דה וויס • איך היה בהופעה של הראל סקעת?

באופן מאוד מוזר, השקת המופע החדש של הראל סקעת הייתה מעין סגירת מעגל. פתרון כל התעלומות והשאלות שמלוות את סקעת ומעריציו בשמונה השנים האחרונות. סקעת עבר תחנה תחנה בקריירה המוזיקלית שלו וצבע אותה בצבעים שונים לגמרי. אולי אף הסביר אותה לאלה שלא הבינו. ההופעה בתיאטרון הלאומי ביום שישי האחרון הייתה הדבר הכי מתגמל שיכל לקרות למעריץ, של כל אמן. ואם נרצה להקביל זאת לסדרת טלוויזיה, הרי שבמופע החדש של סקעת, הצופים עוזבים את האולם עם תשובה אחת סופית ולא עם שאלות נוספות.

בכלל, נדמה כי סקעת עבר להתגורר בתיאטרון הבימה. במקביל להשקת המופע החדש, הוא מככב במחזמר "כמעט נורמלי". לכן ברורה יותר תחושת הנינוחות שעוברת בלי הפרעות מסקעת לצופים. סקעת נינוח. אבל לא רק בגלל המתחם בו הוא מבצע את שיריו. הוא נינוח כי לראשונה בחייו, כך נראה, סקעת סיים להרכיב את הפאזל ממנו בנויים חייו ונראה שהוא מרוצה מהתוצאה הסופית.

ולא רק מרוצה מהתוצאה הסופית. גם רץ לספר עליה לחבר'ה. בקטעי הקישור השונים כשהוא נעזר בארבעה מסכי וידאו, חשף סקעת עוד ועוד רבדים בחייו. הן משעשעים והן אינטימיים, אולי יותר מדי אינטימיים כמו אזכור פתיחת האצבעות במהלך הלידה שעברה לאחרונה אחותו (מזל טוב!).

פרפורמר ווקאלי משובח

כשהוא חמוש בתנועות של מאהב לטיני, סקעת מפלרטט עם הקהל לאורך כל ההופעה. קהל שמורכב בעיקר מנשים אך ממספר לא מבוטל גם של גברים. מפלרטט, נוגע ומחבק בחום את מי שליווה אותו בעשור האחרון. מאפשר לקהל להיות חלק מהחגיגה. מנהל מערכת יחסים דו צדדית אוהבת ולא מטיח בקהל את ביצועיו. עושה בדיוק את מה שכל האמנים המצליחים בעולם עושים היום - קואופרטיב עם הקהל.

20 שירים. 20 שירים ביצע סקעת והחזיק מעמד לאורך כל הערב. איזה הישג מרשים שאף הופך למרשים עוד יותר כשמגלים בזמן אמת שאין כלל הבדל בין סקעת בגרסה החיה וסקעת בגרסת הסטודיו המוקלטת. אף זיוף, אף טעות. אפס. נאדה. וכשסקעת מצליח לשחזר את מה שאירע בפריים טיים של ערוץ 2 ומבצע בצורה כמעט מושלמת את "שלכת", נפתחים שערי השמיים. כלומר, בהנחה שיש שערים בשמיים. אחרי שמונה שנות פעילות ושלושה אלבומים, הראל סקעת ממצב את עצמו כפרפורמר הווקאלי הטוב ביותר בישראל. די מדהים.

אבל גם בסגירת המעגל הווקאלית הטובה ביותר בישראל כיום יש פגמים. לפחות שני שירים שקטים ("שוב", "כדורי המואר") עלולים להיחשב כמנת יתר מרדימה. נקודות החוזק של סקעת בהופעה היו דווקא הביצועים הקצביים יותר. שינוי של 180 מעלות מהפאתוס שליווה אותו בתחילת הקריירה. כעת סקעת נמצא בסימביוזה עם המנגינה שמלווה את שיריו ולא מוביל אותה. במקביל, נדמה היה כי ישנה בעיה עם התאורה. יותר מדי פעמים במהלך ההופעה כוונו הזרקורים לעבר הקהל. חלק מהצופים שיתפו פעולה ושרו עם סקעת. אחרים פשוט ישבו נבוכים וחיכו שהזרקור יופנה למקום אחר.

ועדיין, ההופעה של סקעת מאפשרת לכל חובב מוזיקה באשר הוא לצפות בזמר מוכשר שמסוגל לנתב את קולו למקומות טהורים ונקיים במשך שעתיים. לא מחפף, לא מקטין ראש, לא מזלזל, רק אוהב לעשות מוזיקה ובעזרת עיבודיו המוזיקליים המוצלחים של גל פדה, מצליח להעניק לצופים חוויה מוזיקלית נדירה. אי אפשר לקחת הישג כזה כמובן מאליו, כל מה שנותר לעשות הוא להתמסר להראל סקעת ולתת לו להוביל במשעולי המוזיקה.

הראל סקעת - המופע החדש, תיאטרון הבימה, יום שישי 30.3.