נוק-אאוט מפעם • איך המופע של מתי כספי וריקי גל?
דרמה מי? במופע "מה זאת אהבה" ריקי גל ומתי כספי מראים לכוכבי הריאליטי איך בוערים על הבמה. "אתה המנטור הכי טוב שיש", אמרה גל לכספי, והשאירה את מיכאל לכיש מהופנט
מי אמר שהעולם שייך לצעירים? במוצאי שבת האחרון, ממש בזמן שאתם ראיתם את יובל דיין פורשת בשידור חי מ"The Voice", חטפו זמרי וזמרות הריאליטי סנוקרת מצלצלת משני מוזיקאים וותיקים. מתי כספי וריקי גל דפקו בהיכל נוקיה שואו אנרגטי שלא מותיר מקום לספק: כדי להישאר רלוונטי גם אחרי עשרות שנים - צריך לעבוד קשה. אם נשתמש במילותיה של תרצה אתר, כש"מטפסים למעלה צעד, צעד, אחר כך אפשר לכתוב על זה סימפוניה משגעת". אה כן, ואז גם "מגיעים למקום שם המלח מחליד את גדרות הזמן".
גדרות הזמן אף פעם לא הפריעו למוזיקה של מתי כספי. הלחנים של המוזיקאי האדיר הזה קוסמים לאוזן, מקפיצים אותה, מלטפים ועוטפים גם עשורים אחרי שנכתבו והוקלטו. למרבה השמחה, נראה שגם יכולות הביצוע של ריקי גל עמדו איתן בפני אתגרי הזמן ואף יותר מכך. גל התפוצצה על הבמה. המעמד המחודש טען אותה בהתרגשות אותנטית שחישמלה את האולם וסחפה את הקהל. "מה שלומך?", שאל כספי את גל. "מצויין, והפעם אני אפילו לא משקרת", ענתה וזכתה בעוד נקודות, הפעם על כנות.
ריקי גייסה את המנטור שלה
גל מספרת שעוד בתקופה בה שירתה בלהקת חיל הים, כבר אז השתוקקה לעבוד עם המוזיקאי המחונן. "בחרתי במנטור הכי טוב שיש", אמרה בהתרגשות על הבמה תוך שימוש במונח שאומץ מלהיט הריאליטי הנוכחי. במציאות, הדרך לזכות באמונו ולגייס את ה"מנטור" כספי נמשכה קרוב ל-20 שנה. אבל כמו שאהוד מנור ז"ל סיפר מבעד למסך במהלך ההופעה, כשזה קרה - זה קרה בגדול. כעבור 25 שנים, המעמד המחודש לא מבייש את המקור: נראה שגם כעת זה קורה בגדול.
הלוקיישן הגרנדיוזי, ההפקה המוזיקלית שכוללת כ-20 נגנים, מערך יחסי הציבור המשומן - כל אלה מרגישים כמו נעליים גדולות שנתפרו בדיוק במידה הראוייה לשני הענקים. בנוסף, השכילו בהפקה המחודשת לעשות שימוש נכון בטכנולוגיה שלא הייתה קיימת בתקופה בה רץ המופע המקורי. כל ההופעה לוותה במיצג וידאו ארט דומיננטי, שמעניק לחוויה מימד קולנועי ברגעים מסויימים. יש לציין שברגעים אחרים המסכים מקרינים מיצג קיטש חסר טעם (כמו למשל כדורי הדיסקו המתעופפים ב"יום שישי חזר").
לא מעט רגעי שיא נרשמו במהלך המופע. אחד מהם היה כשכספי ביצע לבדו את "היא חזרה בתשובה", כולל הסיום המצמרר בו הוא הפסיק ללוות את עצמו בפסנתר ושר אקפלה את שורת המחץ למילותיו של רוטבליט. הקהל המהופנט הריע לכספי בתשואות, שחזרו על עצמן גם ברגעים אחרים. היה ניכר שהצופים הרבים ידעו להריע למוח הגדול שעומד מאחורי השירים, אולי אפילו קצת יותר מלזמרת שביצעה את רובם. עם זאת, ריקי גל ראויה להערכה. נערת הרוק התבגרה יפה והפכה לדיווה רגישה ובועטת. רגע אחד היא מקפצת על הבמה עם הריתמיקה המאתגרת של כספי ("מערבה מכאן"), רגע אחרי היא סוחפת עם ביצוע רגיש ("מקום לדאגה") ומקנחת עם מניירות של רוקרית בועטת ("נערת רוק", איך לא).
ולסיום: מקום לדאגה - רלוונטי מתמיד
השיר שכמעט וחתם את המופע היה "מקום לדאגה". לתחושתי, השילוב הכמעט מיסטי בין הלחן של כספי למילים של יהונתן גפן מצליח לחדור את קליפת ההגנה של הנפש, לגרות את המקום בו נוצרים רגשות ראשוניים וקמאיים כמו דאגה ואשמה. מול תחושה זו, משהו בביצוע המחודש צרם לי. לא היו אלה כספי וגל שצרמו, אלא תגובתו האוטומטית הקהל, ששלף בהמוניו טלפונים ניידים ונפנף באור הזוהר שהם מפיצים. את תרצו, מקום לדאגה 2.0.