הסבלנות מהשטן • על האוסף החדש של פט שופ בויז

איזה ייאוש. "Format" אוסף הבי-סיידס של הפט שופ בויז גרם לי לפקפק בעצמי. וחמור מכך, גרם לי להעמיד את עצמי בפתיחת הביקורת. כאילו אני הוא מושא הביקורת וזה טקסט שנכתב בסוף המאה הקודמת במקומון תל אביבי.

מדוע הפקפוק? כי למרות שכל מבקרי המוזיקה התאבדו על האוסף, אני, צרכן פט שופ בויז כבד בשני העשורים האחרונים, רק רציתי להעיף את האוסף מהמערכת ולשכוח שאי פעם יצא. עד כדי כך. אם זכרוני אינו מטעה אותי, התחננתי בפני עורך התרבות שייתן לי לתמצת את הביקורת במילה אחת: "ניג'וס". הוא סירב.

עד כאן אני. אי אפשר להתייחס ל-"Format" מבלי להתייחס ל-"Alternative", אוסף הבי-סיידס הקודם ששחררו הפט שופ בויז בשנת 1995. בקצרה, האוסף שיצא בשנת 1995 טוב יותר מזה שיצא בשנת 2012. בעיקר כי ב-"Alternative" הפט שופ בויז הצליחו לשבור את עולם המוזיקה והוכיחו כי בניגוד למה שניתן לחשוב, גם שירי בי-סיידס, כאלה שנדחפים לסינגלים אך משמשים כשחקני משנה, יכולים להיות טובים בדיוק כמו הסינגלים עצמם ואף יותר מהם. "Shameless", "Too Many People" ו-"Euroboy" הם רק שלושה שירי בי-סיידס שיכולים לעמוד בפני עצמם. יצירות פופ פשוט נהדרות.

דוגמא #1: "The truck driver and his mate"

מאתגרים את המאזין

ב-"Format", הפט שופ בויז כושלים ומייצרים אסופה מייגעת בת 38 שירים מטרחנים שכמעט (דגש על המילה "כמעט". שכן גם כאן אפשר למצוא, בקושי, כמה שירי פופ טובים) אף אחד מהם לא יכול לעמוד בפני עצמו. אפשר לראות באסופת השירים שמלווה בספרון בו ראיון עם ג'ון סבאג' כהזדמנות להציץ לתוך תהליך יצירת שירי פופ ודאנס, מבט מעמיק בכל פניהם של הפט שופ בויז, דחיקת הגבולות והליכה על הקצה האלקטרוני. ואפשר גם להודות שמדובר בכמות מטורפת של שירים מעיקים שמסרבים להסתיים.

"Format" מאתגר את המאזין להאזין למילים אך רומס אותן בסאונד נטול רחמים. הסאונד של הפט שופ בויז תמיד נשמע טוב אך הדגש לא מושם על הטקסטים. חבל כי אם יש דבר אחד שהפט שופ בויז יודעים לעשות זה להנגיש טקסטים אמיצים לקהל פחות אמיץ.

דוגמא #2: "Up and down"

ובעיקר לקהל לא סבלני. לא בטוח בכלל שלמאזין הממוצע תהיה סבלנות לשרוד את "Format" במלואו. עוד יותר לא בטוח שהמאזין הממוצע ייתן הזדמנות נוספת לאלבום אחרי האזנה ראשונה לא מוצלחת ובכלל לא בטוח שהמאזין הממוצע צריך להעניק הזדמנות נוספת ל-"Format". אולי המאזין הממוצע לא ראוי לתוכן הייחודי שהפט שופ בויז מייצרים.

ואולי זו סגירת מעגל משונה ומטרידה. 17 שנים אחרי שהגדירו מחדש את מערכת היחסים בין הבי-סיידס לסינגלים המרכזיים, הפט שופ בויז מיישרים קו עם שאר העולם דווקא עם אלבום אוסף שהוא הכל חוץ מיישור קו.

פט שופ בויז - "Format"

הליקון