אושר בריבוע • איך האלבום החדש של שלמה ארצי?

בלי טיפת ציניות, יש שתי נקודות זכות רציניות לשלמה ארצי באלבומו החדש "אושר אקספרס". הראשונה היא שהוא הצליח להוציא את אריק איינשטיין מהבוידעם. ובבוידעם של אריק כנראה אין נפטלין, או לפחות אין ריח של נפטלין. הוא נשאר כשהיה והשילוב של אריק ושלמה מוצלח, קצבי ומדויק כמו שניתן לצפות משני עמודי תווך וענקי הדור שהם. (כן נו, בלי ציניות).

הנקודה השנייה שאפשר לזקוף לזכותו של ארצי היא שהאלבום יוצא בתקופה שבה המוזיקה הישראלית העכשווית הפכה למשהו שמזכיר נייר צלופן - עושה רעש מטריד, ומנסה לייפות אריזות עם תוכן עבש. כי אין מה לעשות - גם כשארצי לא היה בשיאו, ולצערי הרב הוא לא היה בשיאו יותר מדי זמן, הוא עדיין לקח בהליכה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב כל הפקת כרומו שמוציאים כאן זמרים שיכולים להיות ילדיו אם לא נכדיו. וגם באלבום הנוכחי, עם מספר מועט יחסית של פנינים הוא מוכיח את זה.

ולמרות מה שכתוב למעלה, אושר אקספרס כן מביא בשורה וכן חורג מהשטנץ הארצי שלצערי הורגלנו בו מאז שיצא האלבום הטוב ביותר שלו - "ירח" - לפני למעלה מ-20 שנה. כי החל מ"שניים", עבור ב"צימאון" וכלה ב"שפויים", ארצי הציג משהו שונה לחלוטין מתקליטי הענק שקנו לו את המקום בהיכל התהילה של הזמר העברי. אלבומים כמו "חום יולי אוגוסט" לא עושים כבר, וכנראה שלעולם לא יעשו. וגם לא כאלה שידמו לאלה שקדמו לו.

ארבעה טובים. טובים? מעולים!

ובכל זאת, ב"אושר אקספרס", כשארצי ממשיך לשיר לה ולספר לה כמה הוא אוהב אותה וכמה קשה לו לומר לה את זה, הוא מצליח לנער קצת את השמיכה שעטה על עצמו בשני העשורים האחרונים, ולהוציא מתחת ליד משהו שמזכיר את העבר, ואת הטקסטים והלחנים שיצקו את היסודות להפיכתו לעמוד התווך של הרוק הישראלי.

גם באלבום הזה ארצי ממשיך עם שיתופי פעולה, שלושה במספר. על איינשטיין כבר הרחבתי ואילו השניים הנותרים - אברהם טל ודודו טסה - יכלו לדעתי הענייה להישאר מחוץ לאלבום ולפנות את מקומם לאחרים שהוקלטו ולבסוף הוחלט לא להכניס. ארצי כותב בעצמו שיכול היה להכניס לאלבום 40 שירים, אך "אמרו לו" שהיום אף אחד כבר לא מקשיב. חבל שנצטרך לחכות עוד ארבע שנים בשביל לקבל טעימה מאותם 40.

יש באושר אקספרס לפחות ארבעה שירים טובים. מעולים אפילו. כאלה שאם היו נכתבים לפני למעלה מ-20 שנה, היו יכולים להיכנס לכל אחד מהאלבומים הגדולים שלו. "קיץ בארץ לו" שבא לספר לנו את אירועי הקיץ האחרון (לרגע חששתי שדפני ליף תקבל הופעת אורח) כתוב היטב, מולחן נפלא ובד בבד עם האופטימיות שהוא שואב מגל המחאה מרשה לעצמו גם לנעוץ קצת ביקורת שלא לומר לתקוע מסמר בארון: "וכשהקיץ בא קמו אנשים וזרקו סיסמה בשיכרון חושים / הדליקו סיגריות היי שהעולם יבער לפתע / ועמדו להם שם כל מוכי עולם עם חלום ביד נהיו לעם / לחשתי לך תוך כדי, שהאהבה לא מתה". תענוג, אין מילה אחרת.

"מת להגיד לך" הוא הפנינה של האלבום. חף מקלישאות, הן בטקסט והן בלחן. עם עיבוד מרגש וטקסט ארצי (בשני המובנים). גם "אומץ" הזכיר לי את שלמה של "הסכין הרובה והאבן", "אני בא" ואפילו "עבד הממהר". התגעגעתי לשלמה ארצי הזה ובמובן הזה "אושר אקספרס" הוא קפסולת זמן שחיפשתי זמן רב.

בין דיסק אוסף אחד למשנהו ומתוך ים אלבומי ההופעות שלו - ארצי מצליח כאן לנפק תזכורת לסיבות שהפכו אותו אי שם לפני כמה עשורים לאומן הכי גדול שיש לנו. קיסריה תמשיך להתמלא מקיר אל קיר, הכרטיסים ימשיכו להיחטף דקות לאחר שהמכירה החלה, והאלבום הזה יביא פלטינה כפולה ומשולשת כמו כל קודמיו. ההבדל הוא ששלושת האלבומים האחרונים נמכרו על אדי ההצלחה של קודמיהם, ואילו זה בהחלט ראוי להצלחה בזכות עצמו.

>>> פסח ארצי: לאיזה אלבום אתם מחכים בחג?