצירה שעיטרה את פסקול הילדות של רבים מאתנו. גם ליוצר הגדול של האלבום, ברי סחרוף מגיע לחגוג, והוא אכן יעשה זאת בשתי הופעות גדולות, שיתקיימו ב-14, וב-16 לחודש ברידינג 3 ובבארבי.

בניגוד לשמו, האלבום דווקא הביא עימו סימנים של חוזקה בכל הנוגע למוזיקה הישראלית. הוא קידם את השינוי בגישה למוזיקה פופולארית כפי שנשמעה עד אז. הרעיון שעמד בבסיסו של האלבום, היה רעיון שסחרוף האמין בו אז - יצירה מגיעה למעשה מחולשה ולא מכח.

"סימנים" הוא אלבומו השני של סחרוף, שהחל את הקריירה שלו בהרכב "חלום קוסמי" בהיותו בן 16 בלבד. לאחר שירותו הצבאי הקים יחד עם רמי פורטיס את להקת "מינימל קומפקט" שזכתה להצלחה רבה גם באירופה, אך התפרקה ב-1988. לאחר הפירוק, המשיך סחרוף לעבוד עם פורטיס, ואף הוציא עמו את האלבום המצליח "1900?" בשנת 1990, אלבום שהניב קלאסיקות רוק רבות כמו "ניצוצות", "אין קץ לילדות" ו"אמריקה". ב-1991 עבר סחרוף לקדמת הבמה. בעידודו של פורטיס, שתמיד טען שלסחרוף יש קול יפה, הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "הכל או כלום". האלבום הפך להצלחה אדירה. ב-1993 החל לעבוד על אלבומו השני, והיה ברור לו שהוא יהיה שונה לחלוטין מקודמו, בעקבות הגל האלקטרוני של הדאנס, אשר התחיל בארץ בתקופה זו.

חדשות מהירח?

בסאונד של "סימנים" ניתן לזהות את ההתנתקות של סחרוף מפורטיס, ואת הפניה לכיוון חדש, אוונגרדי ועצמאי. באלבום זה גם חברו לראשונה סחרוף ורע מוכיח, ששילב במוסיקה שהלחינו יחד סימפולים שהפכו את העיבודים ליצירה מוסיקלית מוערכת. בראיון לתוכנית "האלבומים" של ערוץ 8, סיפר מוכיח על העבודה המשותפת: "תקופת העבודה על האלבום  סימנה עבורנו התחלה חדשה, תפיסה חדשה, ומעבר מעולם ישן לעולם חדש. במבחן הזמן הסתבר, הרבה באמצעות הקהל שהגיב וממשיך להגיב, שאכן קרה משהו מיוחד, אפילו ארוע מכונן". עוד ציין מוכיח כי לתקופה בה יצא האלבום יש כמובן משמעות מיוחדת, סימבולית, שהשפיעה מאוד על הקונספט: "המפגש עם העולם של ראשית שנות ה-90 והטכנולוגיה אשר אפשרה פאנק תרבותי, בו ניתן לזרוק כל דבר למרק ואין ירק פסול, בנוסף לנקודת הזמן שלי בחיי ושל ברי בחייו, אפשרו בסופו של דבר יצירה נהירה, יחסית, למרות הכאוס הצלילי והתרבותי אשר מתחולל בין השכבות הרבות. הגולם קם על יוצרו והשלם עלה על סך חלקיו. בשיגרו את ברי ואותי איש אל עתידו, ברי בישראל ואני בניו יורק והסימנים ניכרים בכל עבודותינו המשותפות ביחד ולחוד מאז ועד היום".

מרבית המילים באלבום נכתבו על ידי סחרוף, וחלקן נכתבו בשיתוף עם דן תורן. החיבור בין הרוק לאלקטרוני היה עוד בחיתוליו, ובארץ לא ממש ידעו איך לאכול אותו. "אני רציתי ליצור משהו אחר כשהגל האלקטרוני הגיע לארץ" מספר סחרוף, "להקות כמו פאבליק אנמי, פרודיג'י ואפקט טווין החלו לפרוץ ואותי זה מאוד סקרן". באותה התקופה, את הקהל הישראלי זה סקרן קצת פחות. הצליל החדשני הניב מספר להיטים כמו "רעש לבן" ו-"כמה יוסי", שיר בו מתאר סחרוף את חוויות ילדותו בשכונת רמת יוסף בבת ים, אולם בשנים הראשונות ליציאתו, מכירות האלבום היו חלשות.

מעמד של אלבום פולחן

כמו בכל יצירה תרבותית שקיבלה מעמד פולחן, עלייתו של האלבום הגיעה דווקא עם הדור שאחרי. זה שהתחבר לטקסטים הנוקבים של סחרוף, לגיטרות הזועמות ולמסרים האישיים. האלבום התאפיין דווקא בכתיבה א-פוליטית, ויותר עצמית, רגשית שעסקה בתחושות פנימיות, שעמום, תסכול, ייאוש, דכאון וגם אקסטזות. לא פלא שמילים אלו בשילוב הסאונד החדש יצרו קסם שניתן להגדיר אותו כפסיכדלי ולא פשוט לעיכול, אך בחלוף כמה שנים, הגיע קסם זה להכרה לו היה ראוי.

בחלוף הזמן,  האלבום להתגלגל מפה לאוזן, זאת בזכות המקוריות, ההפקה היוצאת דופן והחדשנות שבו. מאלבום שאיש לא יודע איך לקבל אותו, החל "סימנים" להחשב כיצירתו הטובה ביותר של סחרוף בידי הקהל ומבקרים רבים. כתבו עליו שהוא הקדים את זמנו, אך שיש לשוב ולהאזין לו כיוון שמדובר באחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שנראו ביצירה הישראלית. זה אלבום שאפשר לרגעים לצחוק איתו, לרקוד איתו, ולבכות איתו, שעובד על קשת שלמה של רגשות ומביא עימו געגוע אמיתי לעשור ההוא.