מחבקים את מפלצות התהילה: השירים האהובים של משינה

אם לחדור לשניה לטריטוריה של יאיר לפיד, ולהידרש לישראליות לסוגיה - משינה היא קצת כמו במבה. לא בזה שהיא צהובה, כמו בזה שכולנו גדלנו עליה. היו להם עליות וירידות, הם התפרקו וחזרו, הוציאו אלבומים טובים יותר ופחות - אבל תראו לי ישראלי אחד שמכירים לו בחורה בשם אנה, ולא משלים, לפחות לעצמו בראש, "גומרת ברבע שעה".

היא התווכחה איתו שעות

גבירותי ורבותי: משינה, יצא כשהייתי בן 11. ילד. כבר אז אהבתי את שלמה ארצי שהיה רוק מסוג אחד, ופתאום נחשפתי לאלבום הזה, שבו כל שיר להיט וכל שורה שנינה - והתאהבתי.

בעידן של טרום דיסקים דאגתי לקנות את הקלטת ולשמוע אותה בלופים בלתי נגמרים בטייפ דבל קאסט סניו החדש שלי (אם יש שורה שכתבתי אי פעם וגרמה לי להרגיש זקן - זאת השורה). 

תחזור תחזור

מילים, מוזיקה, להקה - תגידו מה שתגידו, הדבר הכי חזק בשיר הוא השילוב הממגנט בין יובל בנאי לאבא שלו יוסי ז"ל. כמה רגעים אחרי יציאת השיר, אבא שלי נפטר. התחינה הפנימית, שלעד תיוותר לא ממומשת, של "תחזור", הפכה בשיר למיזוג בין אבא לבן. הפער בין הרצון לגעת באדם שכבר לא שם, לאחיזה הכרחית במציאות, מעולם לא היה מוחשי יותר. השילוב בין השיר לבין הקראת הטקסט של "להתראות נעורים, שלום אהבה" מושלם, וקורע לב. כמו משפחה עוטפת אך שבורה, כמו בן שלעד ימשיך לקרוא לאביו "תחזור, תחזור" - אבל לעולם ידע שזה כתוב רק בשירים. (ליאור שגיא)

רכבת לילה לקהיר

כשבהפסקה הגדולה בבית הספר היסודי שבו למדתי בכפר סבא, היו משמיעים את רכבת לילה, כולם היו מצטופפים על מגרש הספורט וצועקים את המילים בקולי קולות, ולא היה אכפת לנו אם הם העתיקו מלהקת "מדנס" או סתם קיבלו מהם השראה. מאז משינה עברה הרבה אלבומים, להיטים, גלגולים וקאמבקים, אבל רכבת לילה תמיד ייזכר כפסקול של תקופה. זה אולי לא היה השיר הכי מוצלח באלבום, אבל בתור ילדים הוא עורר בנו תהיות עמוקות - "גילה גילה בוצ'ה בודי" זה משפט בפרסית או סתם ג'יבריש? (אפרת פארי)

גברת שרה השכנה

אז מה זה משנה אם הגיבור הטראגי הוא המתאגרף רובין קרטר, הלא הוא "הוריקן", שישב 20 שנה בכלא על רצח שלא ביצע, או אבנר התאילנדי והרצל הצעיר, שהופללו באותה העבירה על ידי שרה השכנה שביצעה את הרצח בעצמה? בשני המקרים מדובר באותה הפואנטה - העוולות של רשויות אכיפת החוק.

העתקה? יובל בנאי לא מתבייש להודות שכתב והלחין את השיר בהשפעת דילן. ואתם יודעים מה? הוא עשה את זה לא רע בכלל. (איליה ירוחימוביץ')

אנה

שנים לאחר מכן, קראתי באיזשהו ראיון שאורלי זילברשץ בנאי, אשתו של יובל באותה תקופה, כתבה את השיר על חברתה הטובה ענת עצמון. זו לא אהבה את השיר וניתקה את יחסיה עם הבנאית. אמת או שמועה? אני לא יודעת. אבל כאשר התעמקתי בשיר, הבנתי שיש שם יותר מסתם סקס. הבנתי שמדובר במישהי שלא מצליחה להחזיק מעמד עם גברים. במישהי כזו שלא רק גומרת מהר במיטה, אלא גומרת מהר את היחסים שלה, ובסוף גם את עצמה. קשה היה לי להזדהות עם השיר, אבל בכל זאת אני מרגישה אמפתיה אל הבחורה מהשיר, ולכל "האנות" שמסתובבות בינינו. (חנית נוה)

דני

אחח, משינה... משינה היא אחת הלהקות הטובות ביותר שצמחו בישראל, אם לא הטובה מכולן.

השיר שגרם לי להתאהב בלהקה הוא "דני", שנכתב על ידי שלומי ברכה לאלבום "שיא הרגש". דני מספר על חבר של שלומי ויובל, שנכלא בעקבות ניסיון הברחת סמים. מבחינתי, השיר הזה מסמל את משינה בצורה הטובה ביותר: ביצוע מוזיקלי מעולה, וסיפור שסוחף אותך אל תוך השיר.

כזאת היא משינה, להקה שמספרת סיפור. בכל אלבום, בכל הופעה, משינה מצליחה לשאוב את הקהל נשאב אל תוך היקום שלה. כי משינה היא יותר מלהקה, משינה היא כמו ספר אגדות שמתעורר לחיים בעזרת המוזיקה. (שחר לזר)

ברחובות שלנו

לא רק לרחובות שלנו, גם לשיר הזה יש קסם מיוחד. כל כותב יודע כמה קשה להעביר אווירה מהראש שלך לראש של מישהו אחר. אני מניחה שגם מלחינים ניצבים בפני אותה בעיה בדיוק. איכשהו משינה הצליחו בגדול. לא משנה אם זה בפקקים המוקדמים של הבוקר, בצהריים ליד המחשב במשרד, או כשהשמש שוקעת - "הרחובות שלנו" תמיד גורם לי להרגיש כאילו עכשיו מאוחר מאוחר בלילה. וזה לא מפריע, להיפך. (תמי שיבק)