קיטש קורנל • איך היה כריס קורנל בהופעה?

לבד על הבמה, בלי אף נגן לצדו, הצליח נסיך הגראנג' המתבגר - כריס קורנל - לשלהב את הקהל שמילא אמש את אמפי שוני. קורנל ביצע גרסאות אקוסטיות לשיריו מכל הזמנים, החל מימי בראשית של סאונדגארדן ("Black Hole Sun", "Fell On Black Days"), דרך טמפל אוף דה דוג ("Hunger Strike" ,"Wooden Jesus"), אודיוסלייב (""Be Yourself", "Wide Awake), חומרים מקריירת הסולו ("Euphoria Morning") ולקינוח, גם קאבר דיי סתמי לג'ון לנון.

אבל למרות אהבת המעריצים  שהורעפה עליו בכמויות, בסוף ההופעה התחשק שיקום איזה ילד ויצעק שהנסיך הוא עירום. נכון, כריס קורנל הוא זמר בחסד עם קול חד פעמי, פרפורמר כריזמטי ונגן גיטרה טוב מאוד. אבל ההופעה "בעירום", ללא כסות של נגני ליווי, לא הצליחה לענות על הציפיות. 

להחזיק הופעת רוק שלמה רק עם גיטרה זו משימה לא פשוטה בכלל. בשביל זה דרושים עיבודים אינטליגנטיים, כאלה שיעניקו לשיר פרשנות חדשה וערך מוסף. קורנל אמנם נגן טוב, אבל פעמים רבות מדי הביצועים נשמעו כאילו נלקחו מפסקול של קומזיץ. החספוס הרגיש הזה נע בין רגעים חזקים וטובים, לרגעים מתוקים מדי של קיטש, קצת כמו מרשמלו צלוי אם תרצו. זה יכול להיות אחלה, אבל לא לגמרי מצדיק כרטיס שעולה לא מעט כסף.

מיסטר די ג'יי?!

נדמה שגם קורנל הרגיש בצורך לחפות על החסר, אחרת לא ברור מדוע שלף לפתע תקליט והניח אותו על פטיפון במרכז הבמה. מהתקליט בקע פלייבק, ליווי פסנתר לשיר הנפלא "When I'm Down" (מתוך אלבום הסולו "Euphoria Morning"). צלילי הפסנתר העניקו להופעה טוויסט מפתיע וחמים, אבל אי אפשר שלא לתהות מדוע לא ניגן אותם פסנתרן בשר ודם. אמן בינלאומי ברמה של קורנל לא יכול להרשות לעצמו להשתמש בפלייבק. זה מביך במקרה הטוב, זלזול בקהל במקרה הרע, מעלה תהיות לגבי מניעים כספיים ובשורה התחתונה - מיותר.

לעומת זאת, ב-"Blow Up the Outside Worlds" (מתקופת סאונדגרדן), עשה קורנל שימוש מעולה באפקט שהעצים את השיר והקפיץ אותו כמה רמות מעל עוד ביצוע אקוסטי. לקראת סוף השיר הוא שכפל בלייב את תפקיד הגיטרה שניגן על הבמה והפך אותו כמו בקסם ללופ משוגע של קצב ודיסטורשן. הרשה לעצמו לקחת את הזמן, וכך הקסם האלקטרוני נמשך דקות ארוכות ומוצדקות.

קורנל יודע לתת עבודה. אי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא מצליח להפעיל את הקהל בצורה מדויקת. בין השירים הוא משלב רגעי קסם של פלירט כריזמטי ומפגין הומור עצמי. "נזכרתי שעוד כמה ימים יש לי יום הולדת", הוא משתף וצוחק על גילו: "תשירו לי ביחד יום הולדת שמח, כי אני הולך להיות בן 100". גם במהלך השירים הוא לא מחמיץ שום הזדמנות לסחוט מחיאות כפיים ותשואות בעזרת האטות דרמטיות לפני הפזמון והעצמת הסוף במבנה של פיצוץ דרמטי. השטיקים האלה קצת חוזרים על עצמם, אבל נעשים במיומנות של איש מקצוע מנוסה ומצליחים לרגש את הקהל.

סביר להניח שהמעריצים הצעירים-עוד-מעט-מבוגרים של קורנל, שהיו רוב בולט בקהל, שומרים לו חסד נעורים כאחד מהאייקונים החזקים של דור הגראנג' האבוד. לנוסטלגיה יש אפקט גדול בהופעה כזו. אי אפשר שלא להתרגש כאשר הסולן של סאונדגארדן מבצע מולך בקולו הגדול את "Black Hole Sun" האלמותי. למרבה המזל הלהיט הענק זכה לעיבוד אקוסטי טוב ומוצדק, כזה שחושף השלד של השיר ומעניק למאזין מושג נוסף לגבי מקורותיו. עם כל הנוסטלגיה סביב, רק טבעי לתהות מה היה קורה לקורט קוביין לו היה שורד את גיל 27 הקטלני, והאם יש מצב שהדרך שלו היתה כוללת גם היא טוויסטים מתוקים מדי בעלילה.  

כריס קורנל בהופעה באמפי שוני, שני ה-16.7. רוצים עוד? קורנל יופיע גם הערב בהיכל נוקיה בת"א

>>> הארד קורנל: איך היה בהופעה הקודמת שלו בישראל

>>> לעוד מוזיקה